הגיע הזמן קצת לכתוב על העיר שאנחנו שוהים בה זה היום התשיעי ... בעיקר שוטטנו בה אבל היא כל כך יפה.....
העיר הוי אן היא עיר חוף קטנה הנמצאת במרכז ויאטנם. חלק מהעניין בה הוא החופים היפים ואפשרויות הצלילה הרבות באיים הקרובים (אבל אנחנו ממש לא בעונה), וחלק נוסף ומרכזי הוא העיר העתיקה המהממת הכלולה ברשימת מורשת העולם של אונסק"ו. העיר העתיקה מתפרשת על פני מספר רחובות משני צדי נהר Thu Bon, אליהם אסורה כניסת רכבים אך רוכבי אופנועים ואופניים נוסעים שם לרוב. ניתן למצוא בהם בתים יפניים ומקדשים סיניים עתיקים, אדריכלות ויאטנמית שהשתמרה בצורת "בתים מוגנים", וסצנה קולינרית תוססת. המון מסעדות מצויינות מגישות אוכל ויאטנמי ומודרני. החל ממנות מסורתיות של הוי אן כמו Cao Lao - מרק עם אטריות, קרוטונים מיוחדים וחזיר, ו- White Rose - כיסונים ממולאים חזיר ושרימפס, שאותם לא טעמתי בגלל החזיר (ליאור מספר שטעים) ועד מנות פיוז'ן כמו קארי בקר באגוז קוקוס או דג מקומי על מצע קוסקוס. אפילו מצאנו כמה עוגות מצויינות במסעדות הטובות, וכעת כשכבר רכשתי את טעמו של הקפה הויאטנמי , אני שותה אותו White ו- Hot. לפעמים יש תחושה שחזרנו כמה שנים אחורה בזמן, כשרוכלות מסתובבות עם כובעי הקש המשולשים וסלים מלאים בפירות על כתפיהן או שברחוב נמכר בעגלה ממתק מסורתי של בוטנים בתוך סוכר דביק. בכל חנות שניה כאן ניתן לתפור בגדים ונעליים. הם עושים הכל - מגפיים, ג'ינסים, חולצות, חליפות ושמלות, מקריאת המלצות באתרים שונים האיכות מעולה והלקוחות מאוד מרוצים.
לפני שבוע קנינו כרטיס כניסה משולב לחמישה אתרי מורשת בעיר וטרם הצלחנו לנצל את כולו. אני לא מתעייפת פשוט להסתובב באותם רחובות מקסימים ומדי פעם לגלות פינה חדשה או רחוב קטן נוסף שלא ראינו קודם. מראה הבתים העתיקים מהגשר שעל הנהר נותן תחושה של תפאורה מושקעת או ציור שלא נמאס להסתכל בו.
אתר המורשת המפורסם ביותר הוא "הגשר היפני המקורה" שנבנה ב- 1592. הגשר מקורה לכל אורכו וממנו יש גישה למקדש. בקצה אחד של הגשר ניצב פסל קוף ובשני פסל כלב והם מסמלים את זמן בנייתו שהחל בשנת הקוף והסתיימה כשלוש שנים לאחר מכן בשנת הכלב.
מחוץ לעיר העתיקה אין בעיר שום ייחוד ושכונת המגורים שאנו גרים בה נראית קצת כמו שיכון ותיקים בכפר סבא לפני 15 שנה - בתים פרטיים ישנים לצד חדשים, מספר מכולות ומסעדות מקומיות קטנטנות מפוזרות ברחבי השכונה. בכל בוקר ליאור (לפעמים גם אני מצטרפת) נוסע על אופניים, כמו בסרט איטלקי. להביא לחמניות באגט טריות, עוד זכר לכיבוש הצרפתי. ניתן להשיג אותן בדוכני הרחוב הפזורים בכל העיר, בד"כ מכינים מהם כריכים שווים עם נקניקים, חביתה, רוטב חריף ותבלינים. ראינו כאלו גם בהו צ'י מין וגם בנה צ'אנג.
זו אחת הערים המתויירות בויאטנם, ואכן קבוצות תיירים פוקדות אותה בכל יום וממלאות את העיר העתיקה ואיכשהו זה חלק מהקסם שלה. אנחנו רק שמחים שיוצא לנו להיות כאן קצת יותר מהמזמן הממוצע שנהוג להקדיש לעיר הזו.
העיר הוי אן היא עיר חוף קטנה הנמצאת במרכז ויאטנם. חלק מהעניין בה הוא החופים היפים ואפשרויות הצלילה הרבות באיים הקרובים (אבל אנחנו ממש לא בעונה), וחלק נוסף ומרכזי הוא העיר העתיקה המהממת הכלולה ברשימת מורשת העולם של אונסק"ו. העיר העתיקה מתפרשת על פני מספר רחובות משני צדי נהר Thu Bon, אליהם אסורה כניסת רכבים אך רוכבי אופנועים ואופניים נוסעים שם לרוב. ניתן למצוא בהם בתים יפניים ומקדשים סיניים עתיקים, אדריכלות ויאטנמית שהשתמרה בצורת "בתים מוגנים", וסצנה קולינרית תוססת. המון מסעדות מצויינות מגישות אוכל ויאטנמי ומודרני. החל ממנות מסורתיות של הוי אן כמו Cao Lao - מרק עם אטריות, קרוטונים מיוחדים וחזיר, ו- White Rose - כיסונים ממולאים חזיר ושרימפס, שאותם לא טעמתי בגלל החזיר (ליאור מספר שטעים) ועד מנות פיוז'ן כמו קארי בקר באגוז קוקוס או דג מקומי על מצע קוסקוס. אפילו מצאנו כמה עוגות מצויינות במסעדות הטובות, וכעת כשכבר רכשתי את טעמו של הקפה הויאטנמי , אני שותה אותו White ו- Hot. לפעמים יש תחושה שחזרנו כמה שנים אחורה בזמן, כשרוכלות מסתובבות עם כובעי הקש המשולשים וסלים מלאים בפירות על כתפיהן או שברחוב נמכר בעגלה ממתק מסורתי של בוטנים בתוך סוכר דביק. בכל חנות שניה כאן ניתן לתפור בגדים ונעליים. הם עושים הכל - מגפיים, ג'ינסים, חולצות, חליפות ושמלות, מקריאת המלצות באתרים שונים האיכות מעולה והלקוחות מאוד מרוצים.
לפני שבוע קנינו כרטיס כניסה משולב לחמישה אתרי מורשת בעיר וטרם הצלחנו לנצל את כולו. אני לא מתעייפת פשוט להסתובב באותם רחובות מקסימים ומדי פעם לגלות פינה חדשה או רחוב קטן נוסף שלא ראינו קודם. מראה הבתים העתיקים מהגשר שעל הנהר נותן תחושה של תפאורה מושקעת או ציור שלא נמאס להסתכל בו.
אתר המורשת המפורסם ביותר הוא "הגשר היפני המקורה" שנבנה ב- 1592. הגשר מקורה לכל אורכו וממנו יש גישה למקדש. בקצה אחד של הגשר ניצב פסל קוף ובשני פסל כלב והם מסמלים את זמן בנייתו שהחל בשנת הקוף והסתיימה כשלוש שנים לאחר מכן בשנת הכלב.
 |
| הגשר היפני המקורה |
 |
| המקדש בתוך הגשר היפני המקורה |
זו אחת הערים המתויירות בויאטנם, ואכן קבוצות תיירים פוקדות אותה בכל יום וממלאות את העיר העתיקה ואיכשהו זה חלק מהקסם שלה. אנחנו רק שמחים שיוצא לנו להיות כאן קצת יותר מהמזמן הממוצע שנהוג להקדיש לעיר הזו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
כתוב תגובה: