במשך יומיים ניסינו לתזמן את ההגעה שלנו לגייזר Lady Knox. הגייזר מתפרץ בכל בוקר בשעה 10:15 ונערכנו לצאת מוקדם כדי שלא נפספס אותו. הגייזר הוא חלק מהשמורה הנקראת Wai-O-Tapu, הנמצאת בעיר Rotorua. כבר בתשע בבוקר נהרו אנשים לקנות כרטיסים ולנסוע עוד דקה משם לאזור הגייזר, להתיישב באמפי
הקטן שהוקם מולו. מתברר שההתפרצות היומית שלו אינה טבעית ומתוזמנת היטב עבור תיירים. על מנת שהוא יתפרץ הגיע "מפעיל" ששפך סבון ללוע הגייזר והסביר כיצד הגייזר התגלה על ידי קבוצת אסירים שעבדו במקום לפני כמאה שנים, כשניסו להתרחץ ולכבס את בגדיהם במים החמים זרם קיטור פתאומי הבריח אותם כשהם ערומים. ההסבר לתופעה הוא שהגייזר בנוי משני מאגרי מים המחוברים ביניהם במעבר צר - התחתון חם (150 מעלית) והשני קר. המשקל הרב של המים הקרים משמש כ"פקק" המונע מהמים הרותחים מלפרוץ. הסבון גורם ל"שבירת" שכבת המים הקרה החוסמת את המים הרותחים וכשזה קורה זרם מים שהולך ומתגבר מיצר זרנוק מים רותחים שמגיע לגובה 20 מטר. יש לגייזר גם התפרצויות טבעיות אך הן קורות בזמנים לא קבועים, פעם ב- 48-72 שעות.
חזרנו לשמורה ויצאנו לטייל בין בריכות תרמיות צבעוניות. כל צבע מתקבל כתוצאה מהימצאות של מינרלים שונים במים באופן טבעי מה שיוצר רצף בריכות בצבעי צהוב זרחני, ירוק אופל, כתום, סגול ועוד.
טל, שקיבל על עצמו את תפקיד המדריך הסביר בידענות איזה מינרל הוא כל צבע - קולואידל סולפור (ירוק), אנטימוני (כתום), מגנזיום אוקסיד (סגול), סיליקה,(לבן) איירון אוקסיד (חום-אדום) וגופרית (צהוב) וכשאיתי התלונן על הריח הוא הרגיע אותו ואמר שזה רק מימן גופריתי.
לארוחת הצהריים בישלנו פסטה בקראוון בחניון השמורה והחלטנו להגיע מוקדם לאתר הקמפינג ולהתכונן לקראת ערב של תרבות מאורית שתכננו ללכת אליו, שעל פניו נראה לנו כמו חוויה מאוד ממוסחרת ולכן לא הגענו עם ציפיות. בסופו של דבר מדובר בערב מהנה מאוד, החל מהנסיעה אל ה- Tamaki Maori Village, השהות במקום וארוחת הערב הטעימה. הנהג שלקח אותנו לשם לימד אותנו קצת מילים במאורית (Kia Ora), מינה צ'יף מבין נוסעי האוטובוס, והכל תוך שהוא מספר בדיחות, סיפורים, שירים ועושה דברים מצחיקים אחרים שגרמו לילדים להתאהב בו (8 סיבובים סביב אותה כיכר, צפצופים כחלק משיר ועוד ...). הגענו לכפר והתקבלנו בטקס מאורי מסורתי (Haka) ע"י מאורים מקועקעים לבושים בבגדים מיוחדים ואוחזים במקלות לחימה. הם רקדו בתנועות גוף מאיימות, הוציאו לשון ופתחו עיניים לרווחה. צפינו בשפשוף האפים הידוע כאות לשלום ונכנסנו לכפר, שם עברנו בין תחנות בהן הדגימו כל מיני מסורות מהתרבות המאורית כמו אימונים פיזיים, שימוש בכלי צייד, קליעת סלים מחומרים טבעיים, הסבר על משמעויות הקעקועים ובישול האוכל (Hangi) במשך שעות בבור עמוק באדמה. ראינו הופעה שכללה שירים (ממש יפים) וריקודים. באופן מינימליסטי נגעו בטראומה שחוו המאורים עם הגעתם של אירופאים לניו זילנד. אני לא מבינה את הסיפור עד הסוף ונראה ששני הצדדים מהלכים כאן בין הטיפות אבל נראה שהיה קונפליקט רציני בין הצדדים. אחרי כל זה אכלנו ארוחת ערב, מרבית האוכל היה זה שבושל באופן המסורתי באדמה - עוף, טלה, תפוחי אדמה ובטטות. היה ממש ממש טעים וסיום מוצלח לערב מהנה במיוחד.
הקטן שהוקם מולו. מתברר שההתפרצות היומית שלו אינה טבעית ומתוזמנת היטב עבור תיירים. על מנת שהוא יתפרץ הגיע "מפעיל" ששפך סבון ללוע הגייזר והסביר כיצד הגייזר התגלה על ידי קבוצת אסירים שעבדו במקום לפני כמאה שנים, כשניסו להתרחץ ולכבס את בגדיהם במים החמים זרם קיטור פתאומי הבריח אותם כשהם ערומים. ההסבר לתופעה הוא שהגייזר בנוי משני מאגרי מים המחוברים ביניהם במעבר צר - התחתון חם (150 מעלית) והשני קר. המשקל הרב של המים הקרים משמש כ"פקק" המונע מהמים הרותחים מלפרוץ. הסבון גורם ל"שבירת" שכבת המים הקרה החוסמת את המים הרותחים וכשזה קורה זרם מים שהולך ומתגבר מיצר זרנוק מים רותחים שמגיע לגובה 20 מטר. יש לגייזר גם התפרצויות טבעיות אך הן קורות בזמנים לא קבועים, פעם ב- 48-72 שעות.
 |
| Lady Knox |
חזרנו לשמורה ויצאנו לטייל בין בריכות תרמיות צבעוניות. כל צבע מתקבל כתוצאה מהימצאות של מינרלים שונים במים באופן טבעי מה שיוצר רצף בריכות בצבעי צהוב זרחני, ירוק אופל, כתום, סגול ועוד.
טל, שקיבל על עצמו את תפקיד המדריך הסביר בידענות איזה מינרל הוא כל צבע - קולואידל סולפור (ירוק), אנטימוני (כתום), מגנזיום אוקסיד (סגול), סיליקה,(לבן) איירון אוקסיד (חום-אדום) וגופרית (צהוב) וכשאיתי התלונן על הריח הוא הרגיע אותו ואמר שזה רק מימן גופריתי.
לארוחת הצהריים בישלנו פסטה בקראוון בחניון השמורה והחלטנו להגיע מוקדם לאתר הקמפינג ולהתכונן לקראת ערב של תרבות מאורית שתכננו ללכת אליו, שעל פניו נראה לנו כמו חוויה מאוד ממוסחרת ולכן לא הגענו עם ציפיות. בסופו של דבר מדובר בערב מהנה מאוד, החל מהנסיעה אל ה- Tamaki Maori Village, השהות במקום וארוחת הערב הטעימה. הנהג שלקח אותנו לשם לימד אותנו קצת מילים במאורית (Kia Ora), מינה צ'יף מבין נוסעי האוטובוס, והכל תוך שהוא מספר בדיחות, סיפורים, שירים ועושה דברים מצחיקים אחרים שגרמו לילדים להתאהב בו (8 סיבובים סביב אותה כיכר, צפצופים כחלק משיר ועוד ...). הגענו לכפר והתקבלנו בטקס מאורי מסורתי (Haka) ע"י מאורים מקועקעים לבושים בבגדים מיוחדים ואוחזים במקלות לחימה. הם רקדו בתנועות גוף מאיימות, הוציאו לשון ופתחו עיניים לרווחה. צפינו בשפשוף האפים הידוע כאות לשלום ונכנסנו לכפר, שם עברנו בין תחנות בהן הדגימו כל מיני מסורות מהתרבות המאורית כמו אימונים פיזיים, שימוש בכלי צייד, קליעת סלים מחומרים טבעיים, הסבר על משמעויות הקעקועים ובישול האוכל (Hangi) במשך שעות בבור עמוק באדמה. ראינו הופעה שכללה שירים (ממש יפים) וריקודים. באופן מינימליסטי נגעו בטראומה שחוו המאורים עם הגעתם של אירופאים לניו זילנד. אני לא מבינה את הסיפור עד הסוף ונראה ששני הצדדים מהלכים כאן בין הטיפות אבל נראה שהיה קונפליקט רציני בין הצדדים. אחרי כל זה אכלנו ארוחת ערב, מרבית האוכל היה זה שבושל באופן המסורתי באדמה - עוף, טלה, תפוחי אדמה ובטטות. היה ממש ממש טעים וסיום מוצלח לערב מהנה במיוחד.
 |
| הצ'יף |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
כתוב תגובה: