אתמול באמת התרגשתי.
זה התחיל בהחלטה ללכת לגלריה המומלצת של Long Thanh . לונג תאן הוא צלם ויאטנמי מוערך בקנה מידה בינלאומי. כשהגענו לגלריה הדלת היתה סגורה וכבר כמעט ויתרנו כשראיתי שלט שמורה לצלצל בפעמון.
את הדלת פתח גבר בגיל העמידה שהזמין אותנו לגלריה. הקירות עמוסים בתמונות מופלאות בשחור לבן של החיים בויאטנם. עברנו בין התמונות והתלהבנו מיופיין. דיוקנאות של אנשים ורגעים שתופסים את תמצית המהות הויאטנמית, המארח שלנו שמח להסביר על התמונות. לאחר מספר רגעים התברר לנו שהצלם עצמו הוא זה שמארח אותנו - אני התלהבתי מאוד ושאלתי אותו שלוש פעמים אם הוא באמת הצלם...
התפתחה שיחה מעניינת באנגלית שבורה. הוא שמח להראות לילדים את המקום. הוא לקח אותנו לחדר הפיתוח והראה לנו את התהליך. הוא גם נתן לאיתי לצלם תמונה אחת במצלמת הלייקה שלו - הוא מצלם רק בפילם שחור/לבן במצלמה מכנית עתיקה. הוא הראה לנו כתבה שפורסמה בגליץ (מגזין צילום ישראלי) וביקש עזרה בניסוח הודעות באנגלית ששלח בפייסבוק לצלם איטלקי.
השיחה זרמה והתברר ששתי בנותיו ואשתו גרות בהו צי מין והוא חי לבד בבית. הוא היה משועשע מהילדים והציע בצחוק שאורי יעבור לגור אצלו לכמה חודשים. חשבתי שיהיה נחמד להזמין אותו לארוחת ערב אבל התביישתי. לקראת סיום הביקור אזרתי אומץ והצעתי לו להצטרף. להפתעתי הוא הסכים בשמחה וקבענו שיצלצל כשיגיע לאסוף אותנו מהמלון . כשיצאנו מהסטודיו הילדים אמרו לי שמאז תחילת הטיול לא ראו אותי כל כך נרגש.
ישבתי ליד הטלפון כמו בן עשרה מחוצ'קן - מהמר ביני לבין עצמי אם הוא בסוף יבריז, בודק שהטלפון טעון כל כמה דקות.... נפגשנו ונסענו למסעדת פירות ים. בקומה התחתונה אקווריומים עם שלל שרצים. אני הזמנתי צלופח שהיה מצוין, ואיריס אכלה שרימפס מעולים על הגריל. הזמנתי גם סרטן (king crab) שדרש עבודת פירוק סבלנית והיה טרי ומתוק והילדים לקחו דג -ווידאו שיש לו קשקשים... לונג הריץ את המלצרים בלי הפסקה. הוא גם צילם כמה תמונות של איתי במצלמה שלנו ונראה מבסוט מהילדים ובעיקר מעצמו. הוא סיפר על בנותיו, על התכניות לנסוע לאירופה לטיול ועל הסלידה שהוא חש מהמוני התיירים הרוסים בנה צ'אנג.
במונית חזרה ידעתי שאכתוב פוסט אורח ראשון.
זה התחיל בהחלטה ללכת לגלריה המומלצת של Long Thanh . לונג תאן הוא צלם ויאטנמי מוערך בקנה מידה בינלאומי. כשהגענו לגלריה הדלת היתה סגורה וכבר כמעט ויתרנו כשראיתי שלט שמורה לצלצל בפעמון.
את הדלת פתח גבר בגיל העמידה שהזמין אותנו לגלריה. הקירות עמוסים בתמונות מופלאות בשחור לבן של החיים בויאטנם. עברנו בין התמונות והתלהבנו מיופיין. דיוקנאות של אנשים ורגעים שתופסים את תמצית המהות הויאטנמית, המארח שלנו שמח להסביר על התמונות. לאחר מספר רגעים התברר לנו שהצלם עצמו הוא זה שמארח אותנו - אני התלהבתי מאוד ושאלתי אותו שלוש פעמים אם הוא באמת הצלם...
 |
| מהתמונות המפורסמות של לונג תאן |
 |
| אחת התמונות שאהבנו |
התפתחה שיחה מעניינת באנגלית שבורה. הוא שמח להראות לילדים את המקום. הוא לקח אותנו לחדר הפיתוח והראה לנו את התהליך. הוא גם נתן לאיתי לצלם תמונה אחת במצלמת הלייקה שלו - הוא מצלם רק בפילם שחור/לבן במצלמה מכנית עתיקה. הוא הראה לנו כתבה שפורסמה בגליץ (מגזין צילום ישראלי) וביקש עזרה בניסוח הודעות באנגלית ששלח בפייסבוק לצלם איטלקי.
 |
| טל מסייע בפייסבוק |
השיחה זרמה והתברר ששתי בנותיו ואשתו גרות בהו צי מין והוא חי לבד בבית. הוא היה משועשע מהילדים והציע בצחוק שאורי יעבור לגור אצלו לכמה חודשים. חשבתי שיהיה נחמד להזמין אותו לארוחת ערב אבל התביישתי. לקראת סיום הביקור אזרתי אומץ והצעתי לו להצטרף. להפתעתי הוא הסכים בשמחה וקבענו שיצלצל כשיגיע לאסוף אותנו מהמלון . כשיצאנו מהסטודיו הילדים אמרו לי שמאז תחילת הטיול לא ראו אותי כל כך נרגש.
ישבתי ליד הטלפון כמו בן עשרה מחוצ'קן - מהמר ביני לבין עצמי אם הוא בסוף יבריז, בודק שהטלפון טעון כל כמה דקות.... נפגשנו ונסענו למסעדת פירות ים. בקומה התחתונה אקווריומים עם שלל שרצים. אני הזמנתי צלופח שהיה מצוין, ואיריס אכלה שרימפס מעולים על הגריל. הזמנתי גם סרטן (king crab) שדרש עבודת פירוק סבלנית והיה טרי ומתוק והילדים לקחו דג -ווידאו שיש לו קשקשים... לונג הריץ את המלצרים בלי הפסקה. הוא גם צילם כמה תמונות של איתי במצלמה שלנו ונראה מבסוט מהילדים ובעיקר מעצמו. הוא סיפר על בנותיו, על התכניות לנסוע לאירופה לטיול ועל הסלידה שהוא חש מהמוני התיירים הרוסים בנה צ'אנג.
במונית חזרה ידעתי שאכתוב פוסט אורח ראשון.
איזה יוווווווווווופי. מכל היבט. לא קניתם תמונות ?? פשוט מרהיב. הוא נראה איש מעניין וחם. מקסים.
השבמחקמגניב
השבמחקאיזו חוויה , חבל על הזמן once in a life time
השבמחקטוב שךא התביישת מה יכול לקרות ...הכי הרבה יגידו לך לא