שנה טובה!

בשבת לפני כשבוע, התחלנו להרגיש שזה מתקרב. הילדים שעד כה היו יחסית אדישים, התחילו בערך אז את הספירה לאחור.  כבר כשבועיים שאנו פוגשים חברים ומשפחה בפעם האחרונה לפני הנסיעה.   לחץ והתרגשות שמתערבבים ויוצרים ציפיה לקראת הבאות.  המחשבות נודדות בין הדברים שצריך לקנות ולארוז, לדברים שצריך לסיים כאן - בעבודה, בכיתות של הילדים ובבית. צריך להשאיר
את החדרים אצל הורי במצב סביר, אחרי חודשיים של התנחלות, ולהעביר את הדברים המיותרים למחסן, לסיים את עבודת הניירת ולסגור את כל הקצוות של הדברים שארגנו בחודשים האחרונים.
הקטנים התחילו את שנת הלימודים, כמו כולם, לבקשתם, וזה לא מנע מאורי קצת להתלונן על בית ספר ביום הראשון.  עם זאת, הוא לא מרפה ממני שאקח מהמורים את רשימת הנושאים שילמדו השנה, כדי שלא יפספס חומר (מה קורה איתו??!!).  היום ערכו להם פרידה בכיתות, וכולם נהנו מהגלידות של סבא וסבתא, שבסך הכל הכינו לנו כ- 25 ק"ג גלידה, גם ל"שתייה" בעבודות שלנו - תודה רבה לרבקה ושלומי. גם אני נפרדתי מהעבודה היום וממחר אני בחופש, אך לדעתי רק בשדה, מחר בערב אני ארגע ואתחיל להנות.
אז איך אורזים?  ביום שישי ניסינו לראות איך ומה נכנס למזוודות.  פרשנו על המיטה את כל החפצים (עדיין בלי הבגדים) שאספנו וקנינו לנסיעה בחודשיים האחרונים.  מיינו הדברים המיותרים וארזנו בנפרד דברים למחסן.
הבנו שאנחנו בבעיה!!

רצנו לקנות מזוודה.  לאחר שחזרנו הביתה, גילינו שמזוודה אחרת שבורה ונאלצנו לקנות  מזוודה נוספת אתמול. נראה שכרגע אנחנו מסודרים. גם הויזות הגיעו אתמול ונראה שלאט לאט הכל בא על מקומו.
אז רגע לפני הנסיעה, רוצה לאחל לכולם שנה טובה, ולהגיד שמאד נתגעגע, אבל בטוחה שנהיה בקשר הדוק. אני חושבת על מה שתעברו כשנהיה רחוקים - השיפוץ של הבית, הלידה של הבת/בן, הלימודים, בריאות ההורים, ימי הולדת, חגים וסתם ימים של שגרה.
כשנתארגן שם על תקשורת נשלח לכולם הפרטים. בינתיים תרשמו שבסקייפ אפשר למצוא אותי בשם - iriskras.
רציתי להודות ללאון היקר והמוכשר על האיור המהמם שמעכשיו כמובן יהיה הלוגו של הבלוג. 
ודבר אחרון תודה להורי שהביאוני עד הלום.  סתם.  ועכשיו ברצינות.  רציתי להגיד תודה ענקית להורים שלי, אין כמותכם!!! זה לא טריוויאלי - לארח 5 אנשים במשך חודשיים ושבוע, בדאגה, חום ואכפתיות שלא נגמרים.  בלעדיכם לא היינו יכולים לעשות את זה.  אוהבים מאוד.