קיים דיסוננס מאוד גדול בין האוכל הטעים שאנחנו אוכלים לסביבה שבו מכינים ומגישים אותו. בין אם זה בשוק, או במסעדות בעיר או על חוף הים. בחיים, אבל בחיים, לא הייתי אוכלת במסעדות שנראות כך בישראל. תמיד הסביבה עלובה, שלא לדבר על מלוכלכת. מציצים לאזור הבישול, נראה נקי עד כמה שאפשר ואוכלים רק אוכל שהוקפץ הרגע עבורנו. בשבוע שעבר רצינו לאכול במסעדה המומלצת באחד הספרים ונמצאת בבזאר לילה. המסעדה היתה די מלאה, ליוו אותנו
לשולחן שנראה ג'יפה, ביקשנו שולחן אחר. מרחוק הוא נראה נקי, התקרבנו וניסינו להתיישב, כשג'וק חלף על פנינו. איבדנו את התיאבון והלכנו. אם קרה שהתיישבנו, לפני שנקבל את האוכל, תמיד נחטא את הידיים באלכוהול. אני לא יודעת כמה זה מסייע, זה בטוח נותן הרגשה טובה.
השירותים פה לפעמים מפתיעים לשני הכיוונים. מסעדות מערביות הן לא תמיד ערובה לשירותים נקיים ובתחנות הדלק בדרך כלל סביר עד נקי. אבל בהרבה מקומות, גם תיירותיים, לא רק שהשירותים בול קלע ולא ניתן להשיג נייר, זה פשוט מטונף להחריד ואין פחים. אני מתנחמת בזה שהילדים ברוב הפעמים צריכים רק לעמוד וכשלא, שליאור מטפל באתגר הזה. אני בכלל לא מבינה מה הם עושים עם הטוש בשירותים?. איך הם שוטפים את עצמם בלי להרטיב את עצמם כליל?? על סבון לשטיפת ידיים אני בכלל לא מדברת, התחלנו להסתובב קבוע עם סבון נוזלי בבקבוק קטן, ושקיות זבל. לפעמים אין מקום לשטיפת ידיים, במים אנחנו ממילא מצויידים.
במלחמתנו נגד היתושים אנחנו מפסידים. כל יומיים נגמר פה בקבוק ספריי דוחה יתושים ועדיין אנחנו נעקצים, אבל לא נתייאש. נזק מיתוש "חולה" יהיה גדול בהרבה מעודף שימוש בחומר הזה.
כידוע תאילנד שופעת חיות שונות ומשונות. השממיות שורצות כאן בכמויות, והן יותר גדולות בדרך כלל מאלו שאני זוכרת בארץ, וגם יש כאלו אפורות ולא ורדרדות. השבוע נכנסה לנו אחת לדירה, ורק איתי ראה אותה, כנראה חלפה על פניו כשישב לאכול. הוא קפץ ממקומו, נרעש ותיאר אותה כ"ענקית" מסמן לנו ביד אורך של 40 ס"מ. לקח לנו הרבה זמן להרגיע אותו. אחרי שהיה בטוח שכבר לא יישן, ואני הבנתי שיש לנו אורח ללילה, אורי מצא שממית נוספת בחוץ, ושניהם לשמחתנו היו בטוחים שהיא יצאה מהדירה. אבל אנחנו לא מסתפקים בלרסס את עצמנו.... יש לנו גם בקבוק ריסוס לבית נגד ג'וקים, נמלים ויתושים, ליתר ביטחון.
כל זה מעלה בנו תהיות לגבי המשך הטיול, איך נסתדר במקומות עם תנאים יותר קיצוניים. אולי אנחנו קצת היסטריים!? חומרי הדברה וניקיון ועוד לא התחלתי לדבר על הבית מרקחת הנייד שסחבנו איתנו מהארץ, והוכיח את עצמו עד כה, כמעט אחד לאחד. כל מי שטייל במזרח מכיר את הדברים, ואולי מזדהה, אבל לנו זה חדש. אז לפעמים בהחלפת מבטים בינינו (כדי שהילדים לא יבינו), ליאור ואני מסמנים עוד קצה שהגענו אליו. ואחרי כמה שעות הוא מודיע לי שבדק כמה עולה לשכור קרוואן באוסטרליה לשלושה חודשים, ואני עונה לו שיש בית יתומים בקמבודיה שמחפש מתנדבים ....
לשולחן שנראה ג'יפה, ביקשנו שולחן אחר. מרחוק הוא נראה נקי, התקרבנו וניסינו להתיישב, כשג'וק חלף על פנינו. איבדנו את התיאבון והלכנו. אם קרה שהתיישבנו, לפני שנקבל את האוכל, תמיד נחטא את הידיים באלכוהול. אני לא יודעת כמה זה מסייע, זה בטוח נותן הרגשה טובה.
השירותים פה לפעמים מפתיעים לשני הכיוונים. מסעדות מערביות הן לא תמיד ערובה לשירותים נקיים ובתחנות הדלק בדרך כלל סביר עד נקי. אבל בהרבה מקומות, גם תיירותיים, לא רק שהשירותים בול קלע ולא ניתן להשיג נייר, זה פשוט מטונף להחריד ואין פחים. אני מתנחמת בזה שהילדים ברוב הפעמים צריכים רק לעמוד וכשלא, שליאור מטפל באתגר הזה. אני בכלל לא מבינה מה הם עושים עם הטוש בשירותים?. איך הם שוטפים את עצמם בלי להרטיב את עצמם כליל?? על סבון לשטיפת ידיים אני בכלל לא מדברת, התחלנו להסתובב קבוע עם סבון נוזלי בבקבוק קטן, ושקיות זבל. לפעמים אין מקום לשטיפת ידיים, במים אנחנו ממילא מצויידים.
במלחמתנו נגד היתושים אנחנו מפסידים. כל יומיים נגמר פה בקבוק ספריי דוחה יתושים ועדיין אנחנו נעקצים, אבל לא נתייאש. נזק מיתוש "חולה" יהיה גדול בהרבה מעודף שימוש בחומר הזה.
כידוע תאילנד שופעת חיות שונות ומשונות. השממיות שורצות כאן בכמויות, והן יותר גדולות בדרך כלל מאלו שאני זוכרת בארץ, וגם יש כאלו אפורות ולא ורדרדות. השבוע נכנסה לנו אחת לדירה, ורק איתי ראה אותה, כנראה חלפה על פניו כשישב לאכול. הוא קפץ ממקומו, נרעש ותיאר אותה כ"ענקית" מסמן לנו ביד אורך של 40 ס"מ. לקח לנו הרבה זמן להרגיע אותו. אחרי שהיה בטוח שכבר לא יישן, ואני הבנתי שיש לנו אורח ללילה, אורי מצא שממית נוספת בחוץ, ושניהם לשמחתנו היו בטוחים שהיא יצאה מהדירה. אבל אנחנו לא מסתפקים בלרסס את עצמנו.... יש לנו גם בקבוק ריסוס לבית נגד ג'וקים, נמלים ויתושים, ליתר ביטחון.
כל זה מעלה בנו תהיות לגבי המשך הטיול, איך נסתדר במקומות עם תנאים יותר קיצוניים. אולי אנחנו קצת היסטריים!? חומרי הדברה וניקיון ועוד לא התחלתי לדבר על הבית מרקחת הנייד שסחבנו איתנו מהארץ, והוכיח את עצמו עד כה, כמעט אחד לאחד. כל מי שטייל במזרח מכיר את הדברים, ואולי מזדהה, אבל לנו זה חדש. אז לפעמים בהחלפת מבטים בינינו (כדי שהילדים לא יבינו), ליאור ואני מסמנים עוד קצה שהגענו אליו. ואחרי כמה שעות הוא מודיע לי שבדק כמה עולה לשכור קרוואן באוסטרליה לשלושה חודשים, ואני עונה לו שיש בית יתומים בקמבודיה שמחפש מתנדבים ....
תמונות מדהימות בעיקר אלו מהפוסט הקודם.
השבמחקלא להתייאש. כל מה שאתם עוברים זה מדהים וחוויה יוצאת מן הכלל.
מחכים כבר לשמוע ולראות מה יהיה בפוסט הבא.
אוהבים השפילרים
הרי עוד שניה תגידי שאני תמיד בעד ליאור...אבל בלי קשר - אוסטרליה נראית לי רעיון לא רע בכלל חחח ד"ש וש"ש. נ.ב אני בעדו וגם בעדך:) ובמיוחד בעד טל, אורי ואיתי. ד"ש לכולם !!
השבמחק