יום אחד כשהיינו בטוקיו, אני, אורי, אבא ופפה קמנו בשתיים וחצי בלילה בגלל שרצינו לראות את שוק הדגים. אחרי שקמתי אמא ואבא לא רצו שאני ואורי נצא בגלל שהיתה סערה והם דאגו. לבסוף אבא אמר שילדים לא נמסים בגשם ויצאנו. הגענו לשוק הדגים מספיק מוקדם כדי להיות מבין 120 האנשים שנכנסים לראות את
המכירה הפומבית של הדגים. חיכינו שעה וחצי בחדר המתנה, שתינו שוקו ושיחקנו "אקווה קווה" (רוב הזמן סתם ישבנו ודיברנו). כשנכנסנו למכירה ראינו מלא דגי טונה גדולים.
בדרך החוצה, ראינו את שוק הירקות וכשיצאנו מכל האזור נכנסנו לתחנת רכבת. כשהגענו ל- Den-En-Chofu נכנסנו לסטארבקס וקנינו את שייק העוגיות שלהם. אחר כך נכנסנו למונית שהסיעה אותנו בחזרה לבית.
המכירה הפומבית של הדגים. חיכינו שעה וחצי בחדר המתנה, שתינו שוקו ושיחקנו "אקווה קווה" (רוב הזמן סתם ישבנו ודיברנו). כשנכנסנו למכירה ראינו מלא דגי טונה גדולים.
איך המכירה מתנהלת? הכרוז מצלצל בפעמון ומתחיל לצעוק, הסוחרים מסמנים לו בידיים באיזה מחיר הם רוצים את הדגים, וכל דג שנמכר כותבים עליו ביפנית את שם הקונה. ראינו איך מעמיסים את הטונות וזה מה שגרם לי לא לרצות יותר לאכול טונה ביפן - ראיתי אותם גוררים את הטונות על הרצפה ושמים עליהם מגבות מטונפות. כשיצאנו מהמכירה ראינו איך מסיעים את הטונות למשאיות.
 |
| גוררים את הטונה |
בדרך החוצה, ראינו את שוק הירקות וכשיצאנו מכל האזור נכנסנו לתחנת רכבת. כשהגענו ל- Den-En-Chofu נכנסנו לסטארבקס וקנינו את שייק העוגיות שלהם. אחר כך נכנסנו למונית שהסיעה אותנו בחזרה לבית.
כידוע דגים חיים ואני לא חברים ממש..בעיקר בגלל הפחד שלי מעצמות. אך לראות את הדגים הענקיים האלה על הרצפה, וכל העיסוק בהם מניחה שזו חוויה מיוחדת - לא כל יום יוצא למישהו לראות את מאחורי הקלעים... ואתה איתי זכית לראות זאת מקרוב. לראות איך העובדים לבושים, המגפיים הגבוהים, סרטי המדידה - טוב עשיתם שהלכתם אחר כך לשתות שייק...אבל בעצם כל דבר שאנחנו אוכלים מגיע ממחזור החיים בטבע...מהעוף, הפרה, הדג או החסה...תודה על הפוסט. אתה כותב מאד יפה והתמונות מצויינות. אגב - היה שם קר ?? נראה כאילו יש קרח על הרצפה. חיבוק גדול !!!
השבמחק