שגרה זמנית

השבוע עבר שבוע העבודה והלימודים הראשון. ליאור עובד בימים שלישי-חמישי, לא בשעות רציפות, מה שמאפשר לנו במהלך היום גם לבלות יחד.  בשעות שבהן הוא עובד אנחנו לומדים.  עוד לא מצאנו את חלוקת השעות האידיאלית אבל זה יקרה.  יום הלימודים הראשון הפחית חששות אצל הילדים.  יש לכל אחד בכל יום שיעורי אנגלית, עברית (שפה) ומתמטיקה, עם ספרים שהבאתי מהארץ עפ"י
תכנית הלימודים.  שיעור מדעים משותף עפ"י ספר לכיתה ו' (אורי לא ויתר), ושיעורי חלילית של אורי ואיתי שבינתיים נמצאים בסכנה מאחר והראשון הוא המורה של השני ובינתיים יש חיכוכים.  לשניהם חשוב לשמור על יכולת נגינה.  מעבר לזה יש שיעורי נושא בהם כל אחד צריך ללמוד נושא וללמד את השאר.
נעים לנו פה.  אחרי 10 ימים ההתרגשות קצת שככה . חלק מהדברים ברורים מאליהם,  לפני שיוצאים מהבית בשעות הבוקר מתמרחים בקרם הגנה מהשמש, ולפני שיוצאים בערב מתרססים נגד יתושים.  אני אוהבת את הבקרים.  בד"כ ליאור ואני מתעוררים ראשונים, מתחילים עם קפה של בוקר ומחשב (גיליתי שאני ג'אנקי של תקשורת).  נורא באיזי, לא ממהרים לשום מקום, גם בימים של עבודה-לימודים.  התחושה זרה לי. לאט לאט, גולשים לסדר היום שתכננו.  מהרגע שרוצים לאכול צהריים ועד הרגע שאוכלים יכולות לעבור שעתיים. כך גם ארוחות הערב.  לרוב יוצאים לאחד מהשווקים המקומיים ואוכלים שם או בדרך לשם, במסעדה.  השבוע היה גם ערב שלא התיישבנו, אכלנו ממספר דוכנים וזהו (הכי טעים).   נהנים מלהסתכל, לנסות ולבדוק.
התאילנדים נחמדים ואדיבים.   בניגוד לאיים, שם שמעתי שחלקם מדברים עברית, רוב התאילנדים שפגשנו פה בקושי יודעים אנגלית, וגם כשיודעים מאוד קשה להבין אותם בגלל המבטא. לפעמים כשרואים אותנו מתלהבים משלושת הבנים, ושואלים מה עם ילדה?  (אולי אני מפספסת משהו בעניין הזה, כי מספר אנשים שאלו אותנו).  נושא הבטיחות לא בראש מעייניהם.  מפחיד לחצות כביש.  התנועה הפוכה לכיוונים שאנו רגילים להסתכל וכנראה שאין אצלם זכות קדימה להולכי רגל.  אנחנו עומדים זמן מה במעבר חציה בכביש סואן למדי עד שמחליטים לצאת בריצה לעבר אי התנועה שבאמצע הכביש, וכדי לחכות שהתנועה מהצד השני תתפנה ונוכל להגיע למדרכה. גם לעמוד ככה באמצע הכביש זה מפחיד. 
זו השגרה הזמנית שלנו, יחלפו עוד מספר שבועות לפני שתתחלף בשגרה זמנית אחרת. אוהבת את השגרה ואת הזמניות שלה.