גן החיות של צ'יאנג מאי

כשתכננו את הנסיעה לדואי סותפ, אמר לנו הנהג שממש למרגלות ההר נמצא גן החיות של צ'יאנג מאי.  הדבר היחיד שידעתי עליו זה שיש בו דובי פנדה שהסינים תרמו, ושהצאצא שלהם גרם לתקרית דיפלומטית בין שתי המדינות, לאחר שסין טענה שהוא שלהם ודרשה שיעבירו אותו אליה.  הצאצא הוחזר והשלום חזר. 

הגענו לקופות הכרטיסים של גן החיות, שם הבנו שהם הגדירו מחדש את המושג Single tasking כשהסתבר שבכל קופה מוכרים רק סוג אחד של כרטיסים:  באחת לגן החיות ולאקוואריום,  בשניה לגן החיות בלבד ובשלישית לגן החיות כולל הפנדה.  בשלישית קנינו ונכנסנו.
הגן ענקי, מסודר ויפה, ואני מרגישה קצת שאני חוזרת על עצמי, אבל גם כאן האזור מיוער עם הרבה מאוד צמחיה ופרחים. בכניסה קיבלו את פנינו קבוצת פלמיגו שאמנם נמצאו במתחם מגודר אבל לא היה ברור מה מונע מהם פשוט להתעופף משם.  כך גם לגבי תוכים וקקדואים שנחו להם על איזה ענף מחוץ לכלוב. עלינו על שאטל שמסתובב בפארק, וירדנו רק בתחנות שהיו בהן חיות שעניינו אותנו.
כמובן שראינו את הפנדות, זכר ונקבה המוחזקים באזורים נפרדים, שנראו במצב רוח נוגה, ושכבו בחוסר מעש.   ראינו 4 קואלות, שהסתבר לי שהם לא דובים .... אלא חיות כיס, שישבו על ענפים וכרסמו עלי אקליפטוס בהנאה רבה.  הלכנו לראות את האורנגאוטן שכשזיהה שאנחנו מתעניינים בו, התקרב ודגמן לנו פוזות.  ולבסוף את הפינגוונים החמודים שתמיד עושה מצב רוח טוב לראות.  לא שמנו לב לזמן שעבר, בילינו שם כשלוש שעות וראינו בקושי חצי מהגן.

הוא

היא