מתי נראה נוף מרהיב?

יצאנו מאתר הקמפינג בפורטובלו ונסענו עד לקצה חצי האי Otago, ל-  Royal Albatros Center, היושב על גבעה ממנה נשקף נוף מדהים.  משני צידי המרכז ראינו את האוקיינוס הגדול נפרש תחתיו.  בצד אחד על הצוקים ראינו כלבי ים ובצד השני שוב כלבי ים שהיו הרבה יותר קרובים אלינו.  אם יש מזל, ניתן לראות שם גם
פינגווינים כחולים בשעות אחר הצהריים המאוחרות (אנחנו לא ראינו).    כלב ים שהיה ממש קרוב אלינו, התחרדן לו בהנאה תחת השמש וממש כשרצינו ללכת דידה לו באיטיות אל המים בכל פעם שסובבנו לו את הגב.  באמצע התצפית שלנו, הגיח פעמיים אלבטרוס מסוג Royal, ציפור בעלת מוטת כנפיים של 3 מטר המצוי בחצי הכדור הדרומי, וגומא עד 1000 קילומטר ביום בעיקר מעל האוקיינוס. הוא  דאה מעלינו עם כנפיו הענקיות, כאילו הבין שבאנו לראות אותו ולא רצה לאכזב.  בילינו כשעה וחצי בתצפיות ואז נכנסו למרכז וקיבלנו עוד מידע מעניין על סוגי בעלי החיים באזור.  

הרויאל אלבטרוס

למחרת בבוקר, אחרי השבוע המשוגע שהיה לנו,  היה לי קשה להאמין שכבר יום שישי.  את הדרך שעשינו ביום הקודם בחושך עשינו עכשיו באור יום, על Highcliff Rd לכיוון דונידין, לצד נוף משגע שגרם לנו לעצור מספר פעמים כדי להתבונן בו.  אחרי שביום הראשון כשעוד היינו עסוקים עם ההתארגנות, אורי לא יכל יותר לחכות ושאל מתי כבר נראה נוף מרהיב?, זה הפך לקוד שלנו עם הילדים, כשאנחנו עוברים ליד מקום עם נוף שקשה להאמין שהוא אמיתי, אנחנו צועקים להם "נוף מרהיב". 

התלבטנו אם לעצור לסיור במפעל השוקולד Cadbury בדונידין, סיור שהיה לבסוף חביב ולא יותר אבל שבזכותו עברנו במבנה תחנת הרכבת היפה של העיר, בעלת רצפת הפסיפס המיוחדת.

בניין Cadbury

תחנת הרכבת מבפנים

ומבחוץ

בהמשך התקשנו למצוא את תחילת המסלול ל- Tunnel Beach והחלטנו לישון בחניון על שפת נהר בעיירה Brighton הקרובה, כדי להיות שם מוקדם בבוקר.  את ההגעה המוקדמת לחניון ניצלנו לכביסה וברביקיו (הורים) ולצילום הנהר (איתי).

   

שבת בבוקר, הגענו למסלול ה- Tunnel Beach.  המסלול אל החוף מצוי בין גבעות בירידה תלולה (בסוף גם צריך לעלות ...) ומלמעלה רואים סלע גדול על החוף שיש בו מעבר.  רק כשמגיעים לחוף רואים מנהרה שנחצבה על יד בני אדם שמאפשרת גישה לחוף המדהים הזה בו ניצבים סלעים גדולים עליהם דילגו הילדים בשמחה בזמן שאנחנו התפעלנו מהסביבה.  

Tunnel Beach

לאחר מכן התחלנו להדרים מדונידין כדי להגיע לשמורת Catlins, על דרך שנקראת The South Scnic Rout.  הדרך (610 ק"מ) יוצאת מדונידין ומקיפה את דרום האי הדרומי ממזרח למערב, בקרבת קו החוף, עליה אנחנו מתכוונים לנסוע עד קווינסטאון.   בסביבות הצהריים עצרנו ב- Kaka Point (כן, הילדים השתעשעו על השם) שהיא רצועת חוף רחבה ויפהפיה, עם חול בהיר ושחפים, מספר ספסלים ונוף מדהים.  משם המשכנו ל- Nugget Point, המאפשרת תצפית מרהיבה מראש צוק שבו ניצב מגדלור לבן ויפה, על קבוצת איים קטנטנים.  מלמעלה ראינו כלבי ים, ציפורים ודבורים שרדפו אחרי אורי.
באמצע הדרך חזרה עצרנו ב- Roaring Bay, שם ניסינו לצפות (שוב) בפינגווינים צהובי עיניים ממקום מסתור על החוף והתבקשנו לשמור על שקט כדי לא להבהיל אותם.  הם כנראה לא ידעו שנבוא ולא הופיעו לפגישה.
יש משהו מרגש בתצפית על בעלי חיים בסביבתם הטבעית, מניחה שיצא לנו עוד הרבה פשוט לחכות.

Kaka Point

המגדלור ב- Nugget Point

מהתצפית

המשכנו על הדרך ועצרנו במפלי Purakaunui, שההגעה אליהם היתה במסלול קצר בתוך יער אפלולי (אולי כי היה כבר שש בערב).  המפלים יפים אך כמו שטל אומר "ראינו מרשימים מאלה", אבל בערב כשצפינו ב"שר הטבעות" 1, די התלהבנו לחשוב שאחת הסצנות צולמה שם, לפחות כך נדמה לנו.

מפלי Purakaunui

בערב לאחר שעברנו את העיירה Waikawa, ישנו בחניון על הים ב- Porpoise Bay, אבל לפני כן הספקנו לתצפת עם עוד עשרות אנשים על פיגווינים ב- Curo Bay הצמוד.  ראינו אותם כל כך מרחוק וכבר היה חשוך, שזיהינו רק את הבטן הלבנה, אז אני לא בטוחה שזה נחשב.

למחרת (היום) לפני שיצאנו לדרך עשינו טיול רגלי למפרץ הנמצא בצד אחד של החניון ולצוק בצד השני.  שני החופים שראינו היו כל כך יפים (זה כבר כואב בעיניים) וכל כך שונים. האחד סלעי וכהה והשני חולי ובהיר. במפרץ ניתן לראות לעיתים דולפינים ואריות ים, לנו לא היה זמן לחכות.

ככה צריך להתחיל את היום

נסענו לראות יער מאובן - תופעה גאולוגית נדירה למדי בה גזעי עץ שנקברו תחת אפר מהתפרצות וולקנית התאבנו. הילדים התרוצצו בין הסלעים וזיהו את הגזעים המאובנים.

זה לא גזע, זה מאובן

משם התחלנו בנסיעה ארוכה לכיוון ה Fiordland , עצרנו בדרך בעיר הגדולה יחסית וחסרת הייחוד Invercargill לסידורים ולארוחת צהריים. משם המשכנו ועצרנו ב- Riverton, עיירה מקסימה, שלה מעגן יאכטות קטן, וחוף ארוך ויפה.  נסענו לנקודה גבוהה הנקראת Taramea, שם ירדנו לחוף שכולו אבנים צבעוניות מרהיבות, סלעים בצבע כחול, וניתן ממנה לראות באופק את Stewart Island, האי השלישי בגודלו בניו זילנד.
שתינו קפה על גזע עץ בחוף, וראינו את הילדים רצים בחוף אוספים אבנים בצבעים, מחפשים צדפות וזחלים במים.

החוף

סטיוארט איילנד ברקע

שתי עצירות לשתי דקות היו לנו ב- Cosy Nook, מפרץ סלעי בעל ערך היסטורי מסוים - אחת ההתיישבויות האירופאיות הראשונות בניו זילנד הוקמה בסביבתו. היה קצת מיותר.
והנוספת ב - Mccrackens Rest, נקודת תצפית על מפרץ Te Waewae בה נגוזו תקוותנו לראות היום דולפינים.

Cosy Nook

Mccrackens Rest

משם המשכנו בנסיעה ארוכה לעיירה Manapouri, המהווה, ביחד עם Te Anau נקודת התחלה לרבים מהטיולים בפיורדלנד, נראה לנו שלא נזוז מפה לפחות יומיים.
כשנסענו בלילה על הכביש פגשנו ארנבים המומים, וחיה פרוותית אדישה שסירבה לפנות את הדרך - אורי טוען שזהו סנאי אדמה - נגגל מחר.
את ארוחת הערב שלנו אכלנו נורא מאוחר, אבל התענגנו על צלעות טלה שנראה לנו שנאכל כאן הרבה.