כשהגענו לחווה ראינו ממש בכניסה אליה אגם (Pond) קטן שמימיו ירוקים, מוקף צמחייה. לנו היה ברור שזה אגמון לחיות שמסתובבות פה ושאף אדם שפוי לא יכנס אליו. אז הסתבר שפעם בשבוע לפחות כל ילדי
בית הספר, כולל ניל ופרנסיס טובלים בו. ניל הסביר שצריך לטפוח על פני המים רגע לפני שהם נכנסים כדי להבריח את הנחשים והחיות האחרות על מנת שהם ישחו בבטחה.
יום שישי הגיע, כל הילדים הונחו להביא בגדי ים יום לפני. הבאתי בגדי ים, כי הבנים לא היו סגורים שמדובר בשחיה באגם הביצתי. ברור שברגע שהם הבינו זאת, לא היה סיכוי שייכנסו וגם אם רצו לא היינו מסכימים.
ניל מאוד לא אהב שהילדים לא נכנסו והנה היתה לו סיבה נוספת לחשוב שאנחנו קצת מוזרים. הוא הסביר לליאור שגם חלק מההורים בבית הספר לא הסכימו שהילדים שלהם יכנסו לאגם, אך הוא התנה זאת ואמר שמי שמעוניין ללמוד בבית הספר, חייב להיכנס לאגם.
בית הספר, כולל ניל ופרנסיס טובלים בו. ניל הסביר שצריך לטפוח על פני המים רגע לפני שהם נכנסים כדי להבריח את הנחשים והחיות האחרות על מנת שהם ישחו בבטחה.
ניל מאוד לא אהב שהילדים לא נכנסו והנה היתה לו סיבה נוספת לחשוב שאנחנו קצת מוזרים. הוא הסביר לליאור שגם חלק מההורים בבית הספר לא הסכימו שהילדים שלהם יכנסו לאגם, אך הוא התנה זאת ואמר שמי שמעוניין ללמוד בבית הספר, חייב להיכנס לאגם.
איריס את חייבת עוד פוסט היום.
השבמחקהשארת אותי במתח. הילדים נכנסו בסוף לאגם או לא?
האמת שכל הסיפור הזה של החווה נשמע מאוד מעניין, מרתק, מלמד ומאתגר מאוד מאוד.
אני יכולה עוד להוסיף שכל הכבוד לכם שאתם מצליחים איכשהו להתמודד עם האתגרים הדי מלחיצים (או יותר נכון מפחידים) ועדיין מוכנים להתנסות בחוויה הזאת של החיים בחווה.
מעניין אותי גם לדעת איך הילדים מגיבים לחיים החדשים והמוזרים לפעמים. הם רוצים עדיין להשאר שם?
אוהבת וממש מעריצה
אתם באמת מוזרים, לא מכירה את ניל אך מזדהה אתו. אך מזווית הפוכה - מי נכנס לאגם שצריך לטפוח לו על המים כדי להבריח חיות משונות ??? באמת, הגזמתם חחח מצטרת לשאלה של השפילרים. חציתם את הרוביקון או לא ??
השבמחקלמען הסר ספק - לא נכנסו לאגם ולא יכנסו ....
השבמחק