איזו מדינה זו יפן ..... לא תיארתי לעצמי כמה אהנה בה. מעבר למקומות היפים בהם ביקרנו, האנשים והתרבות ריתקו אותי, ורק גירדנו את הקצה בשלושה שבועות. ערכתי רשימה של כל מיני דברים קטנים ומיוחדים שתפסו את תשומת לבי ... אולי כך אזכור טוב יותר את החוויה היפנית שלי.
ציפיתי שהמוניות ביפן יהיו מכוניות יפניות חדישות ומתקדמות אבל מה שראינו בטוקיו וקיוטו היו מכוניות קדילאק משנות ה- 70, שהדלת האחורית שלהן נפתחת ונסגרת לבד, ולנהגים תמיד היו כפפות לבנות על הידיים.
סדר וניקיון מופתיים, ולא רק ברחוב או בתחתית. הניקיון, כך נראה, מושרש אצלם עמוק. תמיד לפני אוכל יגישו מטליות לחות לניקוי הידיים ובהרבה מקומות פזורים בקבוקי אלכוהול גדולים לחיטוי. ראינו כאלה בקניונים ובמרכזי משחקים, היכן שיש שימוש חוזר של אנשים באותם מכונות או מחשבים. אין מצב שהם יקחו כסף מהיד, תמיד באמצעות מגש קטן, אולי גם זה מטעמי ניקיון?
מקלות הצ'ופסטיקס היפניים שונים משאר המדינות בהן ביקרנו. הם יותר מחודדים בקצה שלהן, אולי כדי שיוכלו להרוג את הדגים הנאים במידה והם יזוזו בצלחת.
לא זוכרת עוד מדינה שכל כך נעים להשתמש בתחתית שלה, עוברים בה המוני אנשים (יותר מאשר בלונדון או פריז) ועדיין הכל נקי ומסודר והכי מדהים - שקט. אנשים לא מדברים, לא צועקים, לא בתחנה ולא ברכבת עצמה. אנחנו עשינו יותר רעש מכל אחד אחר. הם בד"כ עסוקים בנייד שלהם, ומי שלא - קורא ספר. איזה ספר? אי אפשר לדעת כי הם עוטפים את ספרי הקריאה שלהם. לא ראיתי עטיפה מקורית אחת ... אולי כדי לשמור על הפרטיות.
בתאילנד ובויאטנם חולצים נעליים לפני שנכנסים הביתה. כך גם ביפן. בויאטנם יש כפכפים מיוחדים איתם מסתובבים בבית. כך גם ביפן. ביפן כשנכנסים לשירותים מחליפים שוב לכפכפים מיוחדים לשירותים. בריוקן הראשון בו שהינו, הדרך לאמבטיה (אונסן) שכללה גם מעבר בחצר, דרשה החלפת חמישה זוגות שונים של כפכפים.
בכלל יש ליפנים עניינים עם השירותים שלהם. כמעט בכל מקום, גם בתחנות דלק, ניתן למצוא שרותים מהמשוכללים שראיתי. מכסה שמתרומם לבד, פנלים משוכללים המחוברים לאסלה עם מלא פונקציות - לנקות, לחמם, להשמיע רעש כדי לטשטש, להוריד מים ועוד דברים שלא תמיד הבנתי. לעיתים יש פאנל בקרה נפרד התלוי על הקיר, אז צריך לזהות את הכפתור שמוריד את המים, וזה לא כל כך פשוט. לעיתים מעבירים את היד על גבי עינית עם חיישן, לעיתים זו ידית פשוטה, לעיתים זה לחצן כלשהו המורכב בקיר ולעיתים המים יורדים לבד. בתחילת הטיול, לפני הניסיון שרכשנו בלהוריד את המים, אמא שלי ניסתה כל מיני כפתורים ופתאום הופיע איש במדים שבא לבדוק מה קרה - מסתבר שהכפתור האדום היה לחצן המצוקה. היא רק ביקשה ממנו לדעת איך מורידים את המים. הכיורים גם מפתיעים לעיתים, במיוחד אלה עם מתקן הייבוש המובנה בתוכם.
 |
| פאנל לא מאוד משוכלל |
 |
| הבול קלע הכי נקי ויפה שראיתי |
נראה שביפן מנסים למכן כל דבר. זה מתחיל ממכונות שתיה הפזורות כל כמה מטרים ברחובות. אין מצב שמישהו נתקע צמא ביפן, כמעט הכל ניתן לקנות מהמכונות הללו ובזול. אפילו שוקו וקפה קר. בטוקיו, היו גם מכונות שתיה חמה עם קפה סביר בהחלט.
ברור שכל רכישת הכרטיסים ברכבות הן ממכונות (זה קיים גם בארץ) אבל זה קיים גם במסעדות. מחוץ להן עומדת מכונה בוחרים את המנה לפי מקרא עם תמונות, משלמים, מקבלים קופון וניגשים לקבל את המנה. במסעדה יש מקומות ישיבה ככל מסעדה רגילה. ראינו כרטיסי סים שנמכרים במכונות, ושמירת חפצים בתחנות רכבת מתבצעת בלוקרים ע"י כרטיסים שרוכשים ממכונות. לא ראינו, אבל שמענו שאפשר לקנות ממכונות עציצים, גרביים וחיפושיות קרנף (באמת).
לא אחת עמדנו נבוכים מול יפנים (בעיקר נותני שירות למיניהם) שהתעקשו לדבר איתנו ביפנית גם אחרי שציינו "אנגלית" בפניהם וניסינו להבהיר שאנחנו לא מבינים, זה לא עצר את שטף הדיבור תוך התעלמות מוחלטת מהעובדה שאנחנו לא מבינים. פה ושם ראינו גם שלטים מצחיקים....
כבר כתבתי והתפעלתי מהדרך שבה מתלבשים ביפן, נשים וגברים, בעיקר בערים הגדולות שביקרנו בהן. הדבר הכי מדהים הוא לראות את הגברים מסתובבים עם תיקים נשיים. בהתחלה זה נראה כמו משהו נקודתי אבל ראינו כל כך הרבה גברים עם תיקים נשיים שאנחנו מבינים שזו ממש אופנה ....
ברור שכל רכישת הכרטיסים ברכבות הן ממכונות (זה קיים גם בארץ) אבל זה קיים גם במסעדות. מחוץ להן עומדת מכונה בוחרים את המנה לפי מקרא עם תמונות, משלמים, מקבלים קופון וניגשים לקבל את המנה. במסעדה יש מקומות ישיבה ככל מסעדה רגילה. ראינו כרטיסי סים שנמכרים במכונות, ושמירת חפצים בתחנות רכבת מתבצעת בלוקרים ע"י כרטיסים שרוכשים ממכונות. לא ראינו, אבל שמענו שאפשר לקנות ממכונות עציצים, גרביים וחיפושיות קרנף (באמת).
 |
| מכונה לרכישת כרטיסי רכבת תחתית. בתחילה נראה שיהיה קל יותר להטיס חללית אבל אז מצאנו כפתור שמשנה את השפה לאנגלית |
לא אחת עמדנו נבוכים מול יפנים (בעיקר נותני שירות למיניהם) שהתעקשו לדבר איתנו ביפנית גם אחרי שציינו "אנגלית" בפניהם וניסינו להבהיר שאנחנו לא מבינים, זה לא עצר את שטף הדיבור תוך התעלמות מוחלטת מהעובדה שאנחנו לא מבינים. פה ושם ראינו גם שלטים מצחיקים....
 |
| חלון ראווה של חנות בגדים |
כבר כתבתי והתפעלתי מהדרך שבה מתלבשים ביפן, נשים וגברים, בעיקר בערים הגדולות שביקרנו בהן. הדבר הכי מדהים הוא לראות את הגברים מסתובבים עם תיקים נשיים. בהתחלה זה נראה כמו משהו נקודתי אבל ראינו כל כך הרבה גברים עם תיקים נשיים שאנחנו מבינים שזו ממש אופנה ....
ביפן קיימת הגבלת עישון ברחובות מסויימים, וגם בפארקים או חצרות של אתרי תרבות ציבוריים, בדרך כלל יוגדר איזור מסויים לעישון. חבל שבמסעדות ובתי קפה ניתן עדיין לעשן חופשי. רק כשהתחלנו לסבול מזה למדתי להעריך את העובדה שבישראל זה כבר לא קיים, זה ממש מעיב על חוויית הבילוי בכל מקום.
השבוע קראתי מחקר שאומר כי הנשים היפניות הן בין הנשים בעלות תוחלת החיים הגבוהה בעולם. אולי זה האוכל ואולי זו העובדה שהן מתגוננות מפני נזקי השמש. מה שבטוח, לא הייתי מתנגדת להיראות כמותן בגילן המתקדם ....
זכינו להנות מפריחת הדובדבן המקסימה, אבל מהדובדבנים היה קצת יותר קשה. מתברר שאלו מתוצרת יפן עולים דולר ליחידה וארוזים כמו פנינים. המנגו, שכמותו לא ראינו בצבע ובגודל גם לא ממש זול כ- 60 דולר ליחידה. לפחות נהנינו להסתכל והסתפקנו בעגבניה ב-5 דולר.
 |
| תוצרת יפן |
 |
| מנגו באריזת אתרוג |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
כתוב תגובה: