Phetchaburi

כל כך שמחנו שהשמש זרחה, אז ויתרנו על יום לימודים ויצאנו.  הבטחנו שנשלים ביום אחר.  פטצ'אבורי היא עיר הבירה של מחוז באותו שם,  ואחת הערים העתיקות בתאילנד, כ- 45 דקות נסיעה מהדירה.  האתר המרכזי והכי יפה, שבו סיימנו את היום הוא מוזיאון לאומי ופארק היסטורי  Phra Nakhon Khiri ("גבעת העיר הקדושה"), או בשמו המקומי  Khao Wang ("הארמון שעל הגבעה").  הפארק משתרע על שלש גבעות, הכניסה אליו מצריכה עליה ברכבל, וממנו נשקף נוף מרהיב
של כל העיר.  הוא מכיל מקדשים, ארמונות, ומצפה כוכבים, הממוקמים בין שבילים וצמחיה הגודשת את המקום ובו גם קופים המסתובבים חופשי בשטח.  המתחם נבנה על ידי ראמה הרביעי שבנה בו את ארמון הקיץ שלו בשנת 1858.  סיירנו בארמון הפתוח למבקרים ולצערי אסור לצלם שם.  הארמון מפואר, החדרים מעוצבים, עם רהיטים יפהפיים וכלי חרסינה יוקרתיים.  המלך שהיה אסטרונום חובב בנה לו מרפסת רחבה אליה יוצאים מאחד החדרים וממנה ניתן להשקיף לשמיים הפתוחים.  בכל מקום בפארק תלויים שלטי אזהרה מפני תקיפות של קופים, היה קצת מפחיד כשאחד מהם התעצבן וחשף מולי שיניים, אחרי שניסיתי להבריח אותו כשניסה לתפוס לליאור את תיק הגב שלו.  מאותו רגע נורא פחדנו ללכת לידם והקפדנו שיראו שאנחנו לא מחזיקים בידיים משהו שעלול להיראות כמו אוכל.  סיימנו את הביקור בארוחת צהריים מאוחרת אחרי שירדנו ברכבל.
  

לפארק הגענו ממערת KhaoLang, אזור החניה נראה עלוב ונטוש ולא מבטיח יותר מדי.  כמה דוכנים שלא התקרבנו אליהם,  אבל הציעו אוכל לעשרות הקופים המסתובבים שם.  ליאור קנה סל אוכל עבורם, לא הספיק להסתובב וקוף קפץ וחטף אותו ממנו.  הלכנו לכיוון המערה,  ליאור מגלה שיש לו שיחת עבודה שלא שם לב אליה (בכל זאת חג), נשאר בחוץ, מנסה לדבר.  מתחילים לרדת במדרגות תלולות, מסתכלים למטה, רואים את הכניסה לחלל, ומלמעלה נטיפים, ומים מטפטפים ממספר מוקדים.  מישהו טרח ושם דליים שיקלטו את הטיפות.  ריח ממש רע.  פוגשים תיירים עושים את הדרך ההפוכה, שאלתי אותם אם שווה לרדת?  אמרו שמאוד יפה.  ממשיכים לרדת ולמטה נגלים חמישה חללים, אחד יפה יותר מהשני, בכולם מקדשים. ליאור לא מצליח לדבר ומצטרף אלינו.  היה שווה.
 

 

את היום התחלנו במקדש Wihara phranon, שם ציפינו לראות פסל של בודהה שוכב.  הגענו, והפסל היה מוצב ממש מולנו.  מרוצים מהקלות של העניין צילמנו כמה תמונות, וכשרצינו ללכת, כיוונו אותנו לגרם מדרגות ארוך.  עלינו, חלצנו נעליים ונכנסנו למקדש.  גילינו בתוך חדר ארוך וצר, את פסל בודהה השוכב - באורך כ- 40 מטרים ובגובה כ- 5 מטרים.  לא ניתן לצלם את כולו אלא במקטעים, ומה שראינו בחוץ היה דגם.




דגם של הפסל הנמצא בתוך המקדש



הפסל הגדול