סומו

ביום שלישי רצינו ללכת למוזיאון המדע באי אודיבה, אלא שאז התברר לנו שזה המוזיאון היחיד שסגור בשלישי.  סקרנו את האזורים שעוד לא ביקרנו בהם והחלטנו לנסוע לרובע Ryogoku, שם נמצא איצטדיון הסומו הלאומי בו החל ביום א' השבוע טורניר בן שבועיים.

עם יציאתנו מהתחתית ראינו שני מתאבקי סומו צעירים, לבושים קימונו ומסורקים עם הקוקו המסורתי שלהם. אנחנו התלהבנו והם היו קצת מבויישים אך נחמדים מספיק כדי להצטלם.  הלכנו לאיצטדיון ושריינו כרטיסים לתחרויות היום.  למזלנו, בגלל שהגענו בימים הראשונים של התחרויות, הכרטיסים עדיין זמינים. שמענו שהביקוש לתחרויות הגמר היסטרי.  

 עד תחילת התחרויות בשעה 15:30, הלכנו ל- Edo - Tokyo Museum שהיה אחד המוזיאונים היפים שראינו.  המוזיאון מתאר את טוקיו כשעדיין נקראה Edo בתקופה שנמשכה מהמאה ה- 17 עד אמצע המאה ה- 19,  וגם את העיר לאחר  ששונה שמה לטוקיו של היום. באזור Edo המוזאון רחב הידיים מציג בעיקר דגמים של מבנים ורחובות מהתקופות השונות, המעניינים שבהם הם דגם של Niobashi Bridge ודגם בגודל מלא של תאטרון קבוקי, אך גם מכיל לא מעט מוצגים היסטוריים - חרבות, מכתבים, לבוש מסורתי ופרטי אמנות. בחלק הקטן יותר של תקופת Tokyo מעט מוצגים על רעידת האדמה הגדולה של קנטו  משנת 1923 שהשריפות שגרמה כילו את מרבית הבניינים בעיר, ועל ההפצצות האמריקאית הרסניות שהחריבו את העיר כליל בשנת 1945.  

דגם מדהים של Edo

כרכרת השוגון וברקע הגשר

הספקנו לחטוף משהו קטן לצהריים ומיהרנו לתחרויות שהחלו כבר. חשבנו שנראה כשעה של תחרויות ונלך אבל פשוט לא יכולנו להפסיק. הרבה טקסיות יש בסומו, חלקה קשורה במסורת וחלקה בעלת משמעויות דתיות. לפני כל תחרות, מתבצע ריטואל של 3 סבבים, בו המתאבקים, עוד לפני שהם נוגעים אחד בשני, עולים לזירה, בחלק מהזמן הם נעמדים במרכז, אחד מול השני, מניפים את הרגליים לצדדים, כורעים ומכים את עצמם באזורי הירכיים והבטן תוך שהם צועקים משהו. בין לבין כל אחד הולך לקצה אחר של הזירה ופונה אל מישהו (אולי מאמן?), ממשיך בתנועות הכריעה וההכאה, לוקח מלח דק קצת נמרח בו ומעיף את השארית שבידו לזירה.  מטרת טקס זריית המלח היא לטהר את הזירה.  רק בפעם השלישית, כשהמתאבק מקבל מגבת ומנגב את הזיעה מגופו ומפניו אנחנו יודעים שהקרב עומד להתחיל. חייבת להודות שלי כמו לילדים, היה קצת מתיש לצפות בזה כל פעם מחדש, במיוחד לאור העובדה שבמרבית המקרים הריטואל עצמו ארוך יותר מהקרב.

טקס פתיחת התחרויות

לא נעים

הקרבות התחילו עם המתאבקים הצעירים ובהתאם לכך, הקרבות הוכרעו במהירות – 3 שניות בערך. ככל שהזמן חלף, רמת המתאבקים עלתה ונהיה מעניין יותר. עדיין לא מדובר על קרבות ארוכים אבל פתאום זה לקח 10 שניות ולא 3.
על הבמה עם המתאבקים מתחלפים השופטים כנראה בהתאם לרמת המתחרים, לבושים בחלוק הדור.   היה יפה לראות את הכבוד שהמתאבקים רוחשים אחד לשני, במיוחד לאחר שהקרב הוכרע ואחד המתאבקים נפל, המנצח תמיד דאג לראות שהוא בסדר. 

זה היה מרתק, מהפנט, לא מהעולם הזה, לבסוף ראינו את כל התחרויות של אותו יום שהסתיימו בשעה 6 בערב. כשיצאנו שמענו קולות של תיפוף שמשמעותם הוא הזמנת הקהל לתחרויות של יום המחר. ביום האחרון לתחרויות התוף הזה לא נשמע.

משם נסענו לאזור Shinjuku, שהמליצו לנו לראות בערב בשל מסכי הטלוויזיה הענקיים, אורות הנאון והמגדלים הגבוהים המוארים בערב ונראים מדהים בחשיכה.  האזור עמוס במסעדות, בארים ואנשים.  סיימנו בארוחת ערב מאוחרת במסעדה הודית, הקטנים כבר נרדמו בשולחן, אחרי שלילה קודם נסעו לשוק הדגים באמצע הלילה.