CAM KIM

Phong המליצה לנו כבר ביום הראשון, עם הגעתנו להוי אן להצטרף לטיול האופניים באי "קאם קים", המתקיים בימי ראשון ושלישי ובו סטודנטים לתיירות מדריכים תיירים בהתנדבות.  היום היתה ההזדמנות האחרונה שלנו לעשות את זה, אז לא פספסנו אותה.

The Marble Mountains & Son Tra

בין הוי אן לדאנאנג, העיר הגדולה הקרובה,  ניצבים חמישה הרים הנקראים הרי השיש. כל אחד מהחמישה מסמל יסוד בתרבות הויאטנמית (מים,אדמה,אש,מתכת ועץ)  אתמול טיפסנו על הגדול ביותר, הנקרא Thuy Son (הר המים) וטיילנו בין פגודות ומערות.

סדנת צילום

לקראת הנסיעה קנינו לנו מצלמה קצת יותר טובה מה - Point & Shoot הקטנה הקומפקטית שהיתה לנו כל השנים. החלטנו שהטיול יהיה הזדמנות גם לצלם תמונות קצת יותר יפות ... בכל זאת נבקר במקומות אקזוטיים, יפים ומיוחדים,  ובאמת אין ספק שאיכות התמונות שאנו מצלמים עלתה, זה ברור גם לעין לא מקצועית.

Reaching Out

אחד הדברים שאני אוהבת בלהסתובב במקום אחד הרבה זמן, הוא שממשיכים לגלות עוד ועוד דברים חדשים וכשזה קורה לא מבינים איך לא ראינו אותם קודם.  השבוע רצינו לשתות קפה ונמאס לנו מהמקומות ששתינו בהם עד כה ....

אוכל ויאטנמי

האוכל הויאטנמי שונה מהאוכל התאילנדי - פחות חריף ופחות מתוק.  הם עושים שימוש רב בנייר אורז ובדומה לתאילנדים אורז בכלל הוא בסיס להרבה דברים כמו גם השימוש בעלים טריים שונים, אצל הויאטנמים זה בעיקר עלי מנטה וכוסברה.  אני אוהבת את התיבול שלהם בעיקר למון גראס, שמן שומשום וכורכום.

פוסטצ'יק - מי סון

התעוררנו מוקדם שלשום, ברבע לחמש כבר היינו בדרך ל"מי סון" (My Son).   משמעו של השם הוא "ההר היפה" והוא אתר עתיקות היסטורי ששוכן בלב יער טרופי בין הרים כשעה נסיעה מהוי אן.  החל מהמאה ה- 4 ועד המאה ה- 13 היה מי סון מרכז דתי פעיל של קהילת  בני הצ'אם שהיו מהגרים שהגיעו מהודו.  

פוסטצ'יק - ערב חג המולד

ערב חג המולד היום, אי אפשר שלא לשים לב .... כל חנות ומסעדה בעיר מקושטות ומציעות הנחות או ארוחות חגיגיות לכבוד החג.  הלכנו בשמונה בערב לכנסיה שבעיר כדי לראות מה עושים שם.

הוי אן היפה

הגיע הזמן קצת לכתוב על העיר שאנחנו שוהים בה זה היום התשיעי ... בעיקר שוטטנו בה אבל היא כל כך יפה.....

לגור איתם

איך שהגענו להוי אן נהיה לנו חורף.  פעם ראשונה בטיול שממש קר וזה אומר נעליים סגורות, בגדים ארוכים שחיפשנו לקנות כל השבוע בחנויות וקפוצ'ונים.  אם היו לנו מעילים היה טוב יותר.  

פוסט אורח - שנת 2013 היא שנת הנחש - מאת איתי ואורי

התעוררנו והלכנו לאכול ארוחת בוקר. כשסיימנו לאכול Phong התחילה להסביר לנו על מזלות ויאטנמים שהם מאוד דומים למזלות הסיניים, נקבעים לפי השנה בו נולדת.

פוסטצ'יק - פסטיבל ירח מלא

פסטיבל "ירח מלא" (נהגה Ram בויאטנמית) מתקיים בהוי אן בכל חודש בשנה במרכז העיר העתיקה, ביום שבו הירח מלא.  לא ידענו ולא תכננו מראש אבל הפסטיבל של החודש נחגג היום.  בזמן הפסטיבל מכבים את כל נורות החשמל במסעדות, בחנויות וכל פנסי הרחוב.  כל האזור, כולל הגשרים שמעל הנהר הוארו על ידי נרות,

הגענו להוי אן

עלינו על רכבת הלילה TN2 אתמול מנה צ'אנג לדאנאנג, העיר הגדולה אשר נמצאת במרחק כ- 30 ק"מ מהוי אן. בחרנו ברכבת ולא בטיסה משיקולי עלות ובגלל החוויה. מדובר ברכבת שינה שבה קרונות עם תאים של 6 מיטות (Hard sleepers) תלויות בשלוש קומות.  קנינו את כל  6 הכרטיסים בתא כדי שלא יצטרף אלינו אדם זר ללילה.

פוסטצ'יק - עוזבים את נה צ'אנג

נגמר השבוע שלנו בנה צ'אנג, בסופו של דבר היה שבוע מגוון ומהנה. הבוקר טפטף פה קלות ועוד הספקנו לבקר במגדלי פו נאגאר של בני צ'אם (Po Nagar Cham Towers), שנבנו במאות ה- 7-12 ושימשו לתפילה את

Long Thanh - פוסט אורח מאת ליאור

אתמול באמת התרגשתי.
זה התחיל בהחלטה ללכת לגלריה המומלצת של Long Thanh .  לונג תאן הוא צלם ויאטנמי מוערך בקנה מידה בינלאומי.  כשהגענו לגלריה הדלת היתה סגורה וכבר כמעט ויתרנו כשראיתי שלט שמורה לצלצל בפעמון.

מתחת למים

הרעיון של שנירקול או צלילה אף פעם לא עשה לי את זה, לראות דגים באקווריום זה בהחלט מספק אותי.  אבל נה צ'אנג היא היעד הכי מומלץ לצלילה בויאטנם אז זו היתה סיבה מספיק טובה כדי להזיז את עצמי. היה שווה.

יום המאה

היום ציינו את יום המאה בטיול.  ברור לנו שלטיול יהיו השפעות על החיים שלנו בכלל ועל הילדים בפרט.  ליאור טוען שאת ההשפעות החיוביות והשליליות אנחנו עוד נגלה לפחות שנתיים אחרי, אבל לפחות עכשיו, לצד הרבה

VINPEARL LAND

ביום שני נסענו לאתר הנופש על האי VINPEARL.  הגענו לשם ברכבל שהוא הרכבל הארוך ביותר בעולם שעובר מעל ים. הדרך מעל הים יכולה לספק כמה גלויות נוף מהממות של חופי ויאטנם.

Nha Trang

את חצי יומנו האחרון אתמול בהו צ'י מין סיטי העברנו במוזיאון לאמנות מודרנית בעיר.  המוזיאון נמצא בבניין מקסים וניתן לראות בו פסלים וציורים של אמנים ויאטנמיים, שמן על קנבס ויותר מעניין שמן על עץ ושכבת לכה

הדלתא של המקונג

ביום שישי ליאור נסע לפגוש שני לקוחות מקומיים ואנחנו נסענו לטייל בדלתא של המקונג, הנקראת בפי הויאטנמים גם הדלתא של "נהר תשעת הדרקונים" בשל תשעת הערוצים באמצעותם נשפך הנהר לים סין הדרומי.  המקונג הוא הנהר השביעי באורכו באסיה, כ- 4350 ק"מ המתחילים בטיבט וממשיכים בסין, לאוס,

הו צ'י מין סיטי

תיכף נגמר השבוע שלנו בעיר הענקית הזו, שכבר התחילה להתקשט לקראת חג המולד.  הלכנו המון ברגל אבל מדי פעם נעזרנו במוניות, איזה שינוי מבאנג סאן, בכל מקום יש מוניות זמינות.  ליאור למד על בשרו מהו "לוקו (משוגע) טקסי", כשנסע לעשות סידור בבנק ועלה על מונית שהמונה בה מזוייף והדלתות היו נעולות עד שהנהג

Cu Chi tunnels

אחד האתרים החשובים במורשת הויאטנמית בנוגע למלחמה מול האמריקאים הן מנהרות קו צ'י אליהן נסענו כשעה וחצי מהו צ'י מין סיטי.  היו שם עוד מאות תיירים והצטרפנו לקבוצה קטנה עם מדריך שהאתר מקצה. לא הרגשנו בצפיפות כי כל מדריך הולך במסלול קצת אחר.  האתר הוא למעשה מוזיאון פתוח בו עוברים בין תחנות

בית משוגעים

נחתנו אתמול בהו צ'י מין סיטי, וכמו שקבענו חיכה לנו נהג שאסף אותנו למלון. התחושה היא שמישהו לחץ על כפתור FFW, יש כאן יותר מכוניות, מעל מאה קטנועים בכל רמזור, יותר אנשים, צפיפות וצפצופים בלי סוף.

פוסט אולח במבטא תאילנדי - מאת אולי

סוואדיקאאאפ קולאים יקלים,  אני לוצה לספל לכם מה אני חושב לגבי הטיול עד עכשיו. נחתנו ונסענו מבנגקוק להואה-הין ואני ציפיתי להלבה יותל גלוע ממה שלאינו שם ונחשפנו להלבה דבלים חדשים כמו פאד תאי, חביתה

טרמינל ג'טם איי לב יו

אין מה לעשות, ביקור בשדה תעופה עושה לי את זה, גם כשאני טסה מחו"ל לחו"ל, כולי התרגשות ... נוסעים לויאטנם.  אחרי שלושה חודשים בתאילנד שעברו כהרף עין, שליש טיול מאחורינו, לא מאמינים אבל כן מרגישים לפי כמות החוויות והגעגועים.  יושבת עכשיו בלאונג' מפנק לחצי שעה של מנוחה לפני הטיסה. למרות מקדם

פוסטצ'יק - יום ים

היום בילינו בחוף בבאנג סאן, כמו לפני שבועיים רק הפעם עם יאנוס ורוקסנה.  אמנם באנג סאן אינה מוזכרת בשום מדריך מטיילים ובאמת ראינו פה אולי עוד שלושה זרים אבל אני ממש אוהבת את העיר.  הכל אותנטי כאן,

יושבים בבאנג סאן על המים

התעוררנו אתמול בבוקר וקראנו על מותו של אריק איינשטיין.  היה לנו מאוד עצוב, הוא מבצע את השירים הכי יפים שאנחנו מכירים במוסיקה הישראלית וכאילו הכרנו אותו מאז ומעולם.  היום היה לי קצת זמן לקרוא את כל

יום אחרון בחווה

היום חגגנו את חנוכה.  טל ואורי הכינו מצגת שכללה את סיפור הגבורה של המכבים ונס פח השמן והסבירו  למה אנחנו אומרים השנה "נס גדול היה שם".  הדלקנו נר ראשון בחנוכיה הניידת שקיבלנו מתנה לפני הנסיעה משושי

פוסטצ'יק - התחלות חדשות

מהרגע שהגענו לחווה צדה את עיני המדגרה המלאכותית בקומה השניה.  קופסא קצת יותר גדולה ממקרר יינות קטן.

טל חוטף מרצדס

יצאנו בסביבות שבע לארוחת ערב במסעדת Gala House שאנחנו כל כך אוהבים ואוכלים בה במרבית הערבים כאן.  היא נמצאת ברחוב של המלון שלנו, שהכביש בו דו סטרי ואין בו מדרכות ולכן אנחנו נאלצים ללכת בטור על השוליים.  ביום שבת הרחוב עמוס קצת יותר בגלל המבקרים במסעדות שלאורכו.  בדרכנו למסעדה היום הגיחה

שבוע נטול נחשים

אחרי ההלם של השבוע הראשון אפשר להגיד שהשבוע עבר על מי מנוחות.  בבקרים קמנו לפני שבע לקול שריקתן של ציפורים שמעולם לא שמעתי בישראל.  שריקה אחת ספציפית מאוד חזקה ומיוחדת של סוג של עורב שכנראה אין אצלנו, לפחות בערים.  מתארגנים ואוכלים משהו קטן, יורדים למונית בשבע וחצי ומגיעים לקראת

האגם

כשהגענו לחווה ראינו ממש בכניסה אליה אגם (Pond) קטן שמימיו ירוקים, מוקף צמחייה.  לנו היה ברור שזה אגמון לחיות שמסתובבות פה ושאף אדם שפוי לא יכנס אליו.  אז הסתבר שפעם בשבוע לפחות כל ילדי

טיול סופ"ש

עכשיו כשאנחנו עסוקים בחווה כל השבוע, טיול סופ"ש הוא בהחלט דבר שאנחנו מעריכים יותר.  יאנוס הצטרף אלינו, ונסענו ל-  Si Racha העיר הקרובה לבאנג סאן.  גם סיראצ'ה שוכנת על החוף ומחוברת בגשר לאי הקטנטן Ko Loi.  על הגשר משני צידיו מתקיים שוק עמוס דוכני אוכל, מזכרות וגם דוכני משחק כמו יריה

לואי קרטונג

פסטיבל לואי קרטונג (Loi Kartong) נחגג בתאילנד בכל ירח מלא של חודש נובמבר. השנה הוא התקיים ב- 17 לחודש.  אומרים שהכי יפה ומיוחד לחגוג אותו בצ'יאנג מאי, אבל לנו לא הסתייע.  בכל זאת, חגגנו אותו היום בבאנג סאן.  השנה לפי הספירה התאילנדית אשר החלה עם מותו של בודהה, היא שנת 2556. 

בחווה

החווה ממוקמת ממש ליד תחנת הרכבת של בנג פרה (Bang Phra), עיר קטנה צפונית לפטאיה.  עם הגעתנו לפטאיה באוטובוס ביום שלישי בבוקר לקחנו מונית אל החווה.  כשהגענו קצת לפני 8:00 הרכב הצהוב של ניל בעל החווה כבר היה שם. 

אוטובוס לילה

כדי להגיע לחווה נאלצנו לקחת את אוטובוס הלילה מצ'יאנג מאי לפטאיה, מאחר והרכבת לבנגקוק מושבתת לרגל שיפוצים. לקחנו את האוטובוס הכי טוב שיכולנו בקו הזה - Gold class, של חברה שהמליצו לנו עליה.  עלינו עליו בשעה 18:40 וכ- 10 דקות לאחר מכן יצאנו לדרך.  האוטובוס הכיל 32 מושבים, תא סגור לנהג

פוסטצ'יק - הידעת?

ברגע שאורי התעורר בבוקר, ביום שבו עזבנו את צ'יאנג מאי הוא שאל אותנו בעיניים חצי עצומות "אתם יודעים שיש דבר כזה אריה כיס?"  אני חשבתי שהוא חלם, ליאור אמר לו "אין חיה כזו".  אורי המשיך

WWOOFING

התלבטנו רבות מה נעשה בשלושת השבועות הבאים בתאילנד, לפני שנעזוב אותה לכמה חודשים.  למרות שזו מדינה גדולה וכמובן שלא חסר מה לעשות בה, היה לנו קשה להחליט. התחושה העיקרית היתה שאנחנו רוצים קצת תוכן. על WWOOFING שמעתי עוד בארץ, קצת לפני שטסנו. איזו משפחה הופיעה בתכנית

פוסטצ'יק - רחוב נימנהאמן

הרחוב המדליק שטיילנו בו היום נמצא בצד המערבי של העיר, באיזור שנמצא בתנופת פיתוח ומזכיר קצת את שינקין בחנויות המיוחדות של בגדי מעצבים (חלקם משוגעים), אביזרים וחפצי אמנות, בבתי הקפה האופנתיים, במסעדות המדליקות ובאנשים המוזרים.  עברנו ליד מסעדה בה תלוי לוח עליו כותבים הלקוחות

ספארי לילה

ביקרנו השבוע בספארי הלילה בצ'יאנג מאי שנמצא באזור הר דואי סותפ, נפרד לחלוטין מגן החיות שראינו באיזור.  הגענו לקראת שבע וחצי בערב, היה כבר חשוך כשעלינו על הרכבת הפתוחה שלקחה אותנו לנסיעה בשבילים צרים שמשני צידיהם ראינו חיות, לכאורה בסביבה

כמו בצפירה

אוטוטו אנחנו נכנסים לחודש השלישי שלנו בתאילנד וכדי להישאר כאן, אנחנו צריכים להאריך את הויזה שלנו.  הורדנו את הטפסים מהאתר של משרד ההגירה, מילאנו אותם, לקחנו תמונות פספורט ומזומנים ויצאנו בשבע בבוקר לכיוון המשרד.  באחד האתרים שקראנו בהם על תהליך הארכת הויזה, המליצו לנו

גן החיות של צ'יאנג מאי

כשתכננו את הנסיעה לדואי סותפ, אמר לנו הנהג שממש למרגלות ההר נמצא גן החיות של צ'יאנג מאי.  הדבר היחיד שידעתי עליו זה שיש בו דובי פנדה שהסינים תרמו, ושהצאצא שלהם גרם לתקרית דיפלומטית בין שתי המדינות, לאחר שסין טענה שהוא שלהם ודרשה שיעבירו אותו אליה.  הצאצא הוחזר והשלום חזר. 

דואי סותפ

אחד המקומות הקדושים בצפון תאילנד הוא מקדש Phra That Doi Suthep, אשר נבנה בשנת 1383 ונמצא בפסגת הר דואי סותפ (1676 מ'), שנקרא כך על שם נזיר שחי שם שנים רבות.  כדי להגיע למקדש, טיפסנו 306 מדרגות.  הסדרנו נשימה, חלצנו נעלינו ונכנסנו למקדש המפואר, שהיה עמוס בפסלים וסמלים חשובים

העיר החדשה

ההורים עזבו לפני כמה ימים בפרידה קורעת לב, בידיעה שניפגש רק בעוד כשבעה וחצי חודשים, ואנחנו חזרנו לשגרה המוכרת לנו.  טיולים, קצת לימודים ועבודה, הרבה קריאה, בדרך לסיים שני ספרים נוספים שאני קוראת במקביל כדי שלא ישעמם. לקח לנו כמה ימים ללמוד להתנהל בעיר בהרכב מצומצם, רק חמשתנו.  כמה ביקורים נוספים בשוק, וגילינו את המתחם "שלנו".  רצף מסעדות תאילנדיות בשני טורים,

דואי אין

ביקרנו בפארק הלאומי דואי אינתאנון, ובקיצור דואי אין, שם נמצא ההר הגבוה ביותר בתאילנד, המתנשא לגובה של 2595 מ'.  הפארק נמצא כשעה ורבע נסיעה מצ'יאנג מאי, ומרגע הכניסה אליו נסענו במצטבר עוד כשעה עד לפסגה הקרירה.  הפארק כולו מיוער ובדרך למעלה יש נקודות עצירה שונות, בהן מפלים, מקדשים

פילים

את היום האחרון עם ההורים החלטנו לבלות ב- "Elephant Nature Park" לאחר שאורי קיווה שנהיה שם ביום ההולדת שלו והיה לו חשוב שהם יהיו איתנו.  בחרנו במקום אחרי שהתייעצנו עם הילדים והחלטנו שלא הולכים לרכב על פילים אלא לטפל בהם.

"Arroy Makmak"

כבר הרבה זמן רציתי לעשות פוסט על האוכל המדהים כאן.  אז עכשיו, אחרי סדנת הבישול המעולה שעשינו ביום שני, הייתי חייבת. השפית ננה אספה אותנו מהמלון בסביבות 8:45, ולאחר נסיעה קצרה הגענו ל- Galangal cooking studio ("גאלאנגל" זה ג'ינג'ר תאילנדי).  בסטודיו קיבלנו את התפריטים וכל אחד היה צריך לבחור ארבע מנות שהוא רוצה לבשל.  קצת עשינו להם בלאגן כי ארבעה מאיתנו רצו לבשל ללא

יום הולדת 11 לאורי

יש לנו מסורת בבית בימי הולדת.  כל בני הבית קמים בבוקר לפני מי שחוגג, מנפחים בלונים, ניגשים למיטה שלו ומעירים אותו בשירה של שירי יומהולדת, חיבוקים ונשיקות.  אז אתמול קמנו בשש וחצי, כי הרגשנו שתיכף כולם קמים, הערנו את איתי וגילינו שטל ממילא התעורר, הסתגרנו בחדר שלנו ותכננו שניקח כריות

פוסטצ'יק - שיטוט ושטויות

יצאנו לשוטט בעיר, דבר שאנחנו מאוד אוהבים לעשות. חיפשנו חנות ספרים לטל שלשמחתנו גומע ספרים בקצב מסחרר.  בחנות הספרים שאליה הגענו היו רק ספרים בתאילנדית והמוכרת האדיבה שלחה אותנו לחנות אחרת.  מצויידים בכתובת החנות בתאילנדית עלינו על סונגתוו

שבטי ההרים ועוד

הלחץ להספיק לטייל עם רמי לפני שהוא חוזר ארצה, הוביל אותנו לחברת הטיולים "קירי".  חשבנו גם שצריך לבדוק את הערך המוסף של מדריך.  באו לאסוף אותנו ב- 8:30 עם טיוטה קומיוטר ואחרי שהתיישבנו הבנו שלילדים בספסל האחורי אין חגורות בטיחות.  אמי, המדריכה התאילנדית החיננית, לא אהבה את

פוסטצ'יק - הגענו לצ'יאנג מאי

נסענו מהואה הין לבנגקוק, טסנו במטוס של חברת Thai Airways, שנראה כאילו עכשיו הוציאו אותו מהקופסא, והגענו לצ'יאנג מאי.   הדירה שלנו מאוד נוחה, ממוקמת 5 דק' הליכה משוק הלילה, אליו יצאנו קצת אחרי שהתארגנו עם החפצים.  בדרך הופתענו לגלות שלט גדול מאוד בעברית של "המרכז למטייל", חברת טיולים ישראלית בתאילנד, בבעלותם גם מלון ומסעדה, ומולם ממוקמת מסעדה נוספת בשם "סבבה", המגישה אוכל ישראלי.  ישב בה אדם שנראה כמו

