אחרי ההלם של השבוע הראשון אפשר להגיד שהשבוע עבר על מי מנוחות. בבקרים קמנו לפני שבע לקול שריקתן של ציפורים שמעולם לא שמעתי בישראל. שריקה אחת ספציפית מאוד חזקה ומיוחדת של סוג של עורב שכנראה אין אצלנו, לפחות בערים. מתארגנים ואוכלים משהו קטן, יורדים למונית בשבע וחצי ומגיעים לקראת
שמונה לחווה. ליאור ואני מכינים לנו את הקפה של הבוקר, מפטפטים קצת עם יאנוס ומשם זורמים לעיסוקנו. רוקסנה חזרה מפסטיבל לואי קרטונג אותו נסעה לחגוג בצ'יאנג מאי. ליאור המשיך לבנות את ה- Tree house, שקוראים לו כך כי הוא עשוי מעץ ולא כי הוא על עץ. יאנוס, רוקסנה ואני זרענו כארבע מאות זרעים שונים - קייל, חסה סינית, צנוניות, תותים, פלפלים מיזונה ועוד דברים שלא הכרתי. עכשיו משקים כל הזמן ומחכים. המיזונה כבר הראתה התקדמות כלשהיא. לא ידעתי עד כה כמה מרגיע לעסוק בגינון, ממש תרפיה. הילדים למדו בבית הספר, נרשמו שתי פציעות אופניים אצל אורי ואיתי. כל יום כמעט הייתי צריכה לעשות להם "השלמות אוכל" בארוחת הצהריים. לפעמים בגלל החזיר שהם מסרבים לאכול ולפעמים בעצמי לא ממש הבנתי את הרכב הארוחות - חטיף נאצ'וס בשקיות, שעועית אדומה מקופסאות שימורים, בננות וירקות חתוכים. אז הוספתי להם אורז שתמיד ניתן למצוא שם, חביתה וכריכים. אנחנו לעומת זאת אכלנו די טוב, עם יאנוס ורוקסנה. שלושה ימים רצופים הכנתי שקשוקה, שכל יום הלכה והשתבחה. ביום השלישי גם אפיתי לחמניות מעולות.
כל יום בסביבות חמש הגיעה לקחת אותנו מונית חזרה לדירה. אנחנו מגיעים כל כך עייפים שאנחנו פחות או יותר יוצאים לארוחת ערב, משחקים קצת והולכים לישון כי קמים מוקדם ביום למחרת, אבל לפחות היתה לנו מיטה חמה ונקייה בלילה. אם לנו היה קשה לליאור היה קשה יותר... הוא ממש עבד בשתי משרות השבוע. חוץ מבניית בית העץ היו לו המון שיחות והכנות שיום אחד אף נשאר בדירה ונסענו לחווה בלעדיו.
היום היה יום של פעילויות בבית הספר, וכל אחד היה אחראי לפעילות כלשהיא. יאנוס העביר סדנת ציור בה לימד שיטה לציור בפרופורציות. רוקסנה העבירה שיעור ריקוד ושיעור "ריפוי עצמי" באמצעות נרות קטנים שמדביקים לגוף ומדליקים באש והם מסייעים בחידוש אנרגיה ומסייעת בריפוי. ליאור הפעיל תחנת בנייה בבית העץ, הילדים הכי התלהבו מאביזרי הבטיחות שהוא צייד אותם בהם - משקפי מגן, כפפות ואוזניות. אני הייתי אחראית על אפיית הפיצות ועוגות השמרים. הדבר הכי מסובך בשבילי היה למצוא מתכון לבצק ללא גלוטן עבור Peam מהחומרים שהיו לי.
הערב התחשק לנו לסעוד במסעדה היפה שליאור ראה כשעבר לידה פעם מרחוק, כ- 6 דקות הליכה מהדירה. בכל מסעדה מקבלים אותנו יפה, אבל כאן מעבר לקידות וקבלת הפנים שכללה את כל עובדי המסעדה היה נראה שעוררנו עניין רב יותר. גם לאחר שהתיישבנו הקיפו אותנו מארחת ושבעה מלצרים. כל אחד מנסה לסייע ומשלים לשני בתרגום לתאילנדית מה אנחנו אומרים. הביאו תפריט אחד והתנצלו שהמסעדה חדשה ולכן אין תפריט באנגלית. כל רגע התחלף זה שהוביל את השיחה מולנו בתקווה שהוא יצליח יותר. הרגשנו מאוד משועשעים מכל המצב, כאילו אנחנו חייזרים שמנסים לתקשר איתם ללא הצלחה. בסופו של דבר ליאור ביקש סיבוב במטבח כדי להבין איזה אוכל הם מגישים וחזר עם תובנות. חזרנו בערך שמונה פעמים על ההזמנה עד שהם היו בטוחים שהבינו. כל זמן שישבנו עמדו לפחות שלושה מלצרים בצד והסתכלו עלינו. היה יתרון מסויים בלהיות נתונים במעקב, כי כשליאור החל ללעוס את הפרח שקישט את הסלט אחרי שכשל בשכנוע יושבי השולחן שהוא נועד לאכילה (בשיא הרצינות), באה המלצרית ואמרה לו שזה רק קישוט והתפוצצה מצחוק.
שמונה לחווה. ליאור ואני מכינים לנו את הקפה של הבוקר, מפטפטים קצת עם יאנוס ומשם זורמים לעיסוקנו. רוקסנה חזרה מפסטיבל לואי קרטונג אותו נסעה לחגוג בצ'יאנג מאי. ליאור המשיך לבנות את ה- Tree house, שקוראים לו כך כי הוא עשוי מעץ ולא כי הוא על עץ. יאנוס, רוקסנה ואני זרענו כארבע מאות זרעים שונים - קייל, חסה סינית, צנוניות, תותים, פלפלים מיזונה ועוד דברים שלא הכרתי. עכשיו משקים כל הזמן ומחכים. המיזונה כבר הראתה התקדמות כלשהיא. לא ידעתי עד כה כמה מרגיע לעסוק בגינון, ממש תרפיה. הילדים למדו בבית הספר, נרשמו שתי פציעות אופניים אצל אורי ואיתי. כל יום כמעט הייתי צריכה לעשות להם "השלמות אוכל" בארוחת הצהריים. לפעמים בגלל החזיר שהם מסרבים לאכול ולפעמים בעצמי לא ממש הבנתי את הרכב הארוחות - חטיף נאצ'וס בשקיות, שעועית אדומה מקופסאות שימורים, בננות וירקות חתוכים. אז הוספתי להם אורז שתמיד ניתן למצוא שם, חביתה וכריכים. אנחנו לעומת זאת אכלנו די טוב, עם יאנוס ורוקסנה. שלושה ימים רצופים הכנתי שקשוקה, שכל יום הלכה והשתבחה. ביום השלישי גם אפיתי לחמניות מעולות.
כל יום בסביבות חמש הגיעה לקחת אותנו מונית חזרה לדירה. אנחנו מגיעים כל כך עייפים שאנחנו פחות או יותר יוצאים לארוחת ערב, משחקים קצת והולכים לישון כי קמים מוקדם ביום למחרת, אבל לפחות היתה לנו מיטה חמה ונקייה בלילה. אם לנו היה קשה לליאור היה קשה יותר... הוא ממש עבד בשתי משרות השבוע. חוץ מבניית בית העץ היו לו המון שיחות והכנות שיום אחד אף נשאר בדירה ונסענו לחווה בלעדיו.
היום היה יום של פעילויות בבית הספר, וכל אחד היה אחראי לפעילות כלשהיא. יאנוס העביר סדנת ציור בה לימד שיטה לציור בפרופורציות. רוקסנה העבירה שיעור ריקוד ושיעור "ריפוי עצמי" באמצעות נרות קטנים שמדביקים לגוף ומדליקים באש והם מסייעים בחידוש אנרגיה ומסייעת בריפוי. ליאור הפעיל תחנת בנייה בבית העץ, הילדים הכי התלהבו מאביזרי הבטיחות שהוא צייד אותם בהם - משקפי מגן, כפפות ואוזניות. אני הייתי אחראית על אפיית הפיצות ועוגות השמרים. הדבר הכי מסובך בשבילי היה למצוא מתכון לבצק ללא גלוטן עבור Peam מהחומרים שהיו לי.
הערב התחשק לנו לסעוד במסעדה היפה שליאור ראה כשעבר לידה פעם מרחוק, כ- 6 דקות הליכה מהדירה. בכל מסעדה מקבלים אותנו יפה, אבל כאן מעבר לקידות וקבלת הפנים שכללה את כל עובדי המסעדה היה נראה שעוררנו עניין רב יותר. גם לאחר שהתיישבנו הקיפו אותנו מארחת ושבעה מלצרים. כל אחד מנסה לסייע ומשלים לשני בתרגום לתאילנדית מה אנחנו אומרים. הביאו תפריט אחד והתנצלו שהמסעדה חדשה ולכן אין תפריט באנגלית. כל רגע התחלף זה שהוביל את השיחה מולנו בתקווה שהוא יצליח יותר. הרגשנו מאוד משועשעים מכל המצב, כאילו אנחנו חייזרים שמנסים לתקשר איתם ללא הצלחה. בסופו של דבר ליאור ביקש סיבוב במטבח כדי להבין איזה אוכל הם מגישים וחזר עם תובנות. חזרנו בערך שמונה פעמים על ההזמנה עד שהם היו בטוחים שהבינו. כל זמן שישבנו עמדו לפחות שלושה מלצרים בצד והסתכלו עלינו. היה יתרון מסויים בלהיות נתונים במעקב, כי כשליאור החל ללעוס את הפרח שקישט את הסלט אחרי שכשל בשכנוע יושבי השולחן שהוא נועד לאכילה (בשיא הרצינות), באה המלצרית ואמרה לו שזה רק קישוט והתפוצצה מצחוק.
 |
| מסעדת Ware house - קצת לא בפוקוס אבל זה מה שיצא |
 |
| הפרח ה(לא) אכיל |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
כתוב תגובה: