"מה נשמע?"

"מה נשמע? איך לחזור?", "מעולה, סבבה", "באמת?", "לא, האמת באסה".  
אז אני לא יכולה להגיד שאני מסתובבת עם פרצוף עצוב, כי אנחנו כל הזמן פוגשים משפחה, חברים ומכרים שלא ראינו כל כך הרבה זמן (וזה כיף) והם גם כל כך שמחים לפגוש אותנו .... אבל אם להגיד את האמת, היה נפלא, עבר מהר וחבל שצריך לחזור למציאות = ישראל, עבודה, שגרה וכו'. 
כמעט שבוע שאנחנו כאן ושכחנו את כל קשיי הטיסות חזרה, היה קצת מוזר שוב לחזור לצד הימני של הכביש ולראות את כל הדרכים כמעט באותו מצב של סלילה ובינוי, כאילו לא עזבנו לכמה חודשים.
למרות שמדי פעם נשמעים קולות של געגוע לטיול, בכללי הילדים מרוצים, מצאו את מקומם מחדש בבית של ההורים, עם החפצים שהשאירו כאן כשנסענו.  נפגשנו עם כל המשפחה וחלק מהחברים ואני מאמינה שעד סוף שבוע הבא נסגור עוד פערים בעניין הזה.   
כמה שעות אחרי הנחיתה ליאור ואני היינו כבר ב"סידורים" כשהנושא המרכזי הוא חיפוש בית ספר לגדולים לשנה הבאה.  לא שלא ניסינו לטפל בזה מחו"ל, אבל זה לא ממש הסתייע.  אחרי שנדע היכן ילמדו, נוכל גם להחליט היכן לגור ואז נתפנה מההתנחלות הקטנה שהקמנו פה.  
כשפרקנו את המזוודות חוץ מ-40 ק"ג כביסה גילינו שיש לנו הרבה יותר ספרים ממה שדמיינו, בנוסף חיכו לנו החבילות ששלחנו במהלך הטיול שגם אותן צריך לפרוק ולסדר.  אולי פשוט נדחוף הכל למחסן שלנו.
הקטנים חזרו ביום רביעי לבית הספר עם עוגות שהכינו בעצמם יום קודם ושוקולדים שקנינו בשדה בדרך חזרה.  הם מאוד התרגשו, הילדים והמורים בכיתה שלהם התרגשו לראות אותם ואנחנו התרגשנו מכל זה.  בפעם הראשונה מזה חודשים נפרדתי מהם לכמה שעות והיה מוזר.  

ליאור מתחיל לעבוד מחר, לי זה יקח עוד קצת זמן וזה מתאים לי מאוד בשלב זה, אבל נראה שהכדור חוזר להסתובב שוב, כי המציאות (מסתבר) חזקה מהכל וגם כי הבטחנו לארז מהבנק שביוני נחזור לעבודה.  מעבר לזה נראה לי שכדאי שנפסיק את הסידור הזה שאני כותבת ואתם קוראים ופשוט נתחיל לדבר יותר.

חוזרים הביתה

קולות של געגוע

ימים אחרונים בטיול

קשה לנו להאמין אבל סוף הטיול כבר כאן.  בעוד פחות משבוע נהיה בבית ויש איזו תחושה שכל זה לא היה אלא חלום.  כבר עכשיו אנחנו מתבוננים בתמונות שצילמנו לפני שמונה, חמישה, שלושה חודשים, מעלים זיכרונות והחיוך לא יורד לנו מהפנים.  פתאום מבינים כמה ראינו ועשינו ומה עברנו.  מאז מרץ כשליאור הפסיק לעבוד והילדים הפסיקו ללמוד - יצאנו לשייט, היינו בניו זילנד ואז ביפן, חודשים אינטנסיביים ומתישים, מאוד שונים מאופי הטיול שהיה לנו עד אז וקצת התגעגענו לשגרת הטיול הרגועה שהיתה.

Big in Japan

איזו מדינה זו יפן ..... לא תיארתי לעצמי כמה אהנה בה.  מעבר למקומות היפים בהם ביקרנו, האנשים והתרבות ריתקו אותי, ורק גירדנו את הקצה בשלושה שבועות.  ערכתי רשימה של כל מיני דברים קטנים ומיוחדים שתפסו את תשומת לבי ... אולי כך אזכור טוב יותר את החוויה היפנית שלי.

Odaiba

כשהתחלתי לכתוב את הפוסט הזה היינו עדיין בהמתנה בשדה בשנגחאי.  הילדים העסיקו את עצמם בקריאה, באייפד ובריצה על מסלולים נעים.  איתי גם התיידד עם המוכרים בחנות הספרים, וניסה לברר מולם באלו מדינות עוסקים מדריכי הלונלי פלנט בסינית שמצא בחנות.  הם לא מצליחים להסביר לו והוא מגייס את הגלובוס לעזרה אך ללא הצלחה.... טוב לפחות הזמן עובר בינתיים.

סומו

ביום שלישי רצינו ללכת למוזיאון המדע באי אודיבה, אלא שאז התברר לנו שזה המוזיאון היחיד שסגור בשלישי.  סקרנו את האזורים שעוד לא ביקרנו בהם והחלטנו לנסוע לרובע Ryogoku, שם נמצא איצטדיון הסומו הלאומי בו החל ביום א' השבוע טורניר בן שבועיים.

שוק הדגים - פוסט אורח מאת איתי

יום אחד כשהיינו בטוקיו, אני, אורי, אבא ופפה קמנו בשתיים וחצי בלילה בגלל שרצינו לראות את שוק הדגים. אחרי שקמתי אמא ואבא לא רצו שאני ואורי נצא בגלל שהיתה סערה והם דאגו. לבסוף אבא אמר שילדים לא נמסים בגשם ויצאנו. הגענו לשוק הדגים מספיק מוקדם כדי להיות מבין 120 האנשים שנכנסים לראות את

טוקיו מבנגקוק

טסנו אתמול לבנגקוק ונתקענו בשדה של שנגחאי שמונה וחצי שעות... ועוד בלי אינטרנט.  אין יכולת לקנות אינטרנט אם אין בבעלותך פלאפון סיני.  כשהיתה לנו אפשרות לעשות ויזה ל-48 שעות ולצאת לטייל בעיר חשבנו שיש לנו חמש שעות המתנה וזה נראה לנו גבולי.  כל שנותר לי בזמן הזה הוא לכתוב על שלושת הימים הנוספים

יום ראשון שיגעון

ביום ראשון נסענו לאזור Harajuku, לאור המלצה שהכי שווה לבקר בו בימי ראשון.  בדרך למקדש Meiji (מייג'י) הגדול והמרשים ראינו מראה מוזר בהתחשב בזה שאנחנו ביפן: עשרות חביות יין צרפתי מבורגון מסודרות באצטבאות. מסתבר שאלו חביות שנתרמו על ידי בעלי היקבים לקיסר מייג'י ומסמלות את ייחודו. בתקופת כהונתו

Ginza

גינזה הוא אחד האזורים היוקרתיים בטוקיו, בו נמצאים חלק מבתי הכלבו והחנויות הכי שוות ויקרות בעיר. חנויות של ארמאני, לואי ויטון, גוצ'י וראלף לורן פזורות באזור. באופן לא מקרי גם הבניין של Sony נמצא פה, והבנים לא ויתרו על שעה וחצי של בילוי בבניין במהלכו הם שיחקו וליאור פנטז על מצלמות ועדשות מתקדמות.

Ueno

טוקיו היא עיר גדולה מאוד, כדי להתגבר עליה בשבעה ימים תכננו לבקר בכל יום באזור אחר ולראות בו את הדברים המרכזיים, למרות שניתן לבלות יותר מיום בכל אזור.  אזור Ueno הוא כנראה האזור המרוחק ביותר מהדירה שלנו שאליו נגיע.

הגענו לטוקיו

יום הגעתנו לטוקיו התחיל מוקדם בבוקר, בנסיעה ארוכה מהאקונה.  הגענו לשכונה בה שכרנו את הדירה, ליאור השאיר אותנו שם עם כל המזוודות בתחנת הרכבת הקרובה ונסע להחזיר את הרכב בעיר העמוסה הזו.  אנחנו שתינו קפה ונסענו לקראת עשר בבוקר להתמקם בדירה.  בסביבות אחת בצהריים כבר היינו כולנו בדרך לאזור

Hakone

האקונה היא עיירת מעיינות חמים טבעיים הממוקמת כ- 100 ק"מ מטוקיו, מוקפת הרים וסמוכה לאגם Ashinoko.  יש בה אינספור דברים לעשות ולראות, נדמה שעשינו פסיק ממנה.  גם הנסיעה בה עם הרכב ממקום למקום מהנה - הנוף, המוזיאונים הרבים, חנויות קטנות ובתי הקפה.  לנו בה שני לילות בריוקן מדהים

Izu Peninsula

טוב שההורים הגיעו בעיתוי הזה, קרוב לשובנו ארצה, זה קצת מחזיר אותנו למציאות, גורם לנו יותר לחשוב ולדבר על החזרה ואולי כך גם יהיה יותר קל.  גם ימי הזיכרון לשואה ולחללי צה"ל, בהם עמדנו בזמני הצפירה הזכירו לנו במעט את האווירה בארץ בימים הללו.  מאוד הצטערנו שלא יצא לנו להגיע לעיירה יאוטסו ולבקר בהיכל

Fuji San

אל הר פוג'י הגענו אחרי שכבר ראינו אותו מרחוק בדרכנו לעיר Numazu המרוחקת כ-50 ק"מ ממנו. אי אפשר לפספס אותו, הוא מתנשא לגובה של 3,776 מטרים וצלליתו האיקונית מוכרת מאינספור סרטים ותמונות של יפן.

מקיוטו לטוקיו

במשך כחצי שנה, מאז ההורים חזרו לארץ מהביקור אצלנו בתאילנד, בוקר בוקר, ללא פספוס אחד, קיבלנו ברכת בוקר טוב ודרישת שלום מאבא שלי בוואטסאפ ברגע שהוא היה מתעורר.  זאת, בנוסף לשיחות הסקייפ שמדי פעם הצלחנו לקיים.  בחודשיים האחרונים הרגשתי מההתכתבויות והשיחות איתו שהוא קצת מתחרפן

מנגה

כשיצאנו בבוקר מהבית ביומנו האחרון בקיוטו, אחת השכנות קלטה אותנו וכל כך שמחה לקראתנו, היא ביקשה שנמתין, נכנסה לביתה והוציאה קופסת ארטיקים שבמקרה היו בה 7 בטעם שוקו-שוקו.  היא מאד התלהבה מכך שזה בדיוק מספיק לכולנו, וביקשה להצטלם איתנו.  אנחנו כמובן הופתענו מקבלת הפנים הלבבית.

Geiko & Maiko

יש מספר מקדשי חובה בקיוטו, לאו דווקא נגיע לכולם אבל מרחק הליכה קצר מהבית שלנו הלכנו לראות את Sanjusangen Do Temple, בו 1001 פסלים זהים (כמעט) של האלה קאנון, בעלת 40 הידיים.  המקדש בן למעלה מ 800 שנה, בנוי מ 33 מקטעים (וזו גם משמעות שמו)  ונחשב למבנה העץ הארוך בעולם. טיילנו לאורך

The Philosopher's Walk

אני לא יודעת הרבה על יפן או על התרבות שלה ולא חשבתי שאגיע אליה בשנים הקרובות, בטח לא בטיול הזה.  תמיד חשבתי שהיפנים יותר חייזריים מכל אומה אחרת, בלתי מובנים, בלתי מתפשרים ואכזריים.  בזמן הקצר שאנחנו פה רבות מהדעות שהיו לי מתנפצות.  הם מתגלים כאנשים עדינים, חייכנים ואדיבים, הששים לסייע בין

הגענו לקיוטו

אחרי יותר מ-30 שעות במטוסים ושדות תעופה הגענו בשעה שלש (זמן מקומי) לשדה התעופה בקנסאי (אוסקה).  נהיינו קצת מטורללים מחוסר סדר בשינה ובאוכל אבל מאוד התרגשנו - הילדים מיפן ואני מיפן וההורים.  ליאור נשאר בשדה התעופה בתואנה שצריך לסדר משהו ובעצם חיכה להורי ואני התקדמתי עם

פוסטצ'יק - חצי דרך

התקבלנו בבנגקוק בחמימות רבה (31 מעלות), תמיד כיף לחזור למדינה הזו.  אחרי טיסה של 11 וחצי שעות מאוקלנד,  אנחנו מותשים ואנחנו רק בחצי הדרך ליעד הבא שלנו.  בעוד כ- 4 שעות נעלה על טיסה לשנגחאי

4140 ק"מ בצד שמאל

אתמול נפרדנו מהקרוואן, אין ספק שהוא היה חלק משמעותי מהחוויה בטיול בניו זילנד.  זה רכב ממש גדול, לפעמים כשהסתכלתי עליו מבחוץ לא האמנתי שאני נוהגת על הדבר העצום הזה - אורך 7.5 מטר, גובה 3.5 מטר ושישה גלגלים.  למדתי לעשות סיבובים רחבים ולשים לב לענפי עצים בולטים ולגשרים נמוכים. התרגלתי

אוקלנד

התעוררנו אתמול באיטיות וארזנו את כל חפצינו מהקרוואן לתוך המזוודות. סידרנו הכל לקראת החזרתו לחברת ההשכרה.  בשעה 11:00 הגענו למלון שלנו באוקלנד, וממש שמחנו על המיקום המדהים שלו, בנינו על זה שלא נצטרך רכב ביומיים שנהיה כאן.  ירדנו עם כל החפצים וליאור נסע להחזיר את הרכב.  כשהוא חזר יצאנו לשוטט

חג פסחא שמח

את הלילה האחרון העברנו בחניון הקמפינג ליד ה- Hot Water Beach.  לידנו הקימו אוהל ענקי בו קיימו בערב חגיגה לכבוד חג הפסחא, ובבוקר התעוררנו לקולות מזמורים בשעה די מוקדמת, בזמן שליאור ואורי יצאו לראות

נופים הם לפעמים

בדיוק כשסיימנו לקבוע שהאי הדרומי הרבה יותר יפה מהאי הצפוני,  נסענו אתמול מהעיירה החמודה Thames בדרך המקיפה את Coromandel Peninsula והבנו שגם כאן שווה ביותר.  עשינו דרך של שעתיים וחצי בחמש שעות.  פשוט לא יכולנו שלא לעצור להתבונן בנוף או סתם לבהות במפרצים היפים של הים.  שילוב הכחול של

HoBBIToN - פוסט אורח(ים) מאת טל, אורי ואיתי

ציפינו להגיע להוביטון מכיוון שראינו את טרילוגיית "שר הטבעות" ואת שני הסרטים הראשונים של "ההוביט" ומאוד אהבנו אותם וגם שמענו שזה מקום מאוד יפה.  בכל הטיול ראינו גבעות ירוקות אבל כבר כשהגענו לאזור ההוביטון (Matamata), ראינו גבעות שהיו קצת שונות, היו פחות בתים וכבשים, הדשא יותר ירוק מבריק והשטח נראה

Wai-O-Tapu & Tamaki

במשך יומיים ניסינו לתזמן את ההגעה שלנו לגייזר Lady Knox. הגייזר מתפרץ בכל בוקר בשעה 10:15 ונערכנו לצאת מוקדם כדי שלא נפספס אותו.  הגייזר הוא חלק מהשמורה הנקראת Wai-O-Tapu, הנמצאת בעיר Rotorua.  כבר בתשע בבוקר נהרו אנשים לקנות כרטיסים ולנסוע עוד דקה משם לאזור הגייזר, להתיישב באמפי

Taupo

את ליל הסדר העברנו בעיר Taupo ואת בוקר החג התחלנו בקפה ארוך על שפת האגם שלה, שם כמעט חטפנו קנס, כי חנינו מעל שעה ועם הפנים לכביש.  הפקחית הנחמדה הסבירה בסבלנות שבניו זילנד לא חונים כך ושלחה אותנו לדרכנו.  התחלנו לנסוע ל- Rotorua וראינו תוך כדי נסיעה על הכביש נקודות במרחבים מסביב

ליל הסדר

אתמול כמה שעות לפני ליל סדר נערכנו עם קניות לארוחת החג.  הרגשנו חגיגיים וקנינו סלמון, סטייקים, עוף, תפוחי אדמה, ירקות לסלט גדול, יין כמובן וקינוח מפנק.  מצות לא היו לנו (לא הפסד גדול) אבל גם לחם לא.

הסיבה שקשה לי ללכת היום - פוסט אורח מאת ליאור

קראתי בלונלי פלאנט שאחד מהטרקים המוצלחים בניו זילנד הוא ה- Tongariro Alpine Crossing . מדובר במסלול שאורכו כ- 19 קילומטר ובמהלכו מטפסים מנקודת היציאה כ- 800 מטר ואז יורדים כ- 1100 מטר. מהפסגה, כך נאמר במדריך, ניתן לראות נוף כל כך יפה שהמאמץ כמעט ונשכח. כשקראתי, מיד ידעתי שאת המסלול הזה אני רוצה לעשות והאזהרות שנלוו לתיאור המסלול לא ממש הרשימו אותי.

Tongariro National Park

אחרי הביקור במוזיאון Te Papa וארוחת צהריים מאוחרת בעיר וולינגטון התחלנו בנסיעה הארוכה לפארק הלאומי טונגרירו, כולל לינה בעיר Levin, כי כבר החשיך.  למחרת הגענו לפארק בשעות אחר הצהריים, כמובן שהיו עצירות התרעננות כדי שהילדים לא ישתגעו משעות של ישיבה בקרוואן.  עברנו בעיירה שמתמחה בייצור

Te Papa

את יום שישי בילינו בוולינגטון.  חשבנו שנספיק כמה דברים בעיר לפני שנמשיך בדרכינו, אבל בסוף את כל הבוקר והצהריים עשינו במוזיאון המדהים Te Papa.  בכל מקרה היה גשום כך שלא התאים טיול בחוץ. מבנה המוזיאון גדול ויפה, הוא מכיל תצוגות אמנות קבועות ומתחלפות, אבל הוא בעיקר מוזיאון שמתרכז בייחוד של ניו זילנד

הי צפונה

את הלילה האחרון באי הדרומי בילינו שוב בנלסון. למחרת תכננו לעבור לאי הצפוני והתלבטנו אם נגיע למעבורת של הצהריים או של הערב. התחלנו בנסיעה הארוכה ל- Picton, ובשלב מסויים עלינו על Queen Charlotte Drive. כל הדרך היתה יפה אבל הקטע הזה של הדרך היה מדהים. הכביש מפותל מאוד, לשמאלנו

Abel Tasman

כשהגענו אתמול לחניון בנלסון ליאור חזר מבסוט וסיפר שהפקידה אמרה ש- Abel Tasman רק 15 דקות מפה.  נשמע לי קצת מוזר איך זה פתאום התקרב לנלסון אבל מי אני שאגיד אחרת, בכל זאת היא מקומית. בבוקר כשהתחלנו את הנסיעה לשם, ה- GPS הראה כמעט שעה נסיעה ואז ליאור הבין שהיא אמרה לו Fifty ולא Fifteen.  זה לא שינה לנו את התוכניות, רק התחלנו אותן קצת מאוחר יותר.

תעופה ויין

במקור תכננו לנסוע אתמול ל- Abel Tasman אבל הגשם שהעיר אותנו הבהיר לנו שזה לא יום לשעות של טיולים רגליים.  לקחנו קצת יותר מזרחה לכיוון העיר Blenheim הידועה כמרכז ייצור היין באי הדרומי.  בדרך עצרנו בעיירה St. Arnaud, וירדנו לכמה דקות ב- Kerr Bay באגם Rotoiti , שלגדותיו התהלכו ברווזים חמודים

החוף המערבי

שלשום התחיל מבטיח כשקרני שמש בצבצו להן והראות היתה מדהימה כשרק התחלנו לנסוע מהעיר Hokitika היושבת לחופי הים הטסמני. שעתיים אחרי, העננים הגיעו ואיתם הטפטוף.  ביקרנו ב- Shunty town, מעין מוזיאון המציג עיר הסטורית ובה בנייני עיר פונקציונליים, רכבת הנוסעת על קיטור שמאוד ריגשה את ליאור שהלך לדבר

Fox Glacier

לקח לנו זמן לצאת מהחניון בבוקר, הילדים היו עסוקים במתקני הספורט והטרמפולינה שעמדו ממש ליד הקרוואן.  נסענו לראות את קרחון Fox, כארבעה קילומטר משם.  יצאנו לטרק של שעה וחזרנו אחרי שעתיים כי בחרנו לעלות בדרך התלולה כדי להשקיף עליו ממאתיים מטר.  האמת שזו פעם ראשונה שאני רואה קרחון ולא ממש

מקווינסטאון לפוקס

יצאנו מקווינסטאון לאחר טרק קצר (2 ק"מ) ל- Morningstar Beach בנהר ה- Shotover, נהנינו מהנוף היפה בסביבה, ראינו אנשים עושים רפטינג וקייאק וסתם אנשים שמשחקים עם הכלבים שלהם. עברנו על פני מספר טרקטורים שהוצבו על גבעות ירוקות במרחק מספר מטרים זה מזה ונראו כמו מוזיאון פתוח לטרקטורים.

Dart River

עם יציאתנו לדרך בבוקר ראינו שורת תיבות דואר באחד הרחובות כמו שראינו במקומות נוספים כאן.  לי זה מרגיש רטרו ואיתי אומר שזה כמו במדינה לא מפותחת ובכל מקרה יש לזה הרבה קסם במיוחד כשרואים את היצירתיות של האנשים בנושא ...

אקסטרים בהר בוב

כבר אתמול כשהסתובבנו בקווינסטאון גילינו שהעיר מאפשרת שלל אפשרויות לחובבי אתגרי אקסטרים.  בלי קשר הלכנו היום להר בוב, כמה דקות הליכה ממרכז העיר, אליו מטפסים ברכבל בשיפוע חד, וחוץ מהנוף הפנורמי המדהים (מה חדש?) יש שם אטרקציה חביבה לכל המשפחה - ה- Skyline Luge, שבה נוסעים במגלשות

הדרך (המהממת) לקווינסטאון

יצאנו היום בנסיעה איטית לכיוון Queenstown, על The South Scnic Rout, אותה גם סיימנו עם הגעתנו אל העיר.  לקחנו את הזמן ועצרנו מדי פעם כדי לראות את הנוף שהתחלף מסלעים כהים לגבעות צהובות ושוב לגבעות ירוקות, אבל השיא היה כמעט בסיום הדרך כשהגענו לאגם Wakatipu.

Milford Sound

היום יצאנו באיחור של חצי שעה מהתכנון שלנו לכיוון הפיורד מילפורד סאונד, כ- 120 ק"מ מ- Te Anau. לקחנו מקדם ביטחון של כשעתיים וחצי לפני זמן תחילת השייט שלנו לפיורד, וגם אז הגענו באיחור של דקותיים, אבל חיכו לנו.  הסיבה לאיחור היתה הדרך היפה והמפותלת לשם,  שעמוסה במסלולי הליכה, מפלים, תצפיות על נוף

Te Anau

התחלנו את הבוקר באגם Manapouri.  אחרי כמה ימים כאן אני מבינה שלא צריך יותר מלצאת החוצה איפה שלא נמצאים.  רק הנופים היפים משתנים אבל ההנאה מובטחת גם במזג אוויר אפרורי כמו שהיה לנו היום.  באגם מים צלולים שדרכם רואים את האבנים בתחתית ומרחוק הוא מחזיר השתקפות ממש כמו מראה.

מתי נראה נוף מרהיב?

יצאנו מאתר הקמפינג בפורטובלו ונסענו עד לקצה חצי האי Otago, ל-  Royal Albatros Center, היושב על גבעה ממנה נשקף נוף מדהים.  משני צידי המרכז ראינו את האוקיינוס הגדול נפרש תחתיו.  בצד אחד על הצוקים ראינו כלבי ים ובצד השני שוב כלבי ים שהיו הרבה יותר קרובים אלינו.  אם יש מזל, ניתן לראות שם גם

הדרך לדונידין

בפעם השניה שניסינו לטוס לניו זילנד, הצלחנו.  הכל דפק כמתוכנן עד שהלב שלנו החסיר פעימה כשטל פתאום הרגיש רע בערך במחצית הטיסה, נהיה חיוור וכמעט התעלף.  לא הבנו מה נפל עלינו, עד שהתברר שהתייבש.  אחות שסייעה לנו הסבירה כי בטיסה יש לשתות פי 3 שלוש, במיוחד ילדים.  כששחזרנו את אותו יום, הבנו באמת

מי היה מאמין ?

אנחנו לא מבינים איך זה קרה שפספסנו משהו כל כך מהותי. לקחנו מקדמי בטחון והגענו נרגשים לשדה התעופה שלוש וחצי שעות לפני הטיסה. כבר היינו מוכנים לטיסה הארוכה לניו זילנד עם ספרים, מסטיקים וקפוצ'ון בתיק. כשהגענו לדלפק הצ'ק אין דיילת הקרקע התעכבה עם הדרכונים שעה ארוכה, מדפדפת בהם ומקשקשת

יום הולדת 14 לטל

את העובדה שהזמן רץ אני מרגישה הכי הרבה כשאני מסתכלת על הילדים ובעיקר על טל.  אתמול חגגנו לו 14 והשתדלנו לעשות רק דברים שהוא אוהב.  התחלנו את היום בחנות ספרי יד שניה המדליקה Dasa books, אנחנו שתינו קפה קטן והוא הצטייד בארבעה ספרים, וכבר הרגיש בעננים.  אין ספק שטל עשה קפיצת מדרגה

בדרך לניו זילנד עוצרים בבנגקוק

מהרגע שהחלטנו על שינוי בתכניות, ושינינו כיוון מנפאל לניו זילנד, מצב הרוח של כולנו השתפר פלאים.  כאילו בסתר ליבנו רצינו יותר מכל להגיע לשם ולא העזנו לחלום.  היו לשינוי הזה מספר סיבות, ולדעתי המרכזית שבהן היתה התקופה שעברנו בקמבודיה, שלאחריה המחשבה על טיול במרחק של מספר ימים מבית חולים,

כאן יאכטה איתי

במסגרת טיול של כתשעה חודשים, שבוע של שייט ביאכטה נשמע אולי כמו משהו זניח.  אבל כשההצעה להצטרף לפלוטילה הגיעה לפתחנו אי שם בספטמבר 2013, כשרק התחלנו את הטיול שלנו, היה לנו קשה לסרב.  אחרי שפסלנו את כל תירוצי ה"למה לא" כולל זה שהובטח לנו שבעת הצורך מדריך ילווה את ליאור

יומיים לפני השייט

כיף לנו כאן.  מצד אחד לא עושים הרבה, מצד שני עושים רק מה שאוהבים.  כנראה בגלל זה הימים עפים להם במהירות, אנחנו לא יודעים איך ולאן.  התחלנו לתרגל בישול של מנות שלמדנו כאן.  סטיקי רייס מנגו שיצא ממש

חברי מועדון

הייתי יכולה לכתוב על הבילויים שלנו בים בפוקט, על החופים המשגעים, המים הנעימים שכיף לטבול בהם ועל השייקים הטעימים והמרעננים שמגישים לנו בחוף בעודנו רובצים על כסאות הנוח הלא נוחים.  זו השגרה שתמיד דמיינתי כשדיברו איתי על חופש באיים בתאילנד.  אבל החופש שלנו נראה קצת אחרת לפחות עד עכשיו,

פרפרים ומוקשים

שני הדברים האחרונים שהספקנו לראות בסיאם ריפ הם חוות הפרפרים ומוזיאון המוקשים הנמצאים כשלושים ק"מ מהעיר, במרחק קטן זה מזו.  לחוות הפרפרים הקטנה המהווה גם מרכז חקר לפרפרים, נכנסנו בכניסה הכפולה לגן עמוס פרחים וצמחים שהיה סגור ברשת ועקבנו אחר ארבעת השלבים של התפתחות הפרפר:

בעקבות טומב ריידר

בשוטטות שעשיתי עם הילדים בעיר בשעה שליאור עבד, חלפנו על פני קניון קטן שבכניסה שלו עמד שלט שתפס את עינינו וסיפר שיש בו קולנוע פרטי המקרין סרט לבחירה מתוך מבחר עצום.  בידיעה שאנחנו אמורים ללכת למקדשי אנגקור, בחרנו לצפות ב"טומב ריידר" (הסרט הראשון), שסצנות ממנו צולמו במקדשים ובהן לארה קרופט (אנג'לינה ג'ולי) משתוללת ונלחמת ברעים.

יציאת קמבודיה

דברים לא הסתדרו לנו בקמבודיה.  השהות שלנו שם הסתמנה כחופשת מחלה אחת ארוכה.  אחרי המחלה של איתי שבעקבותיה לא יצאנו כמעט שבוע מהמלון, חשבנו שעלינו על המסלול (גם חגגנו לו יום הולדת על אומגות) והתחלנו את ההתנדבות בבית היתומים.  חלפו רק יומיים ואורי חלה, בדיוק עם התסמינים שהיו לאיתי אך הבריא

פוסטצ'יק - ראש השנה הסיני

בזמן שלגמנו מהקפה של הבוקר שמענו לפתע קולות תופים ומצלתיים.  הקולות התבררו כחלק מתהלוכה מסורתית שעורכים לכבוד ראש השנה על פי הלוח הסיני, החל ממש בימים אלו.

יום הולדת 9 לאיתי

אחרי שבשנה שעברה שכחתי במשך יומיים רצופים להתעורר מספיק מוקדם כדי לעשות את הטקס המסורתי שלנו בימי הולדת, והאשמה לגמרי עלי כי ליאור היה בחו"ל, איתי עשה לי הכנה רצינית השנה והזכיר לי את האירוע הקשה.

סוף סוף

עכשיו הכל בסדר.  אחרי ביקור נוסף ביום שלישי בבית החולים בעקבות אלרגיה שאיתי פיתח לאנטיביוטיקה וקבלת תרופות חדשות, אנחנו חוזרים לשגרה.   בימים שעברו לא עשינו הרבה, היינו במלון, הילדים למדו ובילו

רושם ראשוני

בשבת, לפני שלושה ימים נחתנו בסיאם ריפ, הטיסה, כמעט שעתיים מהאנוי עברה בקלות, הנחיתה היתה מסבירת פנים, שדה התעופה חדש ויפה שכל המבנים בו בעלי גגות המזכירים פגודות, גנים מטופחים ושלטים מפוארים, מאוד שונה ממה שמצפים לראות בשדות תעופה, חוץ מהמסלולים המסומנים והארוכים.

להתראות ויאטנם

חלפו כמעט חודשיים מאז הגענו לויאטנם ולאחר שקיצרנו את שהותנו כאן במספר ימים, היום אנחנו עוזבים את המדינה.  הסיבה לקיצור השהות היתה בעיקרה משיקולי ויזה לתאילנד בהמשך דרכנו, אבל גם כי בסוף החודש מתחילות כאן חגיגות ה- "Tet", ראש השנה הויאטנמי והזהירו אותנו שדי "מת" כאן בתקופה הזו.

משטר קומוניסטי

היום קמנו מוקדם כדי להספיק להגיע למוזיאון של הו צ'י מין, המנהיג הדגול שהוביל את ויאטנם לניצחון על האמריקאים והפך אותה למדינה קומוניסטית.  המוזיאון נפתח מספר פעמים בשבוע אך רק עד השעה 11:00 בבוקר, ובמתחם שלו קיים גם המאוזוליאום של המנהיג.

יום בעיר

תכננו לבלות את היום בעיר.  קמנו בבוקר והתארגנו יחסית בזריזות, הצלחנו סוף סוף לצאת בסביבות 10:30.  לא רחוק מהמלון החדש שלנו בעיר, עלינו על סיור של רכב חשמלי פתוח סביב העיר העתיקה, לבקשת אורי.  

Ha Long Bay

התלבטנו ארוכות אם לנסוע למפרץ האלונג, לאור השמיים האפורים שמלווים אותנו כל החודש האחרון והמאמץ שכרוך בנסיעה הזו.  כשפגשנו את ספי בן יוסף לפני כשבוע שאלנו לעצתו, הוא מאד המליץ לנסוע וגם לעשות שם לילה באניה.

פוסטצ'יק - הרי טאם קוק

נסענו היום כשעתיים וחצי לטיול בהרי Tam Coc.  ההרים העצומים הם סלעי גיר אשר שטנו ביניהם כשעתיים בנהר Ngo Dong בסירת משוטים קטנטנה בין שדות האורז שהיו מוצפים כעת ונראו כהמשך ישיר של הנהר.  

תאטרון בובות מים

תיאטרון בובות מים הוא אחד מתחומי האמנות המסורתיים המתקיים כבר מעל אלף שנים ומקורו בצפון ויאטנם.  בהאנוי תיאטרון "Thang Long" הוא אחד הותיקים והמפורסמים בתחום.  

Ha Noi

משדה תעופה קטנטן, במטוס קטן עם פרופלורים, טסנו שלשום מדונג הוי להאנוי.  זה היה ללא ספק המעבר הכי פשוט שעשינו ונראה שהניסיון עושה את שלו.  אנחנו יודעים לארוז מהר ויעיל יותר וכל אחד יודע מה הוא צריך לסחוב פרט לתיק האישי שלו.  עזבנו את דונג הוי חורפית וקרה וחששנו שבהאנוי הצפונית יהיה קשה יותר.  כשנחתנו היה קר אבל השמש זרחה והשמים התכולים בישרו לנו שהגענו למקום חדש.  

Phong Nha-Ke Bang National Park

שלשום הגענו לדונג הוי, תחנה אחת לפני האחרונה שלנו בויאטנם.  הסיבה העיקרית להגעה לאזור הוא הפארק הלאומי Phong Nha-Ke Bang, הנמצא כשעה נסיעה מהעיר.

המכונית של הנזיר

את היומיים האחרונים בהואה העברנו בעיקר במנוחה, לימודים ועבודה.  היום עוד הספקנו לשוט כחצי שעה בנהר הבושם ולראות את פגודת Thien Mu מהחשובות והמפורסמות בויאטנם.  

עוד אוכל ויאטנמי

עשינו סדנת בישול נוספת היום:  כי הבנו שיש לנו עוד הרבה מה ללמוד על האוכל כאן, כי זה תמיד מוצלח לבשל עם הילדים וגם כי לא היו דברים אחרים לעשות. אפילו לא היו כאן הרבה אופציות לסדנאות בישול.  

הואה

רבים מגיעים להואה ליום יומיים, מראש ידענו שאין פה הרבה מה לעשות, אבל החלטנו לקחת אותה באיזי ולהישאר כאן שבוע כי קשה לנו לזוז לעיתים תכופות וכבר סידרנו לנו בשבוע הבא תזוזה נוספת תוך ארבעה ימים.

מהוי אן להואה

דווקא אתמול ביום האחרון שלנו בהוי אן השמש החליטה לצאת והשמים נראו בהירים וכחולים יותר.  אחרי יקיצה טבעית והכנת פנקייקים לארוחת בוקר יצאנו לרכב על אופניים.  הולכנו את עצמנו לעיר העתיקה, שכרנו אופניים

2014

הילדים נמנמו קצת לפני שיצאנו בתשע וחצי בערב למרכז העיר העתיקה.  תיארתי לעצמי שתהיה חגיגה ובכל זאת הופתעתי מההיקף שלה.   ספרנו שלוש במות באזור המצומצם שבו הסתובבנו, המוני אנשים גדשו את