חודש אחרי

איזה כיף זה שהבית מגיע אלינו במקום שאנחנו נגיע אליו.  כך הרגשתי כשההורים שלי ואחי הגיעו אלינו השבוע.  ההורים ממשיכים בטיול מאורגן לויאטנם וקמבודיה ורמי הגיע לשבועיים.  הארכנו את השהות פה בהואה הין בשבוע, כי רצינו להראות להם מה עשינו ואכלנו כל החודש, ומחר אנחנו עולים צפונה.  החלפנו דירה כדי שיגורו לידינו, וכרגע אנחנו במלון דירות מקסים

3 ימים בקנצ'נאבורי

 
החלטנו לצאת לכמה ימים מהעיר, לטייל קצת לפני שליאור חוזר לשגרת עבודה. יצאנו מוקדם בשבת, כבר מודעים לזמן ההתארגנות הארוך שלנו. עצרנו שעתיים בדרך, בשוק הצף המקסים בדמנון-סדואק. שוק המציע כל מה ששוק רגיל מציע, אוכל מבושל, פירות חתוכים, מיץ קוקוס קר, מזכרות, דברי אמנות, חולצות ועוד ועוד. הרוכלים, אלו שבדוכנים ואלו שבסירות, מושכים

אוכל, שירותים, חיות

קיים דיסוננס מאוד גדול בין האוכל הטעים שאנחנו אוכלים לסביבה שבו מכינים ומגישים אותו.  בין אם זה בשוק, או במסעדות בעיר או על חוף הים.  בחיים, אבל בחיים, לא הייתי אוכלת במסעדות שנראות כך בישראל.  תמיד הסביבה עלובה, שלא לדבר על מלוכלכת.  מציצים לאזור הבישול, נראה נקי עד כמה שאפשר ואוכלים רק אוכל שהוקפץ הרגע עבורנו. בשבוע שעבר רצינו לאכול במסעדה המומלצת באחד הספרים ונמצאת בבזאר לילה. המסעדה היתה די מלאה, ליוו אותנו

coffee craft shop - פוסטצ'יק

באחד מהשיטוטים הרגליים שלנו בעיר, נתקלנו בשלט הזה.  צילמנו כדי לברר.

Phetchaburi

כל כך שמחנו שהשמש זרחה, אז ויתרנו על יום לימודים ויצאנו.  הבטחנו שנשלים ביום אחר.  פטצ'אבורי היא עיר הבירה של מחוז באותו שם,  ואחת הערים העתיקות בתאילנד, כ- 45 דקות נסיעה מהדירה.  האתר המרכזי והכי יפה, שבו סיימנו את היום הוא מוזיאון לאומי ופארק היסטורי  Phra Nakhon Khiri ("גבעת העיר הקדושה"), או בשמו המקומי  Khao Wang ("הארמון שעל הגבעה").  הפארק משתרע על שלש גבעות, הכניסה אליו מצריכה עליה ברכבל, וממנו נשקף נוף מרהיב

נחשו מי יחף

פחות מפנק לגור בדירה בחו"ל, אך יותר פרקטי למשפחה גדולה. היא בד"כ יותר גדולה משני חדרים או סוויטה במלון, אבל לא מגישים בה ארוחת בוקר (ליאור מגיש רק קפה). כשחשבתי לפני הנסיעה איך נתנהל כאן, הייתי בטוחה שמאוד נהנה ביחד, נשחק, נקרא, נכבס במכבסה ונאכל רק בחוץ.  שני הדברים האחרונים מתנהלים כרגע אחרת. יש לנו בדירה מכונת כביסה, עומדת במרפסת חיצונית מקורה, שהדבר המוזר בה וכנראה כך נהוג פה, שצינור הניקוז לא מחובר לביוב.  הוא שוכב לו על הרצפה,

סתם יום של חול

כן, אני יודעת שהיום שבת, אבל אצלנו לא כ"כ מרגישים בהבדל.  אחרי יומיים רצופים של טפטוף דק, ולילה סוער שבו צפרדע או קרפדה החליטה להתיישב מול חלון חדר השינה שלנו ולא סתמה את הפה, השמש יצאה הבוקר והביאה איתה חמסין.  אחרי יומיים שבהם עשינו גיחות קצרות החוצה ונאלצנו להשתמש בשירותי מונית, החלטנו לצאת היום להליכה לתחנת הרכבת בהואה-הין.  התחנה מומלצת לביקור כאטרקציה בעיר, ואכן היא חיננית.  המבנים שלה מזכירים בית בובות מצועצע עם טאצ' אסייתי ולא הייתי מנחשת מראש מה הייעוד האמיתי שלהם.

פוסטצ'יק - Black Mountain - פארק מים

באופן ספונטני החלטנו אתמול ללכת לפארק המים הנמצא כעשרים דקות נסיעה מהמקום בו אנחנו גרים.  הגענו בעשר ורבע  בבוקר (הפארק נפתח בעשר), וביקשנו שיאספו אותנו חזרה בחמש (בסגירה), אלא אם נתקשר.  כשהגענו הבנו שהכרטיסים בחצי מחיר בגלל שיפוצים.  נכנסנו, שאלנו,

A ticket to an adventure - פוסט אורח מאת טל

April

It was just another day in April. What I didn’t know then is that that day was going to be the door leading to a big adventure.

שגרה זמנית

השבוע עבר שבוע העבודה והלימודים הראשון. ליאור עובד בימים שלישי-חמישי, לא בשעות רציפות, מה שמאפשר לנו במהלך היום גם לבלות יחד.  בשעות שבהן הוא עובד אנחנו לומדים.  עוד לא מצאנו את חלוקת השעות האידיאלית אבל זה יקרה.  יום הלימודים הראשון הפחית חששות אצל הילדים.  יש לכל אחד בכל יום שיעורי אנגלית, עברית (שפה) ומתמטיקה, עם ספרים שהבאתי מהארץ עפ"י

SAM ROI YOT

MR. MAN  הגיע בדיוק בשמונה.  נכנסנו לרכב, הפעם מצויידים במצלמה, ובכריכים שהצלחנו לארגן מדברים שמצאנו ב"סבן אילבן".  הנסיעה לשמורה SAM ROI YOT ("שמורת 300 הפסגות") הנמצאת בדרומה של הואה הין, עוברת בעיירה פרנבורי, שאומרים שהיא "הרצליה פיתוח" של האיזור.  אנחנו לא ראינו אזור יוקרתי, אבל הנופים בדרך מהממים, עמוסים בצמחייה שופעת

מפלי PALA-U וביג בודהה

התלבטנו מאוד כבר בארץ איך תהיה ההתניידות שלנו כאן והאם לשכור רכב. בסופו של דבר החלטנו להגיע ולראות. לשמחתנו אנחנו גרים במיקום מצויין שמאפשר לנו להסתדר ביומיום בלי רכב ובמינימום צורך בנסיעות למרחקים בינוניים. כשבחנו את האתרים המרוחקים שאנחנו רוצים לבקר בהם, בחנו שלש אופציות: טיול מאורגן, רכב שכור או נהג מונית. אני לא מתלהבת מלנהוג פה, גם בגלל הכיוון

פוסטצ'יק - הבודהה הראשון שלנו

את הבודהה הראשון שלנו ראינו היום למרגלות הצוק Khao Takiab שפירושו Chopsticks.  בפסגת הצוק, מקדש הקרוי "מקדש הקופים" בגלל הקופים הרבים החיים בו.  הגענו אליו בהליכה על החוף מהדירה שלנו.

נחיתה רכה

נחתנו ביום רביעי ובערך בשעה 15:30 (מקומי) יצאנו במונית לכיוון הואה-הין  (Hua Hin).  הואה הין נמצאת שלוש שעות דרומית לבנגקוק, במחוז פרצ'ואפ קירי קאן.  לנו לקח שלוש וחצי שעות בגלל שתי עצירות בדרך, מפתיע שהשירותים בתחנות הדלק פה נקיים יותר מבארץ.  הואה הין הפכה בערך בשנת 1920 מעיירת דייגים לעיירת נופש כשהמלך בנה פה את ארמון הקיץ שלו.  איכשהו

שנה טובה!

בשבת לפני כשבוע, התחלנו להרגיש שזה מתקרב. הילדים שעד כה היו יחסית אדישים, התחילו בערך אז את הספירה לאחור.  כבר כשבועיים שאנו פוגשים חברים ומשפחה בפעם האחרונה לפני הנסיעה.   לחץ והתרגשות שמתערבבים ויוצרים ציפיה לקראת הבאות.  המחשבות נודדות בין הדברים שצריך לקנות ולארוז, לדברים שצריך לסיים כאן - בעבודה, בכיתות של הילדים ובבית. צריך להשאיר

הרהורים על חופש וקיפול כביסה

השבוע יצא לי לחשוב איך התגלגלנו לנסיעה הזו ועל זה שלפעמים אכזבה וכשלון בעצם פותחים לנו אופציות ולא רק סוגרים אותן.  לא זוכרת תאריך מדוייק, אבל כחודשיים-שלושה לפני ליל הסדר האחרון התמודדתי על תפקיד בעבודה.  לא תפקיד שהיה מביא לי קידום, אבל תפקיד שעניין אותי.  כפי שאתם מבינים, את התפקיד לא קיבלתי.  קיבלה אותו מישהי שהיה לה כבר רקע מקצועי בתחום, ואם הייתי

מה בתכנית?

השאלה שכולם שואלים אותי כשאני מספרת על הטיול היא האם נטייל בקרוואן?  ומיד אחר כך מספרים על החוויות שלהם מתאילנד וממקומות נוספים במזרח במידה והיו.  מיותר לציין שככל שמדברים עם יותר אנשים, כך מספר הדעות הולך וגדל, עד לרמה שעל אותו מקום יש דעות סותרות וכולם מנמקים

כך איבדתי את הסקוני שלי

עברנו להורים!  בשבת מסרנו את הדירה לשוכרים, מותשים אך מרוצים (התאהבנו בדירה מחדש, ככה, כמו שהיא ריקה). אחרי יותר מחודש של אריזות בסופי שבוע, וסוף שבוע אחרון ארוך של עבודה, עם סיוע שקיבלנו מהילדים, מהורי וגיסתי, ובסוף, כל הבית במחסן.  טוב לא כולו, היינו צריכים איתנו קצת בגדים וחפצים לתקופה הקרובה ולנסיעה.  המעבר הזה הוא השיא של כל המעברים

שנהיה בריאים

אם יש משהו שמטריד אותי בנסיעה הזו, זה כל נושא הבריאות. הייתי כנראה משוגעת אם לא.  ברור לי שאנחנו לא המשפחה הראשונה שתבקר במקומות האלה, כבר נסעו עם ילדים קטנים יותר משלי, ועדיין זה מפחיד.  מול הילדים אני מאוד אמיצה ורגועה, ומסבירה את כל הדברים שצריך ואיך אנחנו נוקטים בכל אמצעי הזהירות הנדרשים - חיסונים, תרופות למניעה ועונה על שאלות כמו אלו

פחות ממאה ימים לנסיעה

השבוע התקדמנו בדברים הגדולים. אבל עם כל מחיקה של שורה מהרשימה, נוספות לפחות עוד שתי משימות חדשות ..... אולי אחרי שנצא מהבית, זה ישנה כיוון.
זה התחיל בכך שחתמנו על חוזה שכירות לשנה. חוזה לשנה ללא אופציה הוא חסרון לרוב המתעניינים, אבל הזוג איתם חתמנו מתחיל עכשיו לבנות בית ביישוב, וצפוי לסיים בקיץ הבא. כתוצאה מכך

הצילו, הבית נוסע

התחלתי לארוז את הבית עוד לפני שהשכרנו אותו.  אתם יודעים שאין מתורגלת ממני במעברי דירות ובכל פעם זה מרגש מחדש.  למעשה, שברתי שיאים בדירה הזו, בקיץ נסגור בדירה 4 שנים רצופות ואלמלא הטיול לא הייתי חושבת לעזוב.  אז מצאנו סיבה אחרת, כנראה טובה יותר, ל"לארוז את הבית", והפעם, אחרי שהילדים כבר קצת יותר גדולים, זו סיבה ממש טובה להיפטר מה-מ-ו-ן חפצים

אי אפשר לחזור אחורה

אני מוצפת.  מאז עלה הרעיון (ערב ליל הסדר), אי אפשר לחשוב על משהו אחר. חושבים על כל האלמנטים בחיים, איך הם יראו ומה יהיה איתם. עושים חישובים, בודקים, מבררים.  ביקשנו חל"ת בעבודה, פרסמנו את הדירה להשכרה, ועושים הרבה מאוד עבודה על שינוי התוכנה שאנו חיים לפיה כל החיים: עבודה-עבודה-בית  ושוב ושוב.  אולי אכתוב פוסט שלם רק על התגובות שאנו מקבלים מאנשים