לגור איתם

איך שהגענו להוי אן נהיה לנו חורף.  פעם ראשונה בטיול שממש קר וזה אומר נעליים סגורות, בגדים ארוכים שחיפשנו לקנות כל השבוע בחנויות וקפוצ'ונים.  אם היו לנו מעילים היה טוב יותר.  
השבוע התנהל לו יחסית בעצלתיים, לא הספקנו יותר מדי מלבד להנות מהעיר העתיקה המהממת, לאכול אוכל טוב ולבקר כמנהגנו בכל עיר במרפאה המקומית, כי איתי העלה חום אתמול וגם אורי נראה לא משהו לכמה שעות.  בדיקות דם לשניהם כדי לשלול קדחת דנגי מעלות שאיתי עם מונו (מחלת הנשיקה) ואורי עם נוגדנים למחלה ולכן חטף את זה קל. חשבון שמן במרפאה שהבעלים שלה ישראלי מביא אותנו להודות לאל על הביטוח הרפואי.
כבר שבוע שאנחנו גרים כאן עם Phong והמשפחה וזה קצת מוזר איך שנכנסנו לחיים שלהם או הם לשלנו. בחדר השני שהם משכירים מתחלפים דיירים בערך כל יומיים ואנחנו מספיקים להכיר אותם, לשמוע לאן הם ממשיכים ולספר על התכניות שלנו.  כולם מתרשמים וממשיכים הלאה.
זה ממש מרתק לראות איך חיים אנשים אחרים מדת, מדינה ותרבות שונה לחלוטין ואני מופתעת מצורת החיים שלהם ומאוכזבת מהדעות הקדומות שלי. למרות שהבית עצמו מאוד גדול הם חיים בפשטות רבה, הריהוט, הבגדים, האוכל המסורתי המבושל בבית והרבה עבודה קשה.   
Phong הדהימה אותי ברמת הקרייריסטיות שלה. היא עסוקה בשיווק ה- Homestay אצלה בבית, היא גם משמשת כסוכנת תיירות וגם אחראית על פרויקט הקמת מלון משפחתי שהיא עתידה לנהל ויפתח בעוד כשלושה חודשים. בבית בדרך קבע חמותה מבשלת ודואגת לכביסה ולכל דבר עם הילדים, ובמילים אחרות עוזרת לעוזרת שנמצאת בביתה בוקר עד ערב ואחראית על הניקיון ועל הטיפול בלאנוס, בן ה- 8 חודשים.  בבית היא תמיד צמודה ללפ-טופ ושלושה ימים בשבוע היא גם יוצאת בסביבות 10 וחוזרת אחר הצהריים המאוחרים.  נראה שהעבודה אצלה במקום הראשון והיא בוחרת מתי להיות עם לאנוס ולא טורחת כלל בעבודות הבית. שמתי לב שרק על דבר אחד היא מקפידה וזה להשכיב אותו לישון בערב.  דבר נוסף שהפתיע אותי זה שמגיל 4 חודשים לתינוק אין חיתול.  היא גידלה כך גם את בתה בת ה-8.  זה לא אומר שהוא גמול הם פשוט מעריכים מתי הוא צריך ולוקחים אותו לגינה או למקלחת.  החיתול משמש אותם רק בלילה.  אני לא ראיתי אותו מפספס עד כה ...

מימין: לאנוס, פונג, ג'ולי והסבתא

כבר ביום הראשון כשהגענו Phong אמרה שאיתי דומה לדיוויד בקהאם וחמותה אמרה שאורי דומה לווין רוני (שחקן מנצ'סטר יונייטד).  מאוד מופתעים שאישה ויאטנמית מבוגרת יודעת בכלל מי אלו, Phong ציינה שחמותה מאד אוהבת כדורגל. מאז, כמעט בכל פעם שירדנו למטה, בדרך כלל כדי להכין אוכל או לצאת, ראינו אותה יושבת על שרפרף קטן צמודה לטלוויזיה, צופה במשחק כדורגל  או בכל ספורט אחר, אתלטיקה קלה, הרמת משקולות .... היא פשוט מכורה לספורט.  כשאנחנו מבשלים או סתם אוכלים ארוחת בוקר הם תמיד מציצים לקערה ולסיר ומדברים ביניהם בויאטנמית, ואנחנו מניחים שהם אומרים שהאוכל שלנו זבל ביחס למרק נודלס ובשר שהם טוחנים בכל בוקר.

עם היוודע דבר המחלה של איתי והעובדה שהיא מדבקת סיפרנו ל- Phong על המצב וציפינו שהיא תסכים שעלינו לעזוב למקום אחר. הצענו לעבור למלון בקרבת מקום... רק שהיא רצתה לעשות הכל כדי שנשאר, אפילו הציעה שהם יעברו לאמא שלה ואנחנו נישאר לבד בבית.  אנחנו לא הסכמנו כי באנו לגור עם המשפחה ונראה לנו מוזר לגרש אותם מביתם.  אחרי שיחה עם אמא שלה היא החליטה שזה לא מסוכן ושהם לא עוזבים את הבית.  אז החלטנו להשאר.