הו צ'י מין סיטי

תיכף נגמר השבוע שלנו בעיר הענקית הזו, שכבר התחילה להתקשט לקראת חג המולד.  הלכנו המון ברגל אבל מדי פעם נעזרנו במוניות, איזה שינוי מבאנג סאן, בכל מקום יש מוניות זמינות.  ליאור למד על בשרו מהו "לוקו (משוגע) טקסי", כשנסע לעשות סידור בבנק ועלה על מונית שהמונה בה מזוייף והדלתות היו נעולות עד שהנהג
קיבל את הסכום המנופח.  הצוות במלון אמר לנו לנסוע רק עם אחת מהחברות VINASUN או MAILINH, זה כתוב בגדול על המונית, לשים לב שיש תמונה ופרטי הנהג במונית ולצלם את מספר הרישוי לפני שעולים.  חוץ מזה, הויאטנמים חביבים עד כה, במיוחד המנהלים והצוות במלון ובמסעדות שעושים מעל ומעבר כדי לרצות. גם סתם ברחוב אנשים עונים בשמחה ומכוונים, לעיתים שוטרים מסייעים בעיקר לתיירים לחצות את הכבישים הסואנים שאין בהם הפסקה אפילו לרגע בתנועת הרכבים.  הדבר הכי מעצבן זו הנטיה שלהם לגעת, קודם כל בילדים, נורא מתלהבים מהם ואת הקטנים מלטפים כל הזמן.  זה נורא מעצבן אותם, והם מנסים להתחמק ולברוח, בכל מקרה הם עושים פרצוף מאוד לא מרוצה למי שעושה להם את זה ואומרים בנימוס STOP, אבל זה לא תמיד עוזר.  זה יכול לקרות בשוק, ברחוב או במסעדה, נעמדים לידם ולא מתביישים לדבר עליהם, להצביע ולגעת בכתפיים, בראש ובמותניים תוך כדי חיוך נלהב.  הכי מדהים שגם בליאור ובי נוגעים לפעמים, במיוחד כשרוצים להסב את תשומת ליבנו למשהו שרוצים למכור לנו.  זה קצת זעזע אותי ואני קופצת כל פעם שזה קורה.

כמעט בכל יום השבוע יצאנו לשוטט בעיר, והגענו לאתרים המרכזיים שהיא מציעה.  בימים מאוד חם והלחות גבוהה, אם כי השמש מוסתרת באובך ולכן חם אבל לא שורף.  אחרי שלושה ימים העזנו לצאת להסתובב עם המצלמה הטובה יותר שלנו כשהיא עלינו בהצלב, אז יש לנו גם סוף סוף תמונות לא רעות.
השוק המרכזי בעיר נקרא Ben Thanh במרחק הליכה מהמלון שלנו,  הוא שוק מקורה שרק מאווררים מניעים בו את האוויר, תחושת חום ומחנק ליוותה אותי כשהסתובבנו שם.  השוק יחסית איכותי, במובן של הסחורה שנמכרת שם.  מאות דוכנים של מזכרות, בגדים רגילים, בגדים מסורתיים, נעליים, תכשיטים, תיקים וכובעים, לגברים, נשים וילדים.  יש שם גם אזור אוכל גדול. קנינו לאורי כובע אחרי שאיבד שניים רק השבוע, וקנינו לליאור בגדים "נורמליים" שיוכל ללכת לפגישה עם לקוח ביום שישי הקרוב.  
ביקרנו ב Reunification Palace שנבנה ב 1966 ע"י אדריכל ויאטנמי שלמד בפריז, כארמון של נשיא דרום ויאטנם. מאז שנת 1975, עת נכנעה סייגון לצפון הקומוניסטי, עומד הבניין ללא שינוי.  הבניין נבנה במבט מלמעלה בצורת האות הסינית Cat שמשמעותה "עתיד טוב".  המבנה גדול מאוד ובו חדרים יפהפיים המרוהטים בפאר - מספר חדרי ישיבות, חדר אוכל, חדר שינה, חדרי אירוח, אולם כנסים, חדר קלפים, מועדון ועוד. 

ארמון האיחוד מחדש

קתדרלת נוטרדאם בעיר נחשבת לאתר מרכזי לתיירים, היא לא כמו זו בפריז, אבל עדיין מרשימה. בחזית הקתדרלה עומד פסל של מריה ומשמאלה עומד בניין הדואר הישן והמרשים.  

קתדרלת נוטרדאם

בניין הדואר

משם המשכנו בהליכה ארוכה למוזיאון המלחמה בו ניתן לראות טנקים ומטוסים אמריקאים מהמלחמה בחצר ותמונות של פשעי מלחמה וכלי נשק מאותה תקופה בבניין עצמו.  לא הספקנו לראות הרבה כי הגענו כרבע שעה לפני שהם יוצאים להפסקת צהריים בין 12:00-13:30. 

חצר מוזיאון המלחמה

De Ville Hotel

לא רחוק מהקתדרלה

בית האופרה

היום נסענו לאזור צ'יינה טאון או צ'ולון.  הנהג הביא אותנו לשוק מקורה מרכזי שהוא כנראה הלב של האזור.  הספיק לנו לשבוע אחד שוק אחד, אז החלטנו לטייל רגלית באזור.  קצת הלכנו לאיבוד אבל בסופו של דבר הגענו לשוק תבלינים קטן וריחני.  רצינו לקנות מקלות קינמון לבקשת איתי וקיבלנו אחדים במתנה באחת החנויות.

מחוץ לשוק המקורה

לפני כן ביקרנו בפגודת Giac Lam שהיא העתיקה ביותר בעיר.

בערב כשאנחנו יוצאים לאכול, הרחובות מלאים במקומיים ותיירים, המסעדות מלאות, הפאבים הומים, ודוכנים ניידים עדיין ברחובות.  בסביבת הרחוב שאנחנו לנים בו, העיר תוססת עד השעות הקטנות של הלילה.

עיר בילויים

אחת האטרקציות הכי שוות כאן זו הבת של מנהלי המלון, שאנו פוגשים פה על בסיס יומי.  תינוקת כובשת בת שנה וחצי בשם Allen, שכנראה מודעת לקסמה ומצליחה תוך הפרחת נשיקות והרבה חנדלך לסובב את כולם כולל את הבנים שבצייתנות עושים מה שהיא מבקשת ונהנים לשחק איתה. הם החליטו שהתינוקות המלוכסנים הכי יפים ....

Allen