פחות מפנק לגור בדירה בחו"ל, אך יותר פרקטי למשפחה גדולה. היא בד"כ יותר גדולה משני חדרים או סוויטה במלון, אבל לא מגישים בה ארוחת בוקר (ליאור מגיש רק קפה). כשחשבתי לפני הנסיעה איך נתנהל כאן, הייתי בטוחה שמאוד נהנה ביחד, נשחק, נקרא, נכבס במכבסה ונאכל רק בחוץ. שני הדברים האחרונים מתנהלים כרגע אחרת. יש לנו בדירה מכונת כביסה, עומדת במרפסת חיצונית מקורה, שהדבר המוזר בה וכנראה כך נהוג פה, שצינור הניקוז לא מחובר לביוב. הוא שוכב לו על הרצפה,
והמים מתנקזים לרצפת המרפסת ומתאדים להם. זה לא משנה את העובדה שהיא מכבסת נהדר, והבגדים יוצאים ריחניים. עם כביסה יומיומית של 5 אנשים, אין ספק שיותר פשוט לכבס ולתלות מאשר לעשות הובלות למכבסה, הלוך וחזור. בהמשך צפויה לנו לינה במלונות ואז זה ישתנה. לגבי האוכל, בהתחלה כ"כ נהניתי מלאכול בחוץ. היינו רעבים, הלכנו לאכול. לדירה קנינו רק דברים לבוקר, ומעט מאוד נשנושים. אבל הארוחות בחוץ לא היו בשעות קבועות, וכבר סיפרתי שלפעמים מרגע ההחלטה על הצורך באוכל עד למימוש, יכולות לעבור שעתיים. אחרי שבועיים כאלה טל התחיל לסבול מכאבי בטן, בעיקר אחרי שאכל. ואז גם שמנו לב שממש רזה. זה הדאיג אותנו והחלטנו לקחת אותו לרופא. שאלנו במשרדי הבניין שבו אנו גרים, והמליצו לנו על רופא ילדים המקבל במרפאה (SUMET CLINIC) הנמצאת 6 דקות הליכה מהדירה. באים, נרשמים, מקבלים מספר בתור, את המספרים מעבירים במן לוח ידני העומד על הדלפק ופונה ליושבים בחדר ההמתנה. קצת מלחיץ להיות בחדר המתנה במרפאה, מוקף בחולים, בתאילנד. זה מלחיץ בארץ, ופה, אם נשליך מהיחס שלהם לבטיחות בכביש ... זה לא מזהיר. הרופא נחמד, חייכן ויחף. דובר אנגלית, מבטא קשה. בודק, שואל ונותן תרופות. אומר שהבטן רגיזה, מנחה לאכול 6 ארוחות קטנות, אוכל מערבי, כמו בבית. מבקש לחזור אם לא עובר. משלמים משהו כמו 50 שקלים (כולל תרופות). מיד יצאנו לקניות בסופר המערבי (VILLA MARKET) המדהים שיש כאן. ממלאים עגלה בעוגיות, קרקרים, שקדים ושאר נשנושים. פסטות, גבנ"צ ולחם. עשינו מה שהרופא אמר ויום אחרי, טל מרגיש יותר טוב. אז עכשיו אנחנו מקפידים יותר על האוכל. שיהיו יותר מנות בין לבין, שלילד המתגבר תהיה מספיק אנרגיה לגדול. חוץ מזה, חייבת להגיד שגם קצת נמאס לאכול בחוץ. לפעמים פשוט רוצים משהו פשוט בבית, הילדים נורא שמחים כשאנחנו מטגנים שניצלים. ועכשיו בימי הגשם אנחנו משלבים ארוחות ביתיות עם Take away מהשוק לארוחת ערב. הולכים ואוספים את כל הדברים שאנחנו אוהבים, כולל אננסים לקינוח.
ובדירה, כשלא מטיילים או אוכלים, כולנו קוראים ספרים, משחקים הרבה קלפים ו"יאנג", מדברים ונחים. לומדים במידה ועובדים במידה. הטלוויזיה לא נדלקה פעם אחת. לילדים גם משחקים משלהם שאנחנו בכלל לא מבינים, וגם קצת זמן מחשב. ודבר חשוב לא פחות שבארץ לא היה קורה, הם גם שוטפים כלים מדי פעם. אני לשמחתי, הצלחתי להתנתק מהעבודה, לא זוכרת מתי הייתי רגועה ככה.
והמים מתנקזים לרצפת המרפסת ומתאדים להם. זה לא משנה את העובדה שהיא מכבסת נהדר, והבגדים יוצאים ריחניים. עם כביסה יומיומית של 5 אנשים, אין ספק שיותר פשוט לכבס ולתלות מאשר לעשות הובלות למכבסה, הלוך וחזור. בהמשך צפויה לנו לינה במלונות ואז זה ישתנה. לגבי האוכל, בהתחלה כ"כ נהניתי מלאכול בחוץ. היינו רעבים, הלכנו לאכול. לדירה קנינו רק דברים לבוקר, ומעט מאוד נשנושים. אבל הארוחות בחוץ לא היו בשעות קבועות, וכבר סיפרתי שלפעמים מרגע ההחלטה על הצורך באוכל עד למימוש, יכולות לעבור שעתיים. אחרי שבועיים כאלה טל התחיל לסבול מכאבי בטן, בעיקר אחרי שאכל. ואז גם שמנו לב שממש רזה. זה הדאיג אותנו והחלטנו לקחת אותו לרופא. שאלנו במשרדי הבניין שבו אנו גרים, והמליצו לנו על רופא ילדים המקבל במרפאה (SUMET CLINIC) הנמצאת 6 דקות הליכה מהדירה. באים, נרשמים, מקבלים מספר בתור, את המספרים מעבירים במן לוח ידני העומד על הדלפק ופונה ליושבים בחדר ההמתנה. קצת מלחיץ להיות בחדר המתנה במרפאה, מוקף בחולים, בתאילנד. זה מלחיץ בארץ, ופה, אם נשליך מהיחס שלהם לבטיחות בכביש ... זה לא מזהיר. הרופא נחמד, חייכן ויחף. דובר אנגלית, מבטא קשה. בודק, שואל ונותן תרופות. אומר שהבטן רגיזה, מנחה לאכול 6 ארוחות קטנות, אוכל מערבי, כמו בבית. מבקש לחזור אם לא עובר. משלמים משהו כמו 50 שקלים (כולל תרופות). מיד יצאנו לקניות בסופר המערבי (VILLA MARKET) המדהים שיש כאן. ממלאים עגלה בעוגיות, קרקרים, שקדים ושאר נשנושים. פסטות, גבנ"צ ולחם. עשינו מה שהרופא אמר ויום אחרי, טל מרגיש יותר טוב. אז עכשיו אנחנו מקפידים יותר על האוכל. שיהיו יותר מנות בין לבין, שלילד המתגבר תהיה מספיק אנרגיה לגדול. חוץ מזה, חייבת להגיד שגם קצת נמאס לאכול בחוץ. לפעמים פשוט רוצים משהו פשוט בבית, הילדים נורא שמחים כשאנחנו מטגנים שניצלים. ועכשיו בימי הגשם אנחנו משלבים ארוחות ביתיות עם Take away מהשוק לארוחת ערב. הולכים ואוספים את כל הדברים שאנחנו אוהבים, כולל אננסים לקינוח.
ובדירה, כשלא מטיילים או אוכלים, כולנו קוראים ספרים, משחקים הרבה קלפים ו"יאנג", מדברים ונחים. לומדים במידה ועובדים במידה. הטלוויזיה לא נדלקה פעם אחת. לילדים גם משחקים משלהם שאנחנו בכלל לא מבינים, וגם קצת זמן מחשב. ודבר חשוב לא פחות שבארץ לא היה קורה, הם גם שוטפים כלים מדי פעם. אני לשמחתי, הצלחתי להתנתק מהעבודה, לא זוכרת מתי הייתי רגועה ככה.
דבר ראשון בריאות לטל ולכולכם. אם בפעם האחרונה שראינו אותכם טל כבר היה יותר רזה אני לא רוצה לתאר לעצמי איך הוא עכשיו. אבל גם זה חלק מהחוויה, להסתגל לאוכל אחר.
השבמחקאנחנו לא מזמן למדנו משחק חדש וממש טוב עם קוביות, אז בהזדמנות אני ישלח לך מייל עם הוראות איך משחקים אותו. תמשיכו להנות ונשיקות לכולם.
אהלן, שמחה לשמוע שטל מרגיש טוב יותר, ומותר גם לאכול גבנ"צ ושניצלים - מבחינתי אוכל ילדים מעולה מדי יום...אפשר עם קצת קטשופ - אז בכלל כיף. ואין כמו ריח הטיגון בבית. לא שאני עושה את זה, אך אצל אחותי, הוריי..אצלכם חחח
השבמחקזה שאתם לא רואים טלויזיה מאד מדאיג - איך תסתגלו בחזרה ל-אח הגדול והקטן, לאקס-פקטור, למירוץ למשהו, לכוכב הנולד ואולי המת כבר, למשהו חדש שנקרא בטוח ביטוח, בקיצור לכל התכנים המופלאים של הערוץ המסחרי שלנו ??? אתם חייבים לחזור למוטב...
ד"ש עם שיר- והכי חשוב - תרגישו טוב !!!