עברנו להורים! בשבת מסרנו את הדירה לשוכרים, מותשים אך מרוצים (התאהבנו בדירה מחדש, ככה, כמו שהיא ריקה). אחרי יותר מחודש של אריזות בסופי שבוע, וסוף שבוע אחרון ארוך של עבודה, עם סיוע שקיבלנו מהילדים, מהורי וגיסתי, ובסוף, כל הבית במחסן. טוב לא כולו, היינו צריכים איתנו קצת בגדים וחפצים לתקופה הקרובה ולנסיעה. המעבר הזה הוא השיא של כל המעברים
שעשינו, כמות חפצים בלתי אפשרית וקושי גדול לסיים את זה. הבנו שאריזה לטווח ארוך, בניגוד למעבר לדירה אחרת, מחייבת פעולות עטיפה ואיטום של הארגזים והרהיטים שהולכים לעמוד במחסן במשך זמן רב, להעלות אבק במקרה הטוב, וליפול קורבן למזיקים שונים במקרה הרע.
ביום ראשון קמתי בחמש וחצי בבוקר ופתאום הבנתי שלא ראיתי את שקית הנעליים של ליאור ושלי. נעליים שתכננו להעביר איתם את הקיץ ולקחת איתנו. מיד הבנו שהשקית נזרקה לאשפה שכן היא נארזה בשקית זבל לאחר שכל אופציות האריזה נגמרו לנו באיזשהו שלב. ליאור לא התעצל ונסע לחפש בפח ליד הבית. חיפש וחיפש ובסוף מצא שקית נעליים. מרוצה (וקצת מסריח עפ"י עדותו) חזר הביתה כדי לגלות שמצא את הנעליים שהתכוונו לזרוק ...
כבר יומיים שאני מגיעה לעבודה בכפכפי גומי, מקווה שאתפנה לקנות זוג או שניים עוד השבוע. אנחנו ממש בישורת האחרונה של מסיבות הסיום, הטקסים, הקונצרטים ופסטיבלים למינהם המציינים את סוף שנת הלימודים, כך שיש לי תקווה לאיזו שעה פנויה ממש בקרוב.
אבל זו רק עוד דוגמא למה שעבר עלינו בחודש האחרון. אורי תיאר את המצב כבר לפני 3 שבועות כשעוד ניסינו לשמור על שגרת בית שעדיין חיים בו וצריך להמשיך לתפקד, למרות האריזות. בשעה רבע לשמונה בערב, גיליתי שנגמר לנו כל הלחם והודעתי לגדולים שהם חייבים לצאת מהר ולהספיק לקנות לחם. הוא הסתכל עלי חצי נוזף וחצי משועשע ואמר "מאז שהתחלתם לארוז אתם מאוד מבולגנים, אני לא יודע מה קורה לכם ?!. אין לכם כסף בארנק, אין אוכל במקרר ..". הוא השאיר אותי ללא מילים ועם חיוך גדול. הילדים יודעים הכי טוב.
שעשינו, כמות חפצים בלתי אפשרית וקושי גדול לסיים את זה. הבנו שאריזה לטווח ארוך, בניגוד למעבר לדירה אחרת, מחייבת פעולות עטיפה ואיטום של הארגזים והרהיטים שהולכים לעמוד במחסן במשך זמן רב, להעלות אבק במקרה הטוב, וליפול קורבן למזיקים שונים במקרה הרע.
 |
| בשיא הבלגן |
 |
 |
| המחסן |
ביום ראשון קמתי בחמש וחצי בבוקר ופתאום הבנתי שלא ראיתי את שקית הנעליים של ליאור ושלי. נעליים שתכננו להעביר איתם את הקיץ ולקחת איתנו. מיד הבנו שהשקית נזרקה לאשפה שכן היא נארזה בשקית זבל לאחר שכל אופציות האריזה נגמרו לנו באיזשהו שלב. ליאור לא התעצל ונסע לחפש בפח ליד הבית. חיפש וחיפש ובסוף מצא שקית נעליים. מרוצה (וקצת מסריח עפ"י עדותו) חזר הביתה כדי לגלות שמצא את הנעליים שהתכוונו לזרוק ...
כבר יומיים שאני מגיעה לעבודה בכפכפי גומי, מקווה שאתפנה לקנות זוג או שניים עוד השבוע. אנחנו ממש בישורת האחרונה של מסיבות הסיום, הטקסים, הקונצרטים ופסטיבלים למינהם המציינים את סוף שנת הלימודים, כך שיש לי תקווה לאיזו שעה פנויה ממש בקרוב.
אבל זו רק עוד דוגמא למה שעבר עלינו בחודש האחרון. אורי תיאר את המצב כבר לפני 3 שבועות כשעוד ניסינו לשמור על שגרת בית שעדיין חיים בו וצריך להמשיך לתפקד, למרות האריזות. בשעה רבע לשמונה בערב, גיליתי שנגמר לנו כל הלחם והודעתי לגדולים שהם חייבים לצאת מהר ולהספיק לקנות לחם. הוא הסתכל עלי חצי נוזף וחצי משועשע ואמר "מאז שהתחלתם לארוז אתם מאוד מבולגנים, אני לא יודע מה קורה לכם ?!. אין לכם כסף בארנק, אין אוכל במקרר ..". הוא השאיר אותי ללא מילים ועם חיוך גדול. הילדים יודעים הכי טוב.
מעולה
השבמחקאיריס ליאור והילדים. אומרים שכשעובדים בלחץ עובדים טוב יותר ואתם הוכחתם זאת. אז כל הכבוד לכם. כשאתם עושים משהו אתם עושים אותו בצורה המושלמת ביותר.וחשוב לציין שאין על הילדים שלכם. אוהבים מאוד השפילרים.
השבמחקאני חייב להיות ערני ולא להגיע אלכם לדירה, כהרגלי, בטעות כשתהיו בחו״ל....
השבמחקרמי הצחקת אותי חבל"ז..איריס: את יודעת שנעליים זה הצד החלש שלי...יש לי חולשה אליהם - לא יודעת איך הייתי מגיבה אם כל האוצר של המקבילה של אימלדה מרקוס היה הולך לאיבוד ??? בטוחה שתמלאי את החסר במזרח ! ד"ש
השבמחק