אנחנו לא מבינים איך זה קרה שפספסנו משהו כל כך מהותי. לקחנו מקדמי בטחון והגענו נרגשים לשדה התעופה שלוש וחצי שעות לפני הטיסה. כבר היינו מוכנים לטיסה הארוכה לניו זילנד עם ספרים, מסטיקים וקפוצ'ון בתיק. כשהגענו לדלפק הצ'ק אין דיילת הקרקע התעכבה עם הדרכונים שעה ארוכה, מדפדפת בהם ומקשקשת
בתאילנדית מהירה. כשהיא קראה למפקח החיוכים התחלפו בדאגה. אחרי מספר דקות התברר לנו שלא נוכל לעלות לטיסה. מסתבר שיש צורך בויזה לאוסטרליה גם אם רק נוחתים בסידני לצורך מעבר והיא אינה היעד הסופי. את הויזה לוקח להנפיק שבועיים דרך האינטרנט, ואין אפשרות לקבל ויזה ברגע האחרון. מי היה מאמין?
אחרי שהבנו שכבר לא נעלה על הטיסה היינו צריכים להרגיע את עצמנו ואת הילדים ולהחליט מה עושים. ראשית התחלנו לטפל בהשגת זיכוי מחברת התעופה, ובמקביל חיפשנו אפשרויות להגיע לניו זילנד. הלכנו כולנו למחלקת רכישות הכרטיסים של חברת Thai airways ובררנו מהן האופציות העומדות לרשותנו. הילדים שמרו על עגלות המזוודות בכניסה בתורות ואנחנו פתחנו חמ"ל כשהתפרשנו על הספות ליד נקודות החשמל למחשב, ה- iPad, הפלאפונים וכרטיס האינטרנט שבלעדיו לא יודעת מה היינו עושים. אחרי בדיקה עם חברות נוספות בשדה, שיחות עם מאכרים מוזרים שניסו לדחוף לנו כרטיסים מחברה עלומת שם וגלישה נמרצת באינטרנט הבנו שהכי זול להזמין דרך האינטרנט. לאחר שהשגנו את הזיכוי והשגנו כרטיסים חדשים במחיר סביר עוד היינו צריכים לטפל בכל ההיבטים הנוספים: קרוואן, טיסה פנימית בניו זילנד, ביטול המלון ללילה הראשון שכבר הזמנו והזמנת מלון ללילה נוסף בבנגקוק. נאלצנו להתמודד גם עם חסימה כביכול של כל כרטיסי האשראי שהתבררה כבעיית תקשורת של חברת ויזה אך בסופו של דבר אחזנו בידנו כרטיסי טיסה (זוכרים שיש עדיין כרטיסים מנייר?)
מה שאני מספרת פה בכמה שורות לקח כמעט חמש שעות לחוצות בשדה התעופה, בהן נענו בין אכזבה שלא נוסעים לתקווה שהכל יסתדר.
הילדים התמודדו עם זה כל אחד בדרכו, והנפגעים האמיתיים הם ככל הנראה הצוות של Qantas (חברת התעופה האוסטרלית) שספגו נזיפות קשות מליאור שלא באשמתם. צעקות זה משחרר.
את הפוסט הזה אני כותבת אחרי צ'ק אין לטיסה החדשה כשנראה שהבלגן מאחורינו.
אני מניחה שכמו רוב התקלות, כשנזכר בזה בעתיד זה יהיה מצחיק.
בתאילנדית מהירה. כשהיא קראה למפקח החיוכים התחלפו בדאגה. אחרי מספר דקות התברר לנו שלא נוכל לעלות לטיסה. מסתבר שיש צורך בויזה לאוסטרליה גם אם רק נוחתים בסידני לצורך מעבר והיא אינה היעד הסופי. את הויזה לוקח להנפיק שבועיים דרך האינטרנט, ואין אפשרות לקבל ויזה ברגע האחרון. מי היה מאמין?
אחרי שהבנו שכבר לא נעלה על הטיסה היינו צריכים להרגיע את עצמנו ואת הילדים ולהחליט מה עושים. ראשית התחלנו לטפל בהשגת זיכוי מחברת התעופה, ובמקביל חיפשנו אפשרויות להגיע לניו זילנד. הלכנו כולנו למחלקת רכישות הכרטיסים של חברת Thai airways ובררנו מהן האופציות העומדות לרשותנו. הילדים שמרו על עגלות המזוודות בכניסה בתורות ואנחנו פתחנו חמ"ל כשהתפרשנו על הספות ליד נקודות החשמל למחשב, ה- iPad, הפלאפונים וכרטיס האינטרנט שבלעדיו לא יודעת מה היינו עושים. אחרי בדיקה עם חברות נוספות בשדה, שיחות עם מאכרים מוזרים שניסו לדחוף לנו כרטיסים מחברה עלומת שם וגלישה נמרצת באינטרנט הבנו שהכי זול להזמין דרך האינטרנט. לאחר שהשגנו את הזיכוי והשגנו כרטיסים חדשים במחיר סביר עוד היינו צריכים לטפל בכל ההיבטים הנוספים: קרוואן, טיסה פנימית בניו זילנד, ביטול המלון ללילה הראשון שכבר הזמנו והזמנת מלון ללילה נוסף בבנגקוק. נאלצנו להתמודד גם עם חסימה כביכול של כל כרטיסי האשראי שהתבררה כבעיית תקשורת של חברת ויזה אך בסופו של דבר אחזנו בידנו כרטיסי טיסה (זוכרים שיש עדיין כרטיסים מנייר?)
מה שאני מספרת פה בכמה שורות לקח כמעט חמש שעות לחוצות בשדה התעופה, בהן נענו בין אכזבה שלא נוסעים לתקווה שהכל יסתדר.
הילדים התמודדו עם זה כל אחד בדרכו, והנפגעים האמיתיים הם ככל הנראה הצוות של Qantas (חברת התעופה האוסטרלית) שספגו נזיפות קשות מליאור שלא באשמתם. צעקות זה משחרר.
את הפוסט הזה אני כותבת אחרי צ'ק אין לטיסה החדשה כשנראה שהבלגן מאחורינו.
אני מניחה שכמו רוב התקלות, כשנזכר בזה בעתיד זה יהיה מצחיק.
גם זה שיעור חשוב לילדים...
השבמחקוואי וואי, סאגה, אתם רציניים אם הצלחתם להתגבר על זה...חבלז. מחכה לשמוע שנחתם ביעד החדש!
השבמחקוואוו...
השבמחק