מפלי PALA-U וביג בודהה

התלבטנו מאוד כבר בארץ איך תהיה ההתניידות שלנו כאן והאם לשכור רכב. בסופו של דבר החלטנו להגיע ולראות. לשמחתנו אנחנו גרים במיקום מצויין שמאפשר לנו להסתדר ביומיום בלי רכב ובמינימום צורך בנסיעות למרחקים בינוניים. כשבחנו את האתרים המרוחקים שאנחנו רוצים לבקר בהם, בחנו שלש אופציות: טיול מאורגן, רכב שכור או נהג מונית. אני לא מתלהבת מלנהוג פה, גם בגלל הכיוון

ההפוך וגם בגלל שמטורף פה על הכביש. טיול מאורגן לחמישה אנשים הוא יחסית יקר. נותרנו עם האופציה השלישית. ליאור החליט שאנחנו צריכים שיהיה לנו "נהג בית". שידע שאנחנו תמיד נקרא לו והוא ידאג לנו ויעשה לנו מחירים טובים, והתחבר עם נהג, בחור צעיר בשם אנק (ANEK), כשזה פנה אלינו יום אחד. החלטנו לנסות את השיטה וקבענו איתו ליום שני, לנסוע למפלי PALA-U או כמו שהילדים אומרים "מפלאו". ביום ראשון שלפני, פגשנו את אנק, והוא הצביע בגאווה על הטנדר טיוטה הפתוח שהוא מתכוון להסיע בו אותנו. כזה שיושבים בו בארגז בשני ספסלים אנכיים לקדמת הרכב. אנחנו הזדעזענו, וליאור מיד ביקש רכב עם חמש חגורות בטיחות. אנק היה קצת בשוק, אבל קרא לנו להסתכל על רכב אחר סגור, וגם בו לא היו חגורות בטיחות. יותר מאוחר בערב אנק התקשר ומסר שמצא רכב כמו שאנחנו רוצים (עלה קצת יותר), ושהנהג הוא MR. MAN. למחרת, מרוצים מזה שהוא התייצב אצלנו בשמונה בבוקר, ושאנחנו הצלחנו להתארגן בזמן (לוקח לנו כאן הרבה זמן) יצאנו לדרך, ורק אחרי כחצי שעה גילינו ששכחנו את המצלמה בדירה והתבאסנו. התנחמנו בקיומו של אייפון אחד. הגענו לשמורת הטבע Kaeng Krachan. ירדנו והתחלנו ללכת, ו MR. MAN חיכה לנו בחוץ. שמורה זו היא הגדולה בתאילנד, ובחלקה משתרעת במחוז פרנצ'ואפ קירי קאן, כשעה נסיעה מהואה-הין. אחד האתרים המומלצים בשמורה הם מפלי PALA-U (פירוש השם: "יער במבוק") השופעים במים, נמצאים בתוך יער עצום ואומרים שחיים שם מינים רבים של חיות בר: פילים, נמרים, קופים ועוד. אנחנו פגשנו בעיקר ציפורים, וחרקים שונים - עכבישים, שלשולים ופרפרים מהיפים שראיתי בחיים. כשרק מתקרבים לתחילת המסלול, מתחילים לשמוע רחש הולך ומתגבר של מים זורמים שמלווה אותך לכל אורכו. מסלול ההליכה לאורך המפלים כוללים 16 מדרגות. כל מדרגה היא קטע הליכה הכולל טיפוס במסלול לא פשוט בכלל, בחלקו צמוד לתהום. בסוף כל מדרגה יש שילוט. את חמש המדרגות הראשונות ניתן ללכת עצמאית, ומשם חייבים בליווי מדריך השמורה. בדרך הילדים התלבטו עם ליאור אם לעשות רק את החמש הראשונות או את כל ה-16. לשמחתי כשהגענו, אמרו לנו בכניסה שלא ניתן לטפס מעבר לחמש המדרגות, ובפועל הגענו עד הרביעית ומשם לא מצאנו את הדרך לחמישית, והחלטנו לחזור. בדרך למדרגה הרביעית יש מספר בריכות קטנות בהם שוחים קרפיונים, ונוהגים להיכנס ולשחות איתם. ליאור והילדים השתכשכו באחת הבריכות הרדודות כשבדיוק התחיל לטפטף והחלטנו לצאת חזרה. סך כל המסלול שעשינו לא ארוך כ"כ, אך כאמור המסלול היה קשה וארך כשלש וחצי שעות, הלוך וחזור. כחובבת טבע לא מושבעת, מאוד נהניתי, זה היה במידה המתאימה ומה שבטוח לא יזיק לנו (לליאור ולי) קצת לזוז עם כל הפאד תאי והאורז שאוכלים פה.

בדרך חזור זכינו לארוחה הגרועה של הטיול עד כה, אם כי היה שווה רק כדי לראות את טל אוכל ברוקולי.  יפה לראות איך הילדים הסתגלו לטעמים החדשים וכבר קובעים מהו פאד תאי טוב.  הם גם כל הזמן מדרגים את המסעדות שאנחנו אוכלים בהן.  עוד הספקנו אחרי האוכל לעשות עצירה קטנה במקדש המקסים  Wat Huay Mongkol  (כ- 20 דקות מהואה-הין),  שם יושב "ביג בודהה" בקצה של גרם מדרגות ארוך מאוד, בתוך אתר גדול מאוד ובו גנים יפים והרבה פעילות דתית.  אנשים מגיעים לפסל  הגדול ולפסלים קטנים נוספים בסביבה, ועורכים טקסים דתיים פרטיים (מניחה שמתקיימים גם טקסים ציבוריים), מניחים פרחים ומדליקים קטורת.  כששאלנו את MR. MAN איך להתנהג, הוא אמר שרק צריך לחשוב ולהודות על כל הטוב בחיים שלנו,  וסיפר שהמלך הקודם בנה את המקדש והמלך הנוכחי הוכתר פה.   ממש לפני שהלכנו, ראינו שלושה עצים יפים בצבע זהב.  כשהתקרבנו הבנו שאת העלים מוסיפים אנשים שבאים לקבל ברכה.  לקחנו עלה אחד, כתבנו עליו את השמות של כולנו ותלינו אותו על העץ.