השבוע יצא לי לחשוב איך התגלגלנו לנסיעה הזו ועל זה שלפעמים אכזבה וכשלון בעצם פותחים לנו אופציות ולא רק סוגרים אותן. לא זוכרת תאריך מדוייק, אבל כחודשיים-שלושה לפני ליל הסדר האחרון התמודדתי על תפקיד בעבודה. לא תפקיד שהיה מביא לי קידום, אבל תפקיד שעניין אותי. כפי שאתם מבינים, את התפקיד לא קיבלתי. קיבלה אותו מישהי שהיה לה כבר רקע מקצועי בתחום, ואם הייתי
מקבלת אותו, לא הייתם קוראים עכשיו את הבלוג הזה. את הקדנציה הנוכחית בכל מקרה רציתי לסיים בקיץ, ומתוך ההבנה שיש פה הזדמנות לפסק זמן בדמות חל"ת לפני שאני מתחייבת לתפקיד אחר, והרצון לשלב חו"ל בדבר הזה, עלה לי הרעיון של הנסיעה. גם ליאור, שבמאי שחרר מוצר עליו עבד בשלש-ארבע השנים האחרונות, לא קיבל את התפקיד שרצה וגם הוא הבין שחלון ההזדמנויות לא נפתח כל שנה, כך שמבחינת התזמון בעבודה של שנינו וגיל הילדים, הבנו שאסור לנו לוותר על זה עכשיו, או שזה כבר לא יקרה.
אנחנו 4 שבועות לפני. לפעמים זה מרגיש הרבה ולפעמים הלב קופץ, כי זה תיכף קורה. אנחנו כמעט מוכנים, אבל גם אם היו מעלים אותנו היום על מטוס, כנראה שהיינו מסתדרים. כבר הבנתי שסידורים יהיו לנו עד הרגע האחרון, אבל לשמחתי אני מצליחה לתקתק אותם בין העבודה לבילויי הקיץ עם הילדים. זה קצת מתיש, אבל אני מתעודדת בכל פעם שאני רואה פרסומת של קרביץ או כרטא לציוד לבית ספר. מרגישה הקלה עצומה שהשנה אני לא מתחילה עם הטירוף הזה. אני לא רושמת לחוגים ולא דואגת איך יגיעו מבית ספר הביתה ואיך זה ישתלב עם העבודה שלי. השנה אני מקווה שלא ארגיש רגשות אשם על העדר זמן עם הילדים, ועל הניסיון למצות את השעתיים ביום שנותרו לי איתם כדי להספיק להבין מה שלומם ואיך עבר עליהם היום, לעזור בשיעורים, להכין אותם ליום שאחרי בבית ספר, להכין אוכל, לסדר את הבית בשביל תחושת השפיות ושיהיה קצת נעים, ולקרוס בתשע או עשר כי כבר נגמר הכוח. לא אצבור הררי כביסה נקייה על הספה, שתחכה לי עד יום שישי, כשאחזור מהקנייה השבועית בשופרסל או מגה (אלא אם אמא שלי קפצה לביקור וכבר טיפלה בה). אני מתרגשת מהשינוי ומחכה שהוא יקרה גם בראש, אבל ברור לי שזה ייקח זמן. חודש? חודשיים? לא יודעת, מה שבטוח יהיה מעניין, ואני אעבוד על עצמי כדי שהוא יקרה הכי מהר שרק אפשר.
עוד סימן שאנחנו תיכף נוסעים הוא ההתעניינות הגוברת מצד הבנים. הם מרגישים שזה קרב ושואלים יותר ויותר שאלות על המקומות שנבקר בהם ועל הלימודים שלהם . הם מצדם הציעו לקרוא ללימודים שלהם בשנה הקרובה "חו"ל-סקול" כשדיברנו על כך שלא נעשה "Home schooling".
כנראה שהפוסט הבא כבר יהיה משם. מניחה שעוד אפגוש אתכם לפני (את רובכם לפחות). בסוף החודש אני נפרדת מהפלאפון שלי אבל אני זמינה במייל ביומיום. אז נשתמע.
מקבלת אותו, לא הייתם קוראים עכשיו את הבלוג הזה. את הקדנציה הנוכחית בכל מקרה רציתי לסיים בקיץ, ומתוך ההבנה שיש פה הזדמנות לפסק זמן בדמות חל"ת לפני שאני מתחייבת לתפקיד אחר, והרצון לשלב חו"ל בדבר הזה, עלה לי הרעיון של הנסיעה. גם ליאור, שבמאי שחרר מוצר עליו עבד בשלש-ארבע השנים האחרונות, לא קיבל את התפקיד שרצה וגם הוא הבין שחלון ההזדמנויות לא נפתח כל שנה, כך שמבחינת התזמון בעבודה של שנינו וגיל הילדים, הבנו שאסור לנו לוותר על זה עכשיו, או שזה כבר לא יקרה.
אנחנו 4 שבועות לפני. לפעמים זה מרגיש הרבה ולפעמים הלב קופץ, כי זה תיכף קורה. אנחנו כמעט מוכנים, אבל גם אם היו מעלים אותנו היום על מטוס, כנראה שהיינו מסתדרים. כבר הבנתי שסידורים יהיו לנו עד הרגע האחרון, אבל לשמחתי אני מצליחה לתקתק אותם בין העבודה לבילויי הקיץ עם הילדים. זה קצת מתיש, אבל אני מתעודדת בכל פעם שאני רואה פרסומת של קרביץ או כרטא לציוד לבית ספר. מרגישה הקלה עצומה שהשנה אני לא מתחילה עם הטירוף הזה. אני לא רושמת לחוגים ולא דואגת איך יגיעו מבית ספר הביתה ואיך זה ישתלב עם העבודה שלי. השנה אני מקווה שלא ארגיש רגשות אשם על העדר זמן עם הילדים, ועל הניסיון למצות את השעתיים ביום שנותרו לי איתם כדי להספיק להבין מה שלומם ואיך עבר עליהם היום, לעזור בשיעורים, להכין אותם ליום שאחרי בבית ספר, להכין אוכל, לסדר את הבית בשביל תחושת השפיות ושיהיה קצת נעים, ולקרוס בתשע או עשר כי כבר נגמר הכוח. לא אצבור הררי כביסה נקייה על הספה, שתחכה לי עד יום שישי, כשאחזור מהקנייה השבועית בשופרסל או מגה (אלא אם אמא שלי קפצה לביקור וכבר טיפלה בה). אני מתרגשת מהשינוי ומחכה שהוא יקרה גם בראש, אבל ברור לי שזה ייקח זמן. חודש? חודשיים? לא יודעת, מה שבטוח יהיה מעניין, ואני אעבוד על עצמי כדי שהוא יקרה הכי מהר שרק אפשר.
עוד סימן שאנחנו תיכף נוסעים הוא ההתעניינות הגוברת מצד הבנים. הם מרגישים שזה קרב ושואלים יותר ויותר שאלות על המקומות שנבקר בהם ועל הלימודים שלהם . הם מצדם הציעו לקרוא ללימודים שלהם בשנה הקרובה "חו"ל-סקול" כשדיברנו על כך שלא נעשה "Home schooling".
כנראה שהפוסט הבא כבר יהיה משם. מניחה שעוד אפגוש אתכם לפני (את רובכם לפחות). בסוף החודש אני נפרדת מהפלאפון שלי אבל אני זמינה במייל ביומיום. אז נשתמע.
אני בעד חול-סקול מלשון ים וחול...וגם סקול או מלשון חול - להבדיל מקודש - חיים טובים, סקרנות, הרחבת אופקים במובן הכי מלא של המילה, טיולים, וכדברי השיר סתם יום של חול...עם שמש...רק שזה יהיה הרבה ימים, וכבר אמרתי - אני מתגעגעת...
השבמחקבטוחה שתעשו סוויץ הכי מהר שאפשר ועדיין בקצב שיתאים לכם
השבמחקעדיין משוויצה בהחלטה שגיסתי הגאונה ואחי שמקשיב לגאונות לקחו.
שוב ושוב כל הכבוד