יום ראשון, 11 במאי 2014

הגענו לטוקיו

יום הגעתנו לטוקיו התחיל מוקדם בבוקר, בנסיעה ארוכה מהאקונה.  הגענו לשכונה בה שכרנו את הדירה, ליאור השאיר אותנו שם עם כל המזוודות בתחנת הרכבת הקרובה ונסע להחזיר את הרכב בעיר העמוסה הזו.  אנחנו שתינו קפה ונסענו לקראת עשר בבוקר להתמקם בדירה.  בסביבות אחת בצהריים כבר היינו כולנו בדרך לאזור
שיבויה הידוע כאזור טרנדי בזכות הצעירים הרבים הנוהגים לבלות בו. 




תחנות התחתית גדולות, נקיות ומסודרות, לא מפתיע בכלל.  עם הגעתנו לשיבויה חיפשנו את היציאה הנקראת Hachiko ע"ש הכלב הנאמן שכל ערב חיכה בנקודה זו לבעליו, פרופסור באוניברסיטת טוקיו, שישוב מהעבודה במשך 10 שנים אחרי מותו.  אנחנו מכירים את הסיפור מסרט מקסים שריצ'רד גיר מגלם בו את הפרופסור.  כיום מוצב פסל של הכלב ביציאה הנושאת את שמו.  כמונו, תיירים ומקומיים נרגשים להצטלם לידו.


Hachiko

בשיבויה נמצאת הצטלבות מעברי חציה מהעמוסות בעולם.  אם גרים בטוקיו כ- 13 מיליון אנשים אז היה נדמה שחצי מהם עוברים בו זמנית את ההצטלבות הזו, בדיוק כשהסתכלנו.  מסביב לאותה הצטלבות בניינים ומסכי ענק המקרינים בכל העת פרסומות.  מאוד מזכיר את כיכר טיימס בניו יורק, אולי קצת יותר קטן.  אין ספק שלעמוד שם זמן מה ולהסתכל על ההתרחשויות זה מעניין ומאתגר כאחד, כל כך הרבה גירויים בבת אחת, שלוקח זמן להבין מה קורה וכל זה רק ביציאה אחת מהתחנה.




טיילנו ברחובות, עברנו על פני חנויות ענק, בנייני כלבו, מסעדות, חנויות בגדים ונעליים, בתי קפה, ג'אנק פוד, מוסיקה קצבית נשמעה מהרמקולים התלויים על העמודים ברחוב.  אנשים מעניינים עוברים מולנו, לבושים אלגנטי או ספורטיבי, לפעמים דרמטי, ללא ספק מיוחדים, לכולם מראה מצודד. 

הגענו ל- Yoyogi Park, ונכנסנו לאזור הפארק האולימפי שנבנה לקראת אולימפיאדת טוקיו 1964. אצטדיון שנראה כמו חללית מוזרה, קשה להאמין שזה בניין שנבנה לפני כל כך הרבה זמן. חמוש בהבעת "אני רשאי להיכנס וגם ממש עסוק" ליאור חלף על פני עובדי הפארק ונכנס לאולם עם הילדים, שם ראו שמתקיים אימון של התעמלות קרקע. עשרות מתעמלים רצים, קופצים ומתגלגלים על המזרן. הם ישבו למשך מספר דקות וצפו באימון נזהרים לא להרעיש. 






בדרכנו לתחנת התחתית נכנסנו למקום קטן בו אוכלים סושי על בר ... בעמידה.  בהתחלה זה נראה לנו קצת משונה, אבל זה לא רק היה טעים מאוד, גם האכילה בעמידה במקום הקטן הזה עם אנשים נוספים היתה מעניינת.  עמד מולנו שף עליו המטרנו בקשות לסושי והוא סיפק אותן במהרה.


Sushi בעמידה

בשעת ערב מוקדמת חזרנו לדירה ולמדנו על בשרנו על הצפיפות בתחתית בשעה הזו. גם כאן דוחפים כדי להיכנס, כל שנותר לאיתי היה לצעוק Help".






אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

כתוב תגובה: