יש מספר מקדשי חובה בקיוטו, לאו דווקא נגיע לכולם אבל מרחק הליכה קצר מהבית שלנו הלכנו לראות את Sanjusangen Do Temple, בו 1001 פסלים זהים (כמעט) של האלה קאנון, בעלת 40 הידיים. המקדש בן למעלה מ 800 שנה, בנוי מ 33 מקטעים (וזו גם משמעות שמו) ונחשב למבנה העץ הארוך בעולם. טיילנו לאורך
המקדש, ספרנו מקטעים וחיפשנו את ההבדלים בין הפסלים. ליאור והילדים התעמקו בהסברים מאוירים המציגים את הטכניקה בה השתמשו להתמודדות עם רעידות אדמה (עשרות שכבות של חול וטיט).
בדרך לרובע גיון, רובע הגיישות המפורסם בקיוטו חטפנו סושי ומיהרנו לרכבת התחתית. כשהגענו טיילנו לאורך רחוב Shijo, העמוס בחנויות ממתקים יוקרתיות. בפתח של אחת מהן לקח לנו רגע להבין שאכן מדובר בעוגות ועוגיות ואחרי שנכנסנו חיסלנו 11 עוגות על כוס קפה (ייאמר לזכותנו שהן לא היו בגודל סטנדרטי אלא קצת יותר קטנות). האסתטיקה המוקפדת של אוכל (גם הסושי וגם הקינוחים) פשוט מהממת. בהמשך טיילנו ברחוב Hanamikoji היוקרתי בו בתי תה ומסעדות שלמרות החזות הפשוטה שלהם אנו לא בסטנדרטים שלהם והם משרתים בעיקר אצולה ובעלי ממון.
באותו רחוב שוכן התיאטרון Gion Kobu Kaburenjo, שבו ראינו את מופע הריקודים השנתי של הגיישות Miyako Odori המתקיים בחודש אפריל כבר 142 שנה. תחילה נכנסנו לטקס תה אותו ביצעה מעל במה Geiko (גיישה מנוסה) ושרתה אותה Maiko (גיישה מתלמדת) וכולו בוצע בשקט מוחלט כשרק הגייקו מבצעת את הכנת התה בסדרת תנועות מדודה ומדויקת . כשסיימה הוגש לנו תה בצבע ירוק זרחני מוקצף בטעם מר חזק ועוגיה מבצק אורז רך במילוי מתקתק כלשהו. את הצלחות הקטנות קיבלנו למזכרת. משמעות הטקס מתבטאת באמרה "תקופת חיים אחת, פגישה אחת" כלומר כל רגע הוא רגע ייחודי שיש לנצור לנצח.
מופע הגיישות מורכב משמונה קטעים המתארים את חילופי עונות השנה החל מאביב, ובמשך ההופעה שנמשכת כשעה משלימות תיאור של שנה שלמה, כך שהמופע מסתיים בפריחת הדובדבן. בצידי האולם יושבות גיישות המנגנות על כלים ושרות,משם גם יוצאות רקדניות וממשיכות אל קדמת הבמה. התפאורה המושקעת מרהיבה והגיישות לבושות בקימונו מיוחדים ויפים הנתפרים כל שנה מחדש עבור כל מופע. המופע מאפשר לבית הספר המכשיר את הגיישות להציג את הישגיהן במהלך השנה. למרות שנאלצנו להתפצל בישיבה כדי לראות את המופע, הוקסמנו מהיופי הרב ומהכבוד שחולקים לגיישות בתרבות המקומית.
כשהסתיים המופע רצינו להספיק לבקר ב- Maruyama Park שאומרים שאליו מגיעים מכל יפן לצפות בפריחת הדובדבן. בדרך ראינו באחד הרחובות אנשים מתקהלים ושוטרים ששומרים על הסדר. כשהתעניינו בסיבה למהומה אמרו לנו שתיכף הגיישות יוצאות מאחורי הקלעים של המופע. המתנו כמה דקות ולפתע ראינו את Geiko & Maiko מטקס התה. המשכנו בדרך למקדש ימאקה בכניסה עברנו בשער העצום ופסענו בשבילים המוליכים ל- Maruyama Park בו הצלחנו לראות עצי דובדבן משירים את אחרוני פרחיהם.
המקדש, ספרנו מקטעים וחיפשנו את ההבדלים בין הפסלים. ליאור והילדים התעמקו בהסברים מאוירים המציגים את הטכניקה בה השתמשו להתמודדות עם רעידות אדמה (עשרות שכבות של חול וטיט).
 |
| מבנה המקדש |
 |
| ממתקים או סבונים? |
 |
| פה אין ספק |
 |
| אלו עוגות |
 |
| איצ'יריקי, בית התה המפורסם ביותר בגיון |
באותו רחוב שוכן התיאטרון Gion Kobu Kaburenjo, שבו ראינו את מופע הריקודים השנתי של הגיישות Miyako Odori המתקיים בחודש אפריל כבר 142 שנה. תחילה נכנסנו לטקס תה אותו ביצעה מעל במה Geiko (גיישה מנוסה) ושרתה אותה Maiko (גיישה מתלמדת) וכולו בוצע בשקט מוחלט כשרק הגייקו מבצעת את הכנת התה בסדרת תנועות מדודה ומדויקת . כשסיימה הוגש לנו תה בצבע ירוק זרחני מוקצף בטעם מר חזק ועוגיה מבצק אורז רך במילוי מתקתק כלשהו. את הצלחות הקטנות קיבלנו למזכרת. משמעות הטקס מתבטאת באמרה "תקופת חיים אחת, פגישה אחת" כלומר כל רגע הוא רגע ייחודי שיש לנצור לנצח.
 |
| הגיישות בטקס התה |
 |
| העוגיה |
 |
| התה וחצי עוגיה |
 |
| תיאטרון Gion Kobu Kaburenjo |
 |
| Geiko & Maiko |
 |
| פארק מרויאמה, נשורת פריחת הדובדבן |
 |
| Park Maruyama |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
כתוב תגובה: