הצילו, הבית נוסע

התחלתי לארוז את הבית עוד לפני שהשכרנו אותו.  אתם יודעים שאין מתורגלת ממני במעברי דירות ובכל פעם זה מרגש מחדש.  למעשה, שברתי שיאים בדירה הזו, בקיץ נסגור בדירה 4 שנים רצופות ואלמלא הטיול לא הייתי חושבת לעזוב.  אז מצאנו סיבה אחרת, כנראה טובה יותר, ל"לארוז את הבית", והפעם, אחרי שהילדים כבר קצת יותר גדולים, זו סיבה ממש טובה להיפטר מה-מ-ו-ן חפצים
(משחקי קופסא, ספרים וקשקושים נוספים).   את ה"טיהור" הזה אני לא נוטה לבצע באופן יזום בשוטף ולכן החלטנו שהפעם צריך פשוט להעיף דברים בלי לרחם.  גם לילדים אמרתי שאם לא שיחקו או נגעו במשהו בשנה האחרונה, כנראה שזה כבר לא רלבנטי וצריך ללכת לפח (או לתרומה, תלוי במצב).  אני חייבת להתוודות שבמעשים קצת יותר קשה לי, ובכל פעם שאני מחליטה לוותר על משהו שהיה חלק מהילדות של הבנים אז קצת צובט לי בלב, אבל אני לא נותנת לזה להשתלט עלי, ומיד חוזרת לחשוב על ה"טיהור" של הבית.  אז המון ספרים ומשחקים העברתי לאחייניות שלי, ועדיין נשארו ערימות לתרומה.  מצאנו בית חם לג'ימבורי שהילדים כ"כ אוהבים וזרקנו סוף סוף אחרי מספר מעברי דירות את הקרטון הגדול של הכבלים.  הקטע הכי טוב בלארוז  זה להיתקל בתמונות, אלבומים ומזכרות שונות, כאלה שמעלים חיוכים מאוזן לאוזן וגורמים לך לעצור כל מה שעשית ולשבת ולהתבונן בהם, לקרוא לילדים שיבואו גם לראות ולהתרפק עם ליאור על שנים עברו. רק בשביל זה שווה מדי פעם לעבור דירה ...
 

אז כדי לתת קרדיט לעושים במלאכה, אספר שליאור הצטרף אלי למשימה היום, וסיימנו לארוז ולסדר את המרתף שהינו חלק משמעותי באריזה. במקביל, ביקשתי מהבנים שיתחילו למיין את החפצים בחדרים שלהם והסברתי שאנחנו אורזים למעשה עבור שלושה שלבים שונים:  הראשון, מהרגע שנצא מהבית ועד שניסע - בשלב זה הילדים בחופש, אנחנו נמשיך לעבוד אבל לא נגור בבית (כחודשיים), השני, הטיול, קצת משחקים ובגדים, ודברים נוספים שנקנה במיוחד, והשלישי הוא כל שאר החפצים שיישארו כאן ויחכו לשובנו מהטיול. לא ממש התקדמנו בחדרים, אבל יש עוד קצת זמן.

כשהיינו קטנים, אמא שלי היתה אומרת ש"הבית נוסע"  כשהיה מאוד מבולגן.  עכשיו אצלנו הבית לא נוסע, הוא טס .....

בהמשך אעדכן אם נסגר חוזה השכירות שעל הפרק, מה אמרו לי במשרד החינוך (יש לי פגישה בעוד כשבוע וחצי), והאם יש לנו מחסן (אינשאללה ביום שישי הקרוב).