נחיתה רכה

נחתנו ביום רביעי ובערך בשעה 15:30 (מקומי) יצאנו במונית לכיוון הואה-הין  (Hua Hin).  הואה הין נמצאת שלוש שעות דרומית לבנגקוק, במחוז פרצ'ואפ קירי קאן.  לנו לקח שלוש וחצי שעות בגלל שתי עצירות בדרך, מפתיע שהשירותים בתחנות הדלק פה נקיים יותר מבארץ.  הואה הין הפכה בערך בשנת 1920 מעיירת דייגים לעיירת נופש כשהמלך בנה פה את ארמון הקיץ שלו.  איכשהו
המקום לא מאוד מתוייר, בטח ביחס לאיים.  ישראלים לא פגשנו כאן.  מישהו אמר לנו שמגיעים לכאן הרבה סקנדינבים ואירופאיים.  בעיקר ניתן לראות גברים מבוגרים זרים עם בנות זוג תאילנדיות צעירות, כמו שקורה בחלק מהאיים.

כמעט כל הקלישאות התממשו ביום הראשון, והוכיחו לנו  שאנחנו אכן בתאילנד – חם ולח, אנשים נחמדים, הכל זול, אוכל מעולה וג'וק באמבטיה (הדירה והבניין ממש נקיים).  הדירה שלנו נמצאת בקומפלקס שמור הכולל בריכה ונמצא בין הים לרחוב.  אנחנו ממוקמים מעולה ביחס לעיר, קרובים לשוק לילה, "סבן אילבן", בנק ובמרחק 10 דקות הליכה למרכז התיירותי.  החוף שמול הדירה לא מתוייר אך 100 מטר ימינה ושמאלה יש מסעדות, שמשיות, מיטות, ספורט ימי וכו'.  החוף מלא בסרטנים קטנטנים, בהתחלה קצת מרתיע אבל הם בורחים לחורים בחול כשרק מתקרבים. 

בערב הראשון אחרי התארגנות קצרה, יצאנו רעבים לשוטט בעיר ולמצוא משהו לאכול.  הילדים ראו פיצריה ומאוד התלהבו (הרעב הכריע), נכנסו מבואסים (ליאור ואני) למסעדה, והתבאסנו לגמרי, אבל זה היה שיעור מדהים לילדים, שלא כדאי לאכול כאן אוכל מערבי.  את התיקון עשינו בשוק הלילה, עם פאד תאי מעולה.  קינחנו באננס ונראה היה שאיתי מפתח תגובה אלרגית לפרי.  הלשון קצת התנפחה ויצאו לו פצעים קטנים על הלשון, אבל כנראה שזה היה בגלל הכמות שהוא אכל.  מאז טעם עוד מספר פעמים וזה עבר בשלום.

ביומיים שאנחנו כאן, אנחנו נהנים מהבריכה והים וקצת מטיילים בעיר ובשווקים.  הבריכה מדהימה ועוד יותר מדהים הים שרואים ממנה.  יש בה מגלשת מים שהיא אטרקציה בפני עצמה.  עדיין חיים בזמן ישראל, קמנו הבוקר בשעה 11, שנים שלא ישנתי 11 שעות.  בכל טיול אחר בחו"ל היינו מחזיקים לו"ז מתוקתק של מה רואים בכל יום ומנסים לנצל כל רגע.  תחושה מוזרה כשיש זמן והתחלנו לחשוב לאן נרצה להגיע בחודש הבא.

אנחנו מאוד נהנים כאן מהאוכל, בעיקר ליאור ואני, למרות שהילדים מתנסים ולאט לאט נפתחים לטעמים חדשים, אני אופטימית גם לגבי טל.  הדוכנים בשווקים וסתם ברחוב מפתיעים ואנחנו אוהבים לנסות דברים.  אחד הדוכנים היותר מפתיעים היה של בחורה צעירה שהכינה פנקייקים קטנים, מרחה עליהם משהו תוך כדי בישול ואז שברה מעל ביצת שלו קטנה.  כשזה היה מוכן היא גלגלה את זה לצורת סיגר והגישה לנו.  זה היה טעעעעעים ושונה מהטעמים התאילנדיים הסטנדרטיים.  אנחנו בורחים מהמסעדות התיירותיות ומתיישבים בקטנות המקומיות, איפה שנראה פשוט, ולא תאמינו מה שיוצא משם.  אוכל תאילנדי מעולה – פאד תאי, מרקים ותבשילים נוספים, ממש מעדן.  עכשיו חזרנו מארוחת ערב במסעדה "מתקפלת".  כל יום בערב פותחים שולחנות, מפזרים שרפרפי פלסטיק צבעוניים, מאלתרים מטבח, וצוות שלם הכולל מלצריות, מארחת וטבחים, מארחים עוברי אורח שרוצים לאכול אצלם, וכל זאת ברחוב, בחזית של סניף בנק.  האוכל היה מעולה.  לפתיחה הגישו לנו למרכז מלפפונים חתוכים ועלים טריים של עץ פאפאייה.  הטעם שלהם חזק, מרענן, מזכיר טעם של אניס. המשכנו עם עוף שלם על גחלים, איטריות אורז וסלטי מנגו ופאפאייה מתובלים ופיקנטיים.  משם המשכנו כדקה ברגל לשוק הלילה וקנינו לקינוח פירות טריים חתוכים אצל המוכר בדוכן הנייד ממנו קנינו אתמול – אבטיח (כמו בארץ), אננס מתוק מתוק, פאפאייה ומנגו לא בשל.   

יש לנו קצת בעיות בתקשורת, אמנם השגנו סים מקומי אבל שיחה נורמלית טרם ביצענו.  אחרי יומיים של ניסיון לייצב ה- WIFI  בדירה, נראה שהצלחנו וכבר עשינו שיחות וידאו בסקייפ, אבל לא באיכות מדהימה.  הטלפון של ליאור חסום בפני סים זר, עוד נחשוב איך לפתור את זה. 

עכשיו חצות, הילדים הרגע הלכו לישון, גם מחר כנראה נתעורר לקראת הצהריים ... מבטיחה דבר ראשון לשלוח לינק לתיקיית התמונות שלנו.

נשיקות ושנה טובה.