התלבטנו רבות מה נעשה בשלושת השבועות הבאים בתאילנד, לפני שנעזוב אותה לכמה חודשים. למרות שזו מדינה גדולה וכמובן שלא חסר מה לעשות בה, היה לנו קשה להחליט. התחושה העיקרית היתה שאנחנו רוצים קצת תוכן. על WWOOFING שמעתי עוד בארץ, קצת לפני שטסנו. איזו משפחה הופיעה בתכנית
בוקר כלשהי וסיפרה שכך הם נוהגים לטייל בעולם. ישר הלכתי לברר.
WWOOF - Willing Workers on Organic Farm, הוא ארגון עולמי ללא מטרות רווח, שמעודד היכרות עם אורח-חיים אקולוגי וחילופי תרבויות. הארגון מקשר בין מארחים (WWOOF Hosts) לבין מתארחים שהם וופרים (מה שאנחנו נהיה). רוב המשקים בעלי מודעות גבוהה לאיכות הסביבה ולאקולוגיה, ולעיתים אף אורגניים. הוופרים חיים בבית המארחים או בדיור אחר שמעמידים לרשותם, בתמורה לכ-4 שעות עבודה ביום. העבודה נעשית כחלק משגרת החיים של המקום בו מתארחים. בשאר הזמן אפשר לטייל.
כדי לפנות למארחים נרשמנו ושילמנו דמי חבר שנתיים (30 יורו), ואז נפתחו לנו הרבה אופציות. החיסרון היחיד היה שהיינו בלחץ של זמן, כי 10 ימים לפני סיום החוזה שלנו על הדירה בצ'יאנג מאי, עוד לא ידענו לאן אנחנו הולכים. הבחור שמנהל את הוופינג בתאילנד היה מאוד נחמד, ופנה ביוזמתו למארחים ששלחו הצעות. לאחר התכתבות אינטנסיבית עם שלושה מארחים לגבי מה עושים אצלם, מהם תנאי המחיה ומה הציפיות מאיתנו, כמובן תוך חשיבה איך הילדים משתלבים בכל הסיפור הזה, בחרנו ב- DARUMA ECO-FARM, הממוקמת בפרה באנג שבצ'ונבורי, צפונית לפטאיה. מה שאהבנו בה זה שהבעלים הזמין אותנו יותר ללמוד פרמקלצ'ר, תמורת תשלום סמלי, מאשר לעבוד. הוא הסביר שזו חווה לימודית ולא מסחרית ולכן לא לחוץ על עובדים. נגור בשני חדרים מחוברים בחווה (היו מקומות שהלינה בהם היא בחדר גדול עם אנשים נוספים). בנוסף, יש בחווה בית ספר אלטרנטיבי קטן (11 ילדים) המתנהל בתאילנדית ואנגלית והבנים יכולים לבלות שם.
עדיין קשה לי לדמיין את עצמי מתעסקת בקומפוסט (=תולעים) וגורפת קקי של חזירים, אני בטוחה שכמות החרקים באזור תהיה גדולה יותר, אבל אני נושמת עמוק בתקווה שהכל ייזכר כחוויה.
בוקר כלשהי וסיפרה שכך הם נוהגים לטייל בעולם. ישר הלכתי לברר.
WWOOF - Willing Workers on Organic Farm, הוא ארגון עולמי ללא מטרות רווח, שמעודד היכרות עם אורח-חיים אקולוגי וחילופי תרבויות. הארגון מקשר בין מארחים (WWOOF Hosts) לבין מתארחים שהם וופרים (מה שאנחנו נהיה). רוב המשקים בעלי מודעות גבוהה לאיכות הסביבה ולאקולוגיה, ולעיתים אף אורגניים. הוופרים חיים בבית המארחים או בדיור אחר שמעמידים לרשותם, בתמורה לכ-4 שעות עבודה ביום. העבודה נעשית כחלק משגרת החיים של המקום בו מתארחים. בשאר הזמן אפשר לטייל.
כדי לפנות למארחים נרשמנו ושילמנו דמי חבר שנתיים (30 יורו), ואז נפתחו לנו הרבה אופציות. החיסרון היחיד היה שהיינו בלחץ של זמן, כי 10 ימים לפני סיום החוזה שלנו על הדירה בצ'יאנג מאי, עוד לא ידענו לאן אנחנו הולכים. הבחור שמנהל את הוופינג בתאילנד היה מאוד נחמד, ופנה ביוזמתו למארחים ששלחו הצעות. לאחר התכתבות אינטנסיבית עם שלושה מארחים לגבי מה עושים אצלם, מהם תנאי המחיה ומה הציפיות מאיתנו, כמובן תוך חשיבה איך הילדים משתלבים בכל הסיפור הזה, בחרנו ב- DARUMA ECO-FARM, הממוקמת בפרה באנג שבצ'ונבורי, צפונית לפטאיה. מה שאהבנו בה זה שהבעלים הזמין אותנו יותר ללמוד פרמקלצ'ר, תמורת תשלום סמלי, מאשר לעבוד. הוא הסביר שזו חווה לימודית ולא מסחרית ולכן לא לחוץ על עובדים. נגור בשני חדרים מחוברים בחווה (היו מקומות שהלינה בהם היא בחדר גדול עם אנשים נוספים). בנוסף, יש בחווה בית ספר אלטרנטיבי קטן (11 ילדים) המתנהל בתאילנדית ואנגלית והבנים יכולים לבלות שם.
עדיין קשה לי לדמיין את עצמי מתעסקת בקומפוסט (=תולעים) וגורפת קקי של חזירים, אני בטוחה שכמות החרקים באזור תהיה גדולה יותר, אבל אני נושמת עמוק בתקווה שהכל ייזכר כחוויה.
דבר ראשון זה נשמע מעניין ומאתגר מאוד.
השבמחקאיריס את בתחילת המסע חששת מאיך טל הסתדר עם האוכל והטעמים החדשים, נראה לי שאת עוברת יותר אתגרים במסע הזה. כל הכבוד לכם על הבחירות המעניינות בטיול. וכבר מחכה לתמונה שלך במגפיים עם מגרפה ליד החזירים.
אנחנו ממשיכים להנות ולצחוק מהחוויות שלכם.
נשיקות מהשפילרים