במסגרת טיול של כתשעה חודשים, שבוע של שייט ביאכטה נשמע אולי כמו משהו זניח. אבל כשההצעה להצטרף לפלוטילה הגיעה לפתחנו אי שם בספטמבר 2013, כשרק התחלנו את הטיול שלנו, היה לנו קשה לסרב. אחרי שפסלנו את כל תירוצי ה"למה לא" כולל זה שהובטח לנו שבעת הצורך מדריך ילווה את ליאור
בהפלגת הסולו המלחיצה הזו כשכולנו איתו, החלטנו שזהו זה, ואם לא נאהב את זה לפחות נפסיק לחלום על הפלגות בים. בהמשך, את תכנית הטיול שלנו בנינו סביב העובדה הנחרצת שב- 10 במרס 2014, אנחנו מפליגים מפוקט. פתאום נהיה לפני השייט ואחרי השייט, פתאום ליאור התחיל ללמד אותנו קשרים, לתאר את השגרה ביאכטה ולהבהיר לנו חד משמעית שהסקיפר הוא מפקד היאכטה וכל מה שהוא אומר הוא בבחינת דבר שיש לבצע ורק אז לשאול "למה?", אצל איתי זה מושרש, רק הפוך.
יום ב', 10 מרס 2014
יצאנו מהדירה בפוקט עם מעט בגדים, כובעים, משקפי שמש והרבה קרם הגנה. קצת אוכל, יין וציוד מטבח נוסף שחשבנו שנצטרך. את מרבית האוכל כולל עשרות בקבוקי מים, הזמנו בצורה מרוכזת והכל חיכה לנו ביאכטה. כמה נוח. הגענו בשעה 12:00 למרינה Ao Po Grand, וכבר ציפיתי לשעות מתישות של התארגנות אבל הכל קרה מהר אחרי המפגש עם חברי הפלוטילה הנוספים ועם דודי ואבי מ"דרך הים". בשעה 14:30 עלינו על היאכטה, היחידה בפלוטילה מסוג מונוהול, ושעתיים אחר כך כבר יצאנו לדרך. איתנו בפלוטילה עוד 5 יאכטות מסוג קטמרן - יאכטה קני, יאכטה מירי, יאכטה אבי, יאכטה דני ויאכטה איבליז. אחרי כשעתיים של הפלגה הגענו למפרץ מול חופי האי Koh Yao Yai, שם עשינו את הלילה. רוחות חזקות נשבו, טלטלות היאכטה על הים וקולות נקישה מגוונים לא נתנו לי מנוח והיה לי קשה להירדם. ישנתי מעט מאוד בלילה הזה אך לשמחתי זה היה הלילה הכי קשה בשבוע הזה. הלילות הבאים היו שקטים יותר, גם הסתגלתי לתנודות, אבל הכי סביר שפשוט נפלתי מעייפות אחרי ימי השייט המלאים.
יום ג', 11 מרס 2014
המשכנו לצד המתוייר יותר לעגינת לילה ב- Ton Sai Bay. ירדנו לחוף בסביבות חמש ועשינו מסלול קצר אך מפרך של טיפוס לנקודת תצפית גבוהה על האי. נוף מטריף פרוש לרגלינו, ועוד הספקנו להגיע לסוף השקיעה ...
בדרך חזרה לחוף שוטטנו בסמטאות האי, העמוסות בדוכנים, מסעדות וברים, אספנו פיצה ועלינו על הדינגי כדי לחזור ליאכטה. בחושך ובטלטלות הים ליאור דרך על הפיצה ואחר כך גם טל אבל היא שרדה למרות הכל. עברנו עוד רגע של דאגה כשראינו דמויות בלתי מזוהות מסתובבות על סיפון היאכטה, נרגענו כשהתברר שזהו צוות תיקון שמטפל בהגה האוטומטי.
בערב כל חברי הפלוטילה נפגשים ב- Why not Bar. החלפנו משלוחי מנות, אנחנו נותנים ליאכטה דני ומקבלים שלושה משלוחים לילדים מיאכטה אבי. רק אנחנו מגיעים מחופשים: טל התחפש ל- E בודד, אורי תלה על עצמו שרשרת Red Hot Chilli peppers והתחפש ללהקה. ליאור, איתי ואני התחפשנו לפלוטילה - ליאור תלה על עצמו קולדקס ונייר טואלט (פלו = שפעת), איתי תלה על עצמו שקיקי תה (טי) ולי אורי צייר על הלחי את התו לה. למרות שכל תחפושת הצריכה הסבר מצידנו, היה כיף לראות את התגובות המופתעות. דליה, השפית מיאכטה דני הדהימה אותנו כשהסתבר שהיא אפתה אוזני המן, אתגר לא פשוט במטבח של יאכטה. בדרך חזרה עצרנו לראות מופע אש על החוף שמאוד שעשע את הילדים.
בהמשך עצרנו למלא מים, והמשכנו בהפלגה אל Koh Kradan לעגינת לילה, הנקודה הדרומית ביותר שנהיה בה. נפגשנו עם כולם על החוף ויצאנו עם פנסים להליכה בג'ונגל אל מפרץ Lost Paradise הנמצא בצד השני של האי. לפנינו נגלה חוף ארוך ושליו, במרחק מטרים בודדים ממנו בקתות קטנות, לאחר צעידה קצרה לאורכו הגענו למסעדה. לא הצלחנו להתיישב באותו שולחן ואנחנו מתפצלים, ליאור וטל יושבים עם יאכטה איבליז ואורי, איתי ואני עם יאכטה אבי בצד אחד ויאכטה דני בצד השני. אחרי יותר מחצי שנה מגיע לליאור קצת חופש ממני ... האוכל מגיע אחרי נצח אבל בסך הכל נעים לנו. רק כשהחלטנו ללכת נזכרנו שצריך לחזור את הדרך לצד השני של האי, רק שעכשיו חשוך יותר ואנחנו מגששים את דרכינו לתחילת המסלול. הגענו לחוף, תמיד משמח לראות שהדינגי ממתין לנו במקום שהשארנו אותו, ולא נסחף לים או נגנב.
יום ו', 14 מרס 2014
בשבע בבוקר הרמנו עוגן ויצאנו צפונה לכיוון האי Koh Muk. עגנו ויצאנו עם הדינגי אל מערת האיזמרגד, הקרויה גם Morakot Cave. בפתח המערה דוממנו מנוע וחתרנו עם המשוטים. בכניסה עוד הצלחנו לראות את המים הירוקים והצלולים. בהמשך אנחנו כבר בחושך מוחלט, רק עם אור פנסים, חותרים ונזהרים לא להכניס את הראש בסלעים שמעל הראשים שלנו, לליאור זה פחות הצליח. יצאנו מהצד השני של המערה לאזור סגור מסביב בסלעים גבוהים מכוסים צמחייה ופתוח לשמיים, עם רצועת חוף קטנה ויפהפיה, כאילו הגענו לרצועת גן עדן קטנה, מראה מרהיב ביופיו.
מ- Koh muk הפלגנו לצפון האי קו לנטה, ועגנו מול Klong Dao. ירדנו לחוף המקסים, הקטנים נהנו לשחק בחול ואנחנו התיישבנו לשתות שייק, אלינו הצטרפו יאכטה דני ושליש יאכטה איבליז. בשעה שבע בערב התכנסו כל חברי הפלוטילה לקבלת שבת בחוף סביב דינגי, ויאכטה דני האלופים אפו חלות לכבוד הארוע. התעלפנו מהגעגוע לטעם של החלה ושוב דליה ורינה פינקו אותנו ונתנו לנו חלה שלמה לקחת ליאכטה. לא הספקנו להשיג שקית ל"אוצר" והילדים פירקו אותה בשתי דקות, מאושרים עד הגג. חזרנו לסיים את השייקים ועברנו כולנו למסעדה אחרת על החוף לארוחת ערב. הילדים שמסיימים פה את הימים מעולפים כבר בתשע בערב, החזיקו את עצמם בקושי עד שסיימנו והלכנו לכיוון הדינגי. גלים גבוהים הקשו עלינו את היציאה מהחוף, וכשהצלחנו להתרחק הדינגי היתה מלאה במים. חשבנו שזה מהגלים אבל אז ליאור גילה ששכחנו לסגור את הפקק ....
יום שבת, 15 מרס 2014
הפלגנו לכיוון Koh Dam Hok, קבוצת איים קטנים ויפים. אחד מהם מפורסם בשל צורת "ראש התרנגול" של אחד הסלעים שלו. עגנו קרוב יותר לשני האיים הקטנים שמפרידה ביניהם רצועת חוף צרה, שנגלית בזמן השפל. ירדנו עם דינגי לחוף והלכנו לאורכו, הספקנו למצוא מלפפון ים ולהתפעל מהנוף כשבבת אחת התחילה רוח מטורפת (למעלה מ 40 קשר) וגשם זלעפות, שכאב לנו כל פעם שהוא נחת על הגוף שלנו. היאכטה נגררה לחוף עם הקטמרן שהיה לידינו ועלתה על שרטון. היאכטה שוחררה בתהליך חילוץ מורכב לפני שיכולנו להמשיך להפליג.
עם חיזוק של אבי, המשכנו להפליג לכיוון קראבי. מרחוק ראינו את חופי ראיליי (Railay) ותונסאי (Thonsai) והמשכנו לעגינה ב- Ao Nang. ירדנו לחוף ונסענו עם כולם לסדנת בישול אצל Ya's. "בנג בנג צ'ופ צ'ופ, אההההההה" הפך להיות המוטו של הערב, כשהיא הסבירה והדגימה לנו איך לקצוץ את הירקות לספרינגרול, לתבשילי הקארי ולמנות הנוספות שעשינו. היה ערב מהנה מאוד, ובמיוחד נהניתי מזה שליאור והילדים בישלו גם לי כשאני הרמתי את הרגליים הנפוחות שלי (מסתבר שזה קרה לעוד אנשים בפלוטילה - לחות? חום? שמש?). שמחים ושבעים חזרנו לדינגי, שוב שמחנו למצוא אותה, משם ליאכטה, מקלחת ולישון.
כשחזרנו הכנו צהריים ויצאנו לפוקט בשייט מנועי ארוך עד המרינה. בדרך חלפנו על פני איי ג'יימס בונד היפים שהזכירו לנו את מפרץ האלונג בויאטנם. סיימנו את אחד השבועות הכי מהנים ומלמדים שהיו לנו בטיול. היה קצת מוזר לבקר מקומות דרך הים, זה הפוך ממה שקורה בדרך כלל. ההפלגות מאי לאי בים העצום והנופים שלעיתים קשה להאמין שהם אמיתיים, בנוסף להכרות עם חברי הפלוטילה המקסימים, עשו את השבוע הזה. זה רחוק מלהיות חופשת מנוחה, אבל לא הייתי משנה דבר (טוב אולי הייתי מעדיפה לא לעלות שרטון).
בהפלגת הסולו המלחיצה הזו כשכולנו איתו, החלטנו שזהו זה, ואם לא נאהב את זה לפחות נפסיק לחלום על הפלגות בים. בהמשך, את תכנית הטיול שלנו בנינו סביב העובדה הנחרצת שב- 10 במרס 2014, אנחנו מפליגים מפוקט. פתאום נהיה לפני השייט ואחרי השייט, פתאום ליאור התחיל ללמד אותנו קשרים, לתאר את השגרה ביאכטה ולהבהיר לנו חד משמעית שהסקיפר הוא מפקד היאכטה וכל מה שהוא אומר הוא בבחינת דבר שיש לבצע ורק אז לשאול "למה?", אצל איתי זה מושרש, רק הפוך.
יום ב', 10 מרס 2014
יצאנו מהדירה בפוקט עם מעט בגדים, כובעים, משקפי שמש והרבה קרם הגנה. קצת אוכל, יין וציוד מטבח נוסף שחשבנו שנצטרך. את מרבית האוכל כולל עשרות בקבוקי מים, הזמנו בצורה מרוכזת והכל חיכה לנו ביאכטה. כמה נוח. הגענו בשעה 12:00 למרינה Ao Po Grand, וכבר ציפיתי לשעות מתישות של התארגנות אבל הכל קרה מהר אחרי המפגש עם חברי הפלוטילה הנוספים ועם דודי ואבי מ"דרך הים". בשעה 14:30 עלינו על היאכטה, היחידה בפלוטילה מסוג מונוהול, ושעתיים אחר כך כבר יצאנו לדרך. איתנו בפלוטילה עוד 5 יאכטות מסוג קטמרן - יאכטה קני, יאכטה מירי, יאכטה אבי, יאכטה דני ויאכטה איבליז. אחרי כשעתיים של הפלגה הגענו למפרץ מול חופי האי Koh Yao Yai, שם עשינו את הלילה. רוחות חזקות נשבו, טלטלות היאכטה על הים וקולות נקישה מגוונים לא נתנו לי מנוח והיה לי קשה להירדם. ישנתי מעט מאוד בלילה הזה אך לשמחתי זה היה הלילה הכי קשה בשבוע הזה. הלילות הבאים היו שקטים יותר, גם הסתגלתי לתנודות, אבל הכי סביר שפשוט נפלתי מעייפות אחרי ימי השייט המלאים.
 |
| צועדים לכיוון היאכטה |
 |
| Ko Yao yai |
אחרי קפה של בוקר ותדרוך לסקיפרים הפלגנו לכיוון איי פי-פי (Koh Phi Phi). אבי הצטרף אלינו גם היום ולי זה אפשר קצת להתבטל כי יש עוד ידיים עובדות. רוב ההפלגה היינו בהטיה עם רוח קדמית חזקה, הילדים ואני עם בחילות, מסתכלים לאופק, מתיישבים על המדרגה בירכתיים עם רגליים במים ומרגישים קצת יותר טוב. חייבת להודות שזה המקום האהוב עלי ביאכטה בזמן שייט. הגענו לאי מהכיוון הפחות מתוייר שלו ועגנו ב- Lanah Bay. החוף הוא רצועת חול לבנה, מסביב סלעים גדולים יוצאים מן המים. אחרי ארוחת צהריים קצרה ירדנו לדינגי ושטנו לכיוון הסלעים, ביניהם נגלה לנו חוף בהיר ויפה, מסביבו צמחייה טרופית, המים שם צלולים בהירים, בצבע טורקיז בוהק, הצלחנו לראות מדוזות שוחות לידינו. מראה יפהפה של טבע מושלם.
המשכנו לצד המתוייר יותר לעגינת לילה ב- Ton Sai Bay. ירדנו לחוף בסביבות חמש ועשינו מסלול קצר אך מפרך של טיפוס לנקודת תצפית גבוהה על האי. נוף מטריף פרוש לרגלינו, ועוד הספקנו להגיע לסוף השקיעה ...
בדרך חזרה לחוף שוטטנו בסמטאות האי, העמוסות בדוכנים, מסעדות וברים, אספנו פיצה ועלינו על הדינגי כדי לחזור ליאכטה. בחושך ובטלטלות הים ליאור דרך על הפיצה ואחר כך גם טל אבל היא שרדה למרות הכל. עברנו עוד רגע של דאגה כשראינו דמויות בלתי מזוהות מסתובבות על סיפון היאכטה, נרגענו כשהתברר שזהו צוות תיקון שמטפל בהגה האוטומטי.
יום ד', 12 מרס 2014
אחד הדברים הכיפיים בשייט הוא להתעורר מוקדם בבוקר ולשתות קפה בסיפון כשעוד קריר ושקט, ללא רעש של סירות אחרות. הנוף נראה פתאום קצת אחרת מכפי שנראה יום קודם כשעגנו והיום הולך ומתבהר לאט לאט. ארגנו כל מה שצריך ליציאה לדרך ונשאר לנו זמן לרדת לדינגי לסיבובים באזור. הילדים כבר שולטים בצעצוע שהופך במהרה לדבר שרבים עליו. אבי עוזב אותנו היום וליאור בהפלגת סולו ראשונה. כל המשפחה נרתמת לעשות מה שצריך כדי שנפליג, והרוח לטובתנו. אני מתאהבת סופית ברגעי השייט הקסומים בהם שומעים רק את הים ואת היאכטה המפליגה ממש מגרגרת מהנאה. שעות בים עוברות כמו רגעים בודדים, ולמרות הקשיים הפיזיים והיעדר נוחות כללית בשינה, רחצה והכנת אוכל, אני פשוט נהנית. אנחנו מפליגים לכיוון דרום קו לנטה, עוגנים ב- Kantiang Bay יחסית מוקדם. אנחנו יורדים לחוף המקסים, מספיקים לעבור ב- 7/11 לקנות דברים להכנת משלוח מנות, אוכלים בדרך סטיקי רייס מנגו, דואגים לקרח, וחוזרים ליאכטה להתארגנות. |
| בוקר, רגע לפני שזזים |
 |
| Kantiang Bay |
 |
| Kantiang Bay |
 |
| הילדים בצעצוע החדש |
בערב כל חברי הפלוטילה נפגשים ב- Why not Bar. החלפנו משלוחי מנות, אנחנו נותנים ליאכטה דני ומקבלים שלושה משלוחים לילדים מיאכטה אבי. רק אנחנו מגיעים מחופשים: טל התחפש ל- E בודד, אורי תלה על עצמו שרשרת Red Hot Chilli peppers והתחפש ללהקה. ליאור, איתי ואני התחפשנו לפלוטילה - ליאור תלה על עצמו קולדקס ונייר טואלט (פלו = שפעת), איתי תלה על עצמו שקיקי תה (טי) ולי אורי צייר על הלחי את התו לה. למרות שכל תחפושת הצריכה הסבר מצידנו, היה כיף לראות את התגובות המופתעות. דליה, השפית מיאכטה דני הדהימה אותנו כשהסתבר שהיא אפתה אוזני המן, אתגר לא פשוט במטבח של יאכטה. בדרך חזרה עצרנו לראות מופע אש על החוף שמאוד שעשע את הילדים.
 |
| מופע אש ליד הבר |
יום ה', 13 מרס 2014
יצאנו מוקדם אל האי Koh Ngai, מישהו מספר שפה צולמה אחת מעונות הישרדות. כל האזור מוגדר כשמורת טבע בשל הריף המצוי בו ואנחנו מיד יורדים לדינגי ומשנרקלים באזור. מאות דגים צבעוניים יפהפיים שוחים איתנו, למטה ממלכה שלמה בנויה מאלמוגים, הילדים מצליחים לראות קיפודי ים, אני לא. בדרך חזרה אנחנו קופצים ליאכטה דני, שם אושרת ורינה מטגנות לנו מופלטה מבצק שדליה הכינה, לאחר ששאלה אותנו ערב קודם למה אנחנו הכי מתגעגעים והבטