סתם יום של חול

כן, אני יודעת שהיום שבת, אבל אצלנו לא כ"כ מרגישים בהבדל.  אחרי יומיים רצופים של טפטוף דק, ולילה סוער שבו צפרדע או קרפדה החליטה להתיישב מול חלון חדר השינה שלנו ולא סתמה את הפה, השמש יצאה הבוקר והביאה איתה חמסין.  אחרי יומיים שבהם עשינו גיחות קצרות החוצה ונאלצנו להשתמש בשירותי מונית, החלטנו לצאת היום להליכה לתחנת הרכבת בהואה-הין.  התחנה מומלצת לביקור כאטרקציה בעיר, ואכן היא חיננית.  המבנים שלה מזכירים בית בובות מצועצע עם טאצ' אסייתי ולא הייתי מנחשת מראש מה הייעוד האמיתי שלהם.

ההליכה לשם היתה קצת קשה בגלל החום אבל מדובר בכרבע שעה הליכה, ובכל זאת הילדים התלוננו.  כשהגענו לתחנה ניסינו לברר, כאופציה לטיול ביום אחר, לאן ניתן להגיע בזמן נסיעה סביר ולחזור עוד באותו יום.  רוב המקומות לא רלבנטיים עבורנו והחלטנו להמשיך להיעזר ב- MR. MAN.
סביבת התחנה מוקפת במסעדות ובתי קפה, וברגע שהתחיל לטפטף החלטנו להיכנס לבית הקפה של התחנה שמבחוץ לא הבטיח הרבה מלבד מבנה יפה התואם לתחנה.  ברגע שפתחנו את הדלת היכה בנו ריח קפה מדהים כמו שאנחנו רגילים אליו מבתי קפה טובים בארץ.  נכנסנו והופתענו שגם מבפנים בית הקפה יפה בכל קנה מידה.  תפסנו פינה שכללה שני שולחנות עגולים צמודים, ספה קטנה ושני כיסאות והתיישבנו.  רצינו משהו קר אחרי החום הכבד, אבל לא יכולנו להתאפק לאור ריח הקפה המשכר, וכך אנחנו הזמנו שני קפוצ'ינו והילדים הזמינו שייקים קפואים. הצטרפה אלינו גם חבילת עוגיות קטנה, לא רעות בכלל, שוקולד צ'יפס עם ג'ינג'ר.  בית הקפה היה נעים ביותר (הקפה קצת פחות), ישבנו כמעט שעה רגועים ונינוחים, כשליאור ואיתי גילו שניתן לקנות במקום גלויות וגם לבייל ולשלוח.  המקום הציע טושים צבעוניים וחותמות לקישוט, וכך אורי, איתי ואני החלנו במלאכה תוך כדי איסוף כתובות במקביל.  כשלטל נמאס מהספר, ליאור כתב לו כתבי חידה.  אנשים נכנסו ויצאו ואנחנו נשארנו. הסתכלנו על האנשים שהתיישבו לידינו, המסקרן ביותר היה נזיר לבוש בבגד המסורתי (שמלה כתומה) שותה קפה וקורא עיתון. איתי דאג לבייל ושלשל הגלויות לתיבה שעמדה שם. ליאור וידא כי תיבת הדואר "אמיתית", ואחרי קצת יותר משעתיים החלטנו להמשיך.
הגשם צינן את החמסין, והטפטוף שלא פסק לא הפריע לנו. התחלנו לחזור על עקבותינו כשראינו בית קפה קטן, עמוס ספרים, המגיש גם אוכל.  אישה עמדה בפתח, זיהתה את כוונותינו וחייכה אלינו, מחכה שניכנס.  הילדים לא היו מאוד רעבים והסתפקו בטוסטים.  זו היתה אחת הפעמים הבודדות ששתינו בירה בצהריים, והיא כנראה השפיעה כי בזמן שחיכינו למנות שלנו התחלתי לקשקש עם הילדים במבטאים בצרפתית, רוסית וספרדית (נקרענו מצחוק). המנה המנצחת שם היתה עוף בקארי ירוק, חריף חריף.  סיימנו והמשכנו לכיוון הדירה, הילדים סיכמו את היום ב"כיף" וליאור אמר שבדיוק בשביל ימים כאלה הוא יצא לטיול.