בחווה

החווה ממוקמת ממש ליד תחנת הרכבת של בנג פרה (Bang Phra), עיר קטנה צפונית לפטאיה.  עם הגעתנו לפטאיה באוטובוס ביום שלישי בבוקר לקחנו מונית אל החווה.  כשהגענו קצת לפני 8:00 הרכב הצהוב של ניל בעל החווה כבר היה שם. 

את פנינו קיבלה רוקסנה המקסימה, רקדנית ממקסיקו השוהה בחווה כסטודנטית כבר שבועיים.  היא רוצה להקים חוות טיפול ובריאות לנשים, ולהתרכז בעיקר בסיוע לנשים יולדות תוך שימוש בכלים מתחום הפרמקלצ'ר.  היא הגיעה לתאילנד אחרי כחצי שנה ביפן וגם לפני כן הסתובבה בעולם כרקדנית.  את יאנוס מקפריסין, סטודנט נוסף, פגשנו כשעלינו למעלה עם כל המזוודות.  הוא מטייל במזרח כבר מעל שנה ובקלות יכולתי לחשוב שהוא ישראלי, גם בגלל המבטא.  שלא כמו רוקסנה עם החזון, הוא בא לבדוק אם תחום הפרמקלצ'ר מתאים לו.  שניהם לומדים קורס ארוך בתחום אצל ניל. 
החווה ענקית.  יש בה מבנה מרכזי שנמצא בתהליכי בניה מתמשכים, באמצעות הוופרים ובעיקר על ידי ניל.  בקומת הקרקע יש לובי קטן עם ספות, קצת בהמשך המטבח הענקי המכיל חצי אי מבוצ'ר גדול מאוד, שני מקררים, מספר תנורים וגזיות, מספר מקומות ישיבה ויציאה לשני אזורי חצר בכיוונים מנוגדים.  חדרי השינה נמצאים בשתי הקומות העליונות בנוסף לפינות נוספות שחלקן משמשות את הקורס ללמידה ועבודה, שירותים ומקלחות.  הרצפה המלוכלכת עשויה מיציקת בטון ונראית כשתשתית לריצוף בעתיד, החלונות אם קיימים שבורים כמעט כולם. 

המטבח

 

המטבח מזווית אחרת

 

הקומה העליונה ויאנוס

ניל, אמריקאי באמצע שנות ה- 40 לחייו, שיער ארוך וזקן מאפירים.    הוא פנסיונר של חיל הים האמריקאי (נייבי), עובד על הדוקטורט שלו ומרצה באוניברסיטה, נשוי לתאילנדית, ויש להם גם ספא מצליח הנמצא כ- 10 דקות נסיעה מהחווה.  כמה דקות לאחר הגעתנו הוא לקח אותנו לסיבוב בחווה וגם הסביר מהם החוקים בכל אזור.  במטבח, שוטפים כלים בשתי קערות גדולות, עם מעט סבון והכי טוב עם אפר, והדגים כיצד אפר מנקה שמנוניות מהכלים, את המים אחרי זה שופכים לתעלות בחווה שמזרימות את המים לצמחים. כל אחד מנקה אחריו ולא משאיר כלים מלוכלכים. עדיף להשתמש בבישול ע"י שריפת עצים ולא בגז, פה גם קיבלנו הדגמה של הבערת האש.  את שאריות האוכל אוגרים בקופסא לחזירים. בשירותים אין נייר וזה לא כי נגמר,  משתמשים במים בלבד.  ואז הוא התחיל לדבר על סכנות:  על יתושים אמר שאינם מפריעים לו ושאם לנו הם כן אז שנמרח משהו, אבל שאין לנו מה לדאוג כי אין מלריה באזור וקדחת דנגי ממילא יש בכל תאילנד.  ברגע שהוא אמר שהוא חייב להגיד לנו שיש בחווה נחשים ועקרבים, התחלתי להרגיש שחם לי ונכנסנו לשיחה על סוגי הנחשים הארסיים והלא ארסיים.  בחווה ישנם נחשים מסוגים רבים כולל קוברות. הוא כנראה ניסה להרגיע כשביקש שנודיע לו אם נראה משהו כי את הארסיים הוא הורג. 

 

ביצת תרנגול הודו

במתחם החווה, צמוד לבניין המרכזי נמצא "Mosaic School".  בית הספר קיים כשבעה חודשים, ומנהלת אותו פרנסיס אנדרווד, ניו זילנדית החיה בתאילנד 13 שנים.  היא עבדה בבתי ספר תאילנדים קודם לכן  ובשנים האחרונות ניהלה בית ספר מאוד יוקרתי במתחם האוניברסיטה שבה ניל מרצה.  כשרצתה להכניס את בנה השני לבית הספר, הבינה שלא תוכל לעמוד בתשלומים לאור העובדה שצוות המורים לא זכאי להנחה.  ניל, איש חינוך בנשמתו שבעבר לימד פיסיקה באחד מבתי הספר התיכוניים בתאילנד הציע לה לפתוח בית ספר בחווה.  נראה ששניהם חולקים אותה אג'נדה חינוכית.  בית הספר מתנהל בצורה דומה לבית ספר דמוקרטי בארץ.  מעבר למקצועות "רגילים" מתרכזים מדי פעם בנושא וחוקרים אותו לעומק מהיבטים שונים.  הילדים מרכיבים לעצמם את מערכת השעות, והוא רב גילאי.  בית הספר מתנהל באנגלית וחוץ מילדיה של פרנסיס, פורד ופין, כל הילדים הם תאילנדים.  את מרבית ארוחות הצהריים הילדים מכינים בעצמם בערך ברבע שעה והכי חשוב מדברים ומתייחסים אליהם בהרבה כבוד ובגובה העיניים.  הבנים הצטרפו לבית הספר כשעה אחרי שהגענו והתארגנו.  אחרי שעה נוספת, היה נדמה שהם שם כבר מתחילת השנה ואורי הודיע שזה הבית ספר הכי כיפי שהוא למד בו, הוא אוהב את החופש ואת זה שנותנים לו לעסוק במה שהוא אוהב.  הם הרכיבו לעצמם מערכת לימודים, הם קצת לומדים חומרים שהבאנו והרבה משתלבים בשיעורים המשותפים.  הם לומדים תאילנדית עם מינט (Mint ) החמודה, תאילנדית נוצריה שהתלהבה כששמעה שאנחנו מישראל וסיפרה שהיא מאוד רוצה לבקר וגם ללמוד עברית (בעניין הזה התחלתי לעזור לה).   הם משחקים בדמינגטון, לומדים חשבון ומדעים באנגלית וכל יום לומדים מילים חדשות.  טל משמש כמתורגמן של פרנסיס והקטנים.  הם מאוד נהנים ואנחנו כמעט לא רואים אותם למרות שאנחנו נגישים בכל עת, חבל שאנחנו לא עצמאיים כמותם והולכים מדי פעם לראות אותם. 

פרנסיס והילדים

 

משחקים בדמינגטון

 

מכינים צהריים

 

ואז אוכלים

בסיבוב שניל עשה לנו בחווה הוא הראה לנו את אופציות הלינה בקומות העליונות.  לאחר שראינו את החדרים שחשבנו שנלון בהם החלטנו לקחת חדר אחר גדול יותר, טאטאנו את כל החרקים המתים, סידרנו אותו עם מזרנים על הרצפה ותלינו שלש כילות גדולות מקיר לקיר.  עם החלונות השבורים בחדר לא היה לנו מה לעשות אז למעשה ישנו כל הלילה עם חלון פתוח.  לחדר אין דלת אבל תלינו וילון שתהיה קצת פרטיות.
הימים בחווה מאוד אינטנסיביים.  ליאור עושה קצת עבודות נגרות ואני עוזרת קצת בבית הספר, קצת לליאור וקצת במטבח.  היום הראשון היה עמוס במיוחד, היינו קצת בהלם, ולמדנו את הסביבה ואחרי הלילה המורכב באוטובוס הלכנו לישון בסביבות שמונה בערב.  החווה לא ממוזגת ורוב היום אנחנו מזיעים וסובלים מעקיצות יתושים כך שבערב מקלחת מרגישה כמו "מיליון דולר".  בגלל שהמקלחות נמצאות במקום ציבורי בחווה כל ההתנהלות היתה קשה.  לא היתה פרטיות והיה קשה למצוא את הבגדים, כי אין לאן לפרוק אותם.  צלחנו את זה לדעתי כי היינו ממוטטים וכל מה שרצינו היה לגמור ולהיכנס למיטה, מדחיקים את העובדה שאנחנו מעשית ישנים בחיק הטבע במקום שורץ חרקים, עקרבים ונחשים. 

חדר השינה שלנו

קמנו בבוקר לקול התרנגולים, מדי פעם גם עברה רכבת.  הרגשנו מאוששים משהו, והתחלנו את יומנו השני.  הילדים הלכו לבית הספר, ליאור התחיל בעבודה ואני עברתי בין בית הספר למטבח.  באיזשהו שלב השתתפנו בשיעור הראשון שלנו בנושא "זרעים" והכנו "Earth Blocks", שיטה שבה משתמשים במכשיר מכני קטן כדי לייצר קוביות מהאדמה העומדות בפני עצמן על מנת לאפשר לצמח לפתח את השורשים שלו בצורה יעילה יותר בהשוואה לתבניות פלסטיק.  לאחר מכן, ליאור הלך לעבוד ומצא בסירה העומדת בחניה את הנחש הראשון שלנו, כשביקש מטל עזרה בהזזת הסירה (ארסי אם כי לא ידוע מקרה מוות כתוצאה מהכשתו) .  זה היה כמו סטירה מצלצלת בשבילנו, חשבנו שיקח שבוע עד שנראה אחד ותוך כמה שעות הגענו למסקנה שאנחנו לא רוצים להמשיך לישון ככה.  אני מתפלאת שלא שמעתם את אנחת הרווחה של הילדים כשסיפרנו להם שהחלטנו לא להמשיך לישון שם לילה נוסף. 

שיעור זרעים

דיברנו עם ניל, הסברנו את המצב, האמת היא שמאוד נהננו מהיומיים שהיינו בחווה ולא רצינו להפסיק להגיע אליה, רק רצינו מקום לינה הולם יותר.  נחושים לצאת משם הצלחנו להזמין שני טוקטוקים, בניגוד להערכתו של ניל שאמר שאין בעיר הזו מוניות, ולא עוברים סתם ככה טוקטוקים ונהיה כבר מאוחר וחשוך.  בעודנו מחכים, החזירים (שחורים גדולים ומסריחים) הצליחו לצאת מהדיר, נכנסו למטבח והחלו לאכול מה שיכלו.  לקחנו רק חלק מהחפצים שלנו ונסענו לעיר הקרובה שנקראת באנג סאן (Bang Saen).  לקחנו חדר ליומיים לאור השעה המאוחרת והחלטנו שנמשיך לחפש משהו לטווח ארוך יותר בהמשך.  הילדים נכנסו למקלחת והתחילו לשיר, היו מאושרים להיכנס למיטה עם סדינים נקיים.  למחרת, כמו שניל אמר, היה לנו קשה להשיג מונית לחווה, אבל התגברנו וכשהגענו יאנוס סיפר שאחרי שהלכנו הוא וסודה עובד החווה מצאו נחש נוסף, תפסו אותו, הצטלמו איתו ואז שחררו אותו, כי הוא כנראה לא היה מסוכן. יום אחרי, ניל בעצמו הרג שני נחשים נוספים.  אנחנו הבנו שעשינו את ההחלטה הנכונה כבר אחרי הנחש הראשון ולמרות שזה לקח עוד יום והרבה התלבטויות אם לשכור רכב ואיפה ללון, נכנסו ביום שישי לדירה ששכרנו בבאנג סאן עד סוף החודש, וסגרנו עם נהג מונית שיסיע אותנו הלוך וחזור בבוקר ובערב.

החווה עמוסה בהתרחשויות, אין מצב שמשעמם ואנחנו נהנים מכל רגע.  פגשנו אנשים חדשים ומעניינים,  לומדים להכיר תרבויות וסיפורי חיים חדשים.  לומדים קצת על חקלאות או פרמקלצ'ר, עובדים פיזית, מתרגלים אנגלית ומותחים את הגבולות שלנו  ....עד השינה.
ניל הרגיש קצת לא בנוח מהסיטואציה שנוצרה.  600 וופרים וסטודנטים הוא אירח בחווה וזה מעולם לא קרה לו.  הוא אמר שהוא חושב שאנחנו צריכים לצאת מאזור הנוחות שלנו אבל הסברנו לו שאנחנו כבר ממש שם.  הוא רצה לבדוק איפה הוא טעה ואנחנו אמרנו לו שאנחנו ממש מאושרים מהמצב כמו שהוא עכשיו.