השבוע התקדמנו בדברים הגדולים. אבל עם כל מחיקה של שורה מהרשימה, נוספות לפחות עוד שתי משימות חדשות ..... אולי אחרי שנצא מהבית, זה ישנה כיוון.
זה התחיל בכך שחתמנו על חוזה שכירות לשנה. חוזה לשנה ללא אופציה הוא חסרון לרוב המתעניינים, אבל הזוג איתם חתמנו מתחיל עכשיו לבנות בית ביישוב, וצפוי לסיים בקיץ הבא. כתוצאה מכך
אנחנו אוטוטו כבר מחוץ לבית. ראיתם את האריזות לפני חתימת החוזה .... תארו לעצמכם מה קורה עכשיו. ומה נעשה עם כל החפצים? הפתרון הרגיל הוא מכולה ששוכרים בעלות חודשית, והרעיון הגאוני של ליאור היה להפוך את אחת מהחניות התת קרקעיות למחסן. הזמנו מסגר, לקח מידות במשך שעה (ובסוף יצא גם עקום), הבטיח שיבוא ביום שישי בשבע וחצי. בשמונה בבוקר אין זכר, ואני לוחצת על ליאור שירים טלפון. נתנו מקדמה נדיבה של חמישים אחוז וזה עלול להיות לא נעים. ברבע לתשע ליאור מתפרץ למקלחת בחיוך רחב - הוא הגיע! אז עכשיו יש מחסן קל"ב ובעלות סבירה ביותר.
חלק נכבד ממעבר הדירה הוא סיור במחוזות הביורוקרטיה לשם ביטול השירותים השונים, בין אם מול רשויות או חברות פרטיות. גם את זה התחלתי לעשות. יש כמה וכמה דברים להתעסק בהם, ולכל נותן שרות הדרך שלו. צריך להתקשר, לברר, לקחת מספר פקס, להכין מסמכים ולשלוח. חלקם אומרים שנציג השרות יחזור, וחלקם מפשטים את העניין וסוגרים הכל בשיחת טלפון אחת. שתיים מפתיעות שהיו לי השבוע (אחת לטובה ואחת לרעה) קשורות לרשות השידור ולעיתון "הארץ" (כן כן, שמאלנים יפי נפש).
אז התקשרתי לרשות השידור הידועה בטיפולה הקשוח ב"עבריינים" המשתמטים מתשלום האגרה. יותר משציפיתי לקבל כסף חזרה (על התקופה שלא נהיה), רציתי להסדיר התשלום לשנת 2014 ולהוריד עוד משהו מסדר היום, כדי שלא נמצא את עצמנו בעיקולים כשנחזור ארצה (הם מפחידים אותי). התחוור לי שמשלמים אגרה על עצם קיומה של טלוויזיה בבית, גם אם היא משמשת לתליית מגבות (מה שאומר שנשלם את האגרה במלואה כשהיא תעלה אבק במחסן) כלומר - "אין תמורה בעד האגרה" . בנוסף הואשמתי בניסיון שידול לנבואה של המוקדנית לגבי מחיר האגרה לשנת 2014 (בחיי שלא התכוונתי). מסתבר שאין אצלם שום מנגנון שניתן להפעיל כשאנחנו לא בארץ (תשלום מראש, עדכון סטטוס בחו"ל-ישובו בתאריך XX וכו'), היא התעקשה שנתקשר בבוא העת. לא יודעת מה עבר לי בראש!?.
גם לעיתון התקשרתי השבוע, ואני יודעת שלכל אחד קורה פעם או יותר בחיים שאיזה עיתון נדבק אליו ולא מוכן לוותר על המנוי שלו, ואם אתם ממש מתעקשים לסרב, גם נותנים לכם אותו בחינם. אז יש פתרון למצב - פשוט צריך להגיד שאתם נוסעים לחו"ל לתקופה ארוכה, זה עובד מהר ובלי שאלות מיותרות. הם גם הבטיחו לי (בלי שביקשתי) שיסירו אותי מהרשימה של הנדנודים.
עדכון בנושא שמעניין את כולם - מה אומרים בבית ספר או במשרד החינוך והאם הילדים "יישארו כיתה"? אז היום הייתי בפגישה במחלקת החינוך ביישוב. מסתבר שברגע שאתה מוציא את הילדים מהארץ אין למשרד החינוך שום עניין בלימודים, או לפחות עד שתחזור. מבחינתם אם יהיו לילד פערים ההורים אחראים (כאילו שפעם סמכנו עליהם....). לגבי החינוך הביתי, שוב, מאחר ונהיה בחו"ל, אף אחד לא יבצע פיקוח על תכניות הלימוד. ומה הן תכניות הלימוד? פה אני צריכה לעשות עבודה, ללקט מידע ממספר גופים שהופניתי אליהם ולעשות הכי טוב שאני מבינה (למעשה התבקשתי לחזור למי שפגשה אותי ולעדכן אותה, למען הדורות הבאים של טיילים). בבית הספר של הקטנים המורים כבר מכינים לי המלצות לספרים, וחלקם אפילו ישלחו מבחנים במהלך השנה. בחטיבה זה כנראה יהיה קצת יותר מורכב, ולהערכתי פשוט יבקשו שלא נציק. בכל מקרה אנחנו סגורים על זה שהם ילמדו הרבה יותר בטיול מבכל שנת לימודים שהיא... אז יהיה בסדר. ולמודאגים בינכם: שאלתי מפורשות ולא, הם לא "יישארו כיתה".
וקצת עולב לסיום - אי אפשר היה להימנע מלתלות טבלת ייאוש על המקרר
זה התחיל בכך שחתמנו על חוזה שכירות לשנה. חוזה לשנה ללא אופציה הוא חסרון לרוב המתעניינים, אבל הזוג איתם חתמנו מתחיל עכשיו לבנות בית ביישוב, וצפוי לסיים בקיץ הבא. כתוצאה מכך
אנחנו אוטוטו כבר מחוץ לבית. ראיתם את האריזות לפני חתימת החוזה .... תארו לעצמכם מה קורה עכשיו. ומה נעשה עם כל החפצים? הפתרון הרגיל הוא מכולה ששוכרים בעלות חודשית, והרעיון הגאוני של ליאור היה להפוך את אחת מהחניות התת קרקעיות למחסן. הזמנו מסגר, לקח מידות במשך שעה (ובסוף יצא גם עקום), הבטיח שיבוא ביום שישי בשבע וחצי. בשמונה בבוקר אין זכר, ואני לוחצת על ליאור שירים טלפון. נתנו מקדמה נדיבה של חמישים אחוז וזה עלול להיות לא נעים. ברבע לתשע ליאור מתפרץ למקלחת בחיוך רחב - הוא הגיע! אז עכשיו יש מחסן קל"ב ובעלות סבירה ביותר.
חלק נכבד ממעבר הדירה הוא סיור במחוזות הביורוקרטיה לשם ביטול השירותים השונים, בין אם מול רשויות או חברות פרטיות. גם את זה התחלתי לעשות. יש כמה וכמה דברים להתעסק בהם, ולכל נותן שרות הדרך שלו. צריך להתקשר, לברר, לקחת מספר פקס, להכין מסמכים ולשלוח. חלקם אומרים שנציג השרות יחזור, וחלקם מפשטים את העניין וסוגרים הכל בשיחת טלפון אחת. שתיים מפתיעות שהיו לי השבוע (אחת לטובה ואחת לרעה) קשורות לרשות השידור ולעיתון "הארץ" (כן כן, שמאלנים יפי נפש).
אז התקשרתי לרשות השידור הידועה בטיפולה הקשוח ב"עבריינים" המשתמטים מתשלום האגרה. יותר משציפיתי לקבל כסף חזרה (על התקופה שלא נהיה), רציתי להסדיר התשלום לשנת 2014 ולהוריד עוד משהו מסדר היום, כדי שלא נמצא את עצמנו בעיקולים כשנחזור ארצה (הם מפחידים אותי). התחוור לי שמשלמים אגרה על עצם קיומה של טלוויזיה בבית, גם אם היא משמשת לתליית מגבות (מה שאומר שנשלם את האגרה במלואה כשהיא תעלה אבק במחסן) כלומר - "אין תמורה בעד האגרה" . בנוסף הואשמתי בניסיון שידול לנבואה של המוקדנית לגבי מחיר האגרה לשנת 2014 (בחיי שלא התכוונתי). מסתבר שאין אצלם שום מנגנון שניתן להפעיל כשאנחנו לא בארץ (תשלום מראש, עדכון סטטוס בחו"ל-ישובו בתאריך XX וכו'), היא התעקשה שנתקשר בבוא העת. לא יודעת מה עבר לי בראש!?.
גם לעיתון התקשרתי השבוע, ואני יודעת שלכל אחד קורה פעם או יותר בחיים שאיזה עיתון נדבק אליו ולא מוכן לוותר על המנוי שלו, ואם אתם ממש מתעקשים לסרב, גם נותנים לכם אותו בחינם. אז יש פתרון למצב - פשוט צריך להגיד שאתם נוסעים לחו"ל לתקופה ארוכה, זה עובד מהר ובלי שאלות מיותרות. הם גם הבטיחו לי (בלי שביקשתי) שיסירו אותי מהרשימה של הנדנודים.
עדכון בנושא שמעניין את כולם - מה אומרים בבית ספר או במשרד החינוך והאם הילדים "יישארו כיתה"? אז היום הייתי בפגישה במחלקת החינוך ביישוב. מסתבר שברגע שאתה מוציא את הילדים מהארץ אין למשרד החינוך שום עניין בלימודים, או לפחות עד שתחזור. מבחינתם אם יהיו לילד פערים ההורים אחראים (כאילו שפעם סמכנו עליהם....). לגבי החינוך הביתי, שוב, מאחר ונהיה בחו"ל, אף אחד לא יבצע פיקוח על תכניות הלימוד. ומה הן תכניות הלימוד? פה אני צריכה לעשות עבודה, ללקט מידע ממספר גופים שהופניתי אליהם ולעשות הכי טוב שאני מבינה (למעשה התבקשתי לחזור למי שפגשה אותי ולעדכן אותה, למען הדורות הבאים של טיילים). בבית הספר של הקטנים המורים כבר מכינים לי המלצות לספרים, וחלקם אפילו ישלחו מבחנים במהלך השנה. בחטיבה זה כנראה יהיה קצת יותר מורכב, ולהערכתי פשוט יבקשו שלא נציק. בכל מקרה אנחנו סגורים על זה שהם ילמדו הרבה יותר בטיול מבכל שנת לימודים שהיא... אז יהיה בסדר. ולמודאגים בינכם: שאלתי מפורשות ולא, הם לא "יישארו כיתה".
וקצת עולב לסיום - אי אפשר היה להימנע מלתלות טבלת ייאוש על המקרר
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
כתוב תגובה: