חברי מועדון

הייתי יכולה לכתוב על הבילויים שלנו בים בפוקט, על החופים המשגעים, המים הנעימים שכיף לטבול בהם ועל השייקים הטעימים והמרעננים שמגישים לנו בחוף בעודנו רובצים על כסאות הנוח הלא נוחים.  זו השגרה שתמיד דמיינתי כשדיברו איתי על חופש באיים בתאילנד.  אבל החופש שלנו נראה קצת אחרת לפחות עד עכשיו,
והמקום שאנחנו הכי הרבה מבקרים בו הוא ה"ביג C" סופרמרקט מאוד גדול שאליו אנחנו מגיעים עם השאטל ממלון הדירות שלנו.   הנהג כבר יודע בעצמו לאן אנחנו נוסעים, לפעמים עם איתי ולפעמים רק ליאור ואני, הוא כבר לא מעלה על דעתו שנרצה להגיע לים.  פעם ביומיים או שלושה מסיע אותנו לשם וחוזר אחרי שעה לאסוף אותנו.  זה קורה בד"כ בבוקר ואז אנחנו גם מתפרעים עם אייס קפה בבית הקפה הקטן שליד.  אני מאשימה את הדירה הגדולה והנוחה ששכרנו, אנחנו כל כך נהנים בה כשבחוץ כל כך חם, אנחנו משחקים, לומדים, רואים סרטים, מבשלים ומתכננים את שלושת החודשים שנותרו לנו לטייל בהם.  זהו סוג אחר של חופש, מין חודש של מנוחה ואגירת כוחות לפני הטיול האינטנסיבי שעוד מחכה לנו.  כמו ערפדים, מחכים שהשמש תרד קצת ובחמש יורדים לבריכה, אפילו פעם אחת לא נזקקנו לקרם הגנה מפני השמש.  חזרנו להיות לבנים, אף אחד לא היה מאמין שאנחנו כבר שבועיים באי.  היום גם הפכנו לחברי מועדון ב"ביג C", נראה לי שגם הם מופתעים מההתמדה שלנו. יש לי אפילו זמן להדביק את הבולים שאנחנו מקבלים ... אולי נקבל סיר במתנה שאותו נשאיר למזכרת בדירה.  משהו שאנחנו לא מוותרים עליו הוא ביקור בשווקים המקומיים, המתקיימים שלש פעמים בשבוע, כבר למדנו שאין כמו השווקים של תאילנד, האוכל הטעים, השייקים ואפילו ירקות ופירות שאנחנו קונים לדירה.  נותרו לנו כאן שבועיים נוספים ונראה לנו דווקא שנתחיל ללכת גם לים.  בכל מקרה נגיע אליו בעוד שבועיים, כשנצא לפלוטילה (שייט משותף של מספר יאכטות המפליגות יחד לאורך מסלול משותף בליוויו של צוות הדרכה מקצועי) של שבוע באיים שבאזור פוקט,  רק מקווה שהסקיפר שלנו, שמאז שסיים את עבודתו בחמישי האחרון ממאן לצאת לחופש, וכרגע עסוק בלהחלים מגב תפוס שגם זריקה לא הצליחה לשחרר, יחזור לאיתנו.

הדירה