לקראת הנסיעה קנינו לנו מצלמה קצת יותר טובה מה - Point & Shoot הקטנה הקומפקטית שהיתה לנו כל השנים. החלטנו שהטיול יהיה הזדמנות גם לצלם תמונות קצת יותר יפות ... בכל זאת נבקר במקומות אקזוטיים, יפים ומיוחדים, ובאמת אין ספק שאיכות התמונות שאנו מצלמים עלתה, זה ברור גם לעין לא מקצועית.
ליאור תמיד יורד עלי שאני מצלמת מה"ספה", לא זזה בשביל תמונה טובה, אני טוענת שעם המצלמה, חמושה בזום, אני יכולה לעשות הכל בלי לזוז ובלי לתכנן יותר מדי. אני תמיד מותשת מהדקות הארוכות שהוא משקיע בכל תמונה, לפעמים גם הילדים - "נו אבא, בוא כבר". בכל הנוגע להשקעה מול התמורה בצילום אנחנו נמצאים בשני קצוות הקשת.
כשליאור ראה פרסום לסדנה של הצלם הצרפתי Etienne Bossot בהוי אן, הוא ממש רצה לעשות אותה, רק שמדובר בנסיעה לכפר הדייגים הקרוב בחמש בבוקר. הרגשנו שזה לא מתאים לילדים במיוחד אם רוצים באמת ללמוד ולא סתם לטייל וקבענו שאנחנו יוצאים מוקדם והם נשארים עד 10 בבוקר בבית.
היה ממש נחמד, גם הדברים שלמדנו ממנו על צילום, למרות שלתחושתי ליאור יעשה בזה יותר שימוש ממני (מהספה קצת קשה ... ). למדנו על אור, עומק שדה, זום, פונקציות המצלמה (הצליח לחדש קצת) ועל קומפוזיציה. לדברי אטיין אם יש אור ורקע טובים, תחכה לנושא התמונה. אם יש נושא לתמונה אבל אין אור ורקע טובים, אין תמונה. גם הביקור בכפר הדייגים אליו הגענו במעבורת היה מעניין. הסתובבנו כשעתיים רגלית בכפר שנמצא ממש על הים, מה שבולט מאוד אלו הנשים ברציף הדייגים, שפורקות מוקדם בבוקר את השלל מהסירות, יושבות וממיינות ערימות של שרימפסים, סרטנים ודגים בגדלים שונים, מכינות הכל למכירה בשוק. הסתובבנו בין בתים של משפחות, פגשנו ילדים קטנים ואת ההורים שלהם, כולם ששים להצטלם, כמעט נעלבים אם לא מצלמים אותם. עברנו במקום שמייצר רוטב דגים ... יש מצב שאני אפסיק להשתמש במוצר הזה. אטיין מוכר בכפר מהסיורים שהוא עורך שם, והוא משוחח עם המקומיים בויאטנמית שרכש בשנים שהוא חי כאן. היו לנו שתי הפסקות קפה, בשניה גם אכלנו כריך באגט טעים וחריף. עשינו את דרכנו חזרה עם המעבורת ואז ברכיבה של כעשרים דקות על אופניים לעיר העתיקה.
היה בוקר מעניין ומקסים אבל אחר כך הילדים היו נמרצים ואנחנו רק רצינו לישון....
הנה כמה תמונות מהיום:
ליאור תמיד יורד עלי שאני מצלמת מה"ספה", לא זזה בשביל תמונה טובה, אני טוענת שעם המצלמה, חמושה בזום, אני יכולה לעשות הכל בלי לזוז ובלי לתכנן יותר מדי. אני תמיד מותשת מהדקות הארוכות שהוא משקיע בכל תמונה, לפעמים גם הילדים - "נו אבא, בוא כבר". בכל הנוגע להשקעה מול התמורה בצילום אנחנו נמצאים בשני קצוות הקשת.
כשליאור ראה פרסום לסדנה של הצלם הצרפתי Etienne Bossot בהוי אן, הוא ממש רצה לעשות אותה, רק שמדובר בנסיעה לכפר הדייגים הקרוב בחמש בבוקר. הרגשנו שזה לא מתאים לילדים במיוחד אם רוצים באמת ללמוד ולא סתם לטייל וקבענו שאנחנו יוצאים מוקדם והם נשארים עד 10 בבוקר בבית.
היה ממש נחמד, גם הדברים שלמדנו ממנו על צילום, למרות שלתחושתי ליאור יעשה בזה יותר שימוש ממני (מהספה קצת קשה ... ). למדנו על אור, עומק שדה, זום, פונקציות המצלמה (הצליח לחדש קצת) ועל קומפוזיציה. לדברי אטיין אם יש אור ורקע טובים, תחכה לנושא התמונה. אם יש נושא לתמונה אבל אין אור ורקע טובים, אין תמונה. גם הביקור בכפר הדייגים אליו הגענו במעבורת היה מעניין. הסתובבנו כשעתיים רגלית בכפר שנמצא ממש על הים, מה שבולט מאוד אלו הנשים ברציף הדייגים, שפורקות מוקדם בבוקר את השלל מהסירות, יושבות וממיינות ערימות של שרימפסים, סרטנים ודגים בגדלים שונים, מכינות הכל למכירה בשוק. הסתובבנו בין בתים של משפחות, פגשנו ילדים קטנים ואת ההורים שלהם, כולם ששים להצטלם, כמעט נעלבים אם לא מצלמים אותם. עברנו במקום שמייצר רוטב דגים ... יש מצב שאני אפסיק להשתמש במוצר הזה. אטיין מוכר בכפר מהסיורים שהוא עורך שם, והוא משוחח עם המקומיים בויאטנמית שרכש בשנים שהוא חי כאן. היו לנו שתי הפסקות קפה, בשניה גם אכלנו כריך באגט טעים וחריף. עשינו את דרכנו חזרה עם המעבורת ואז ברכיבה של כעשרים דקות על אופניים לעיר העתיקה.
היה בוקר מעניין ומקסים אבל אחר כך הילדים היו נמרצים ואנחנו רק רצינו לישון....
הנה כמה תמונות מהיום:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
כתוב תגובה: