יומיים לפני השייט

כיף לנו כאן.  מצד אחד לא עושים הרבה, מצד שני עושים רק מה שאוהבים.  כנראה בגלל זה הימים עפים להם במהירות, אנחנו לא יודעים איך ולאן.  התחלנו לתרגל בישול של מנות שלמדנו כאן.  סטיקי רייס מנגו שיצא ממש
טעים וזאת למרות שעשיתי את זה עם אורז רגיל, פאד תאי שעדיין דורש תרגול, יותר תיבול וכנראה אטריות מסוג אחר, מבטיחה להשתפר עד שנחזור ולקיים את ההבטחות שפיזרתי על ארוחות תאילנדיות, בכל מקרה מרק העוף בחלב קוקוס שליאור בישל יצא מצויין. 
אין לי מה לחדש לגבי סדר היום שלנו, הרבה בריכה, קצת ים, רק שהפעם דאגתי לתמונות.

חוף קמאלה

אורי 

לטאת ענק שהופיעה מולנו כששתינו קפה של בוקר ליד החוף

כבר פחות משלושה חודשים עד סוף הטיול.  השיחות שלנו עם הילדים לאורך כל הטיול היו מדהימות, מעמיקות, בנושאים מגוונים וכבר התחלנו לדאוג מה יהיה כשנחזור הביתה.  לא יהיו לנו כל כך הרבה רוגע וזמן אבל האמת שאנחנו גם מוצאים את עצמנו הרבה פעמים ללא תשובות: 
אנטיגואה היא מדינת עולם שלישי?
למה לתאילנדים אין "ר"?
מה עושה סנאי אם קופאות לו הידיים?
לפיל אפריקאי ופיל אסיאתי יש תרבות שונה?
מי מנצח כריש או טיגריס?
זה מבחר ממש קטן מהשאלות ...לפעמים גם גוגל שואל כלא מאמין "האם התכוונת ל...?"
גם על החזרה עצמה התחלנו לדבר, להכין אותם ולא פחות את עצמנו למצב החדש-ישן.  כמה אנשים חכמים אמרו לנו שזה לא יהיה קל, אז אנחנו נערכים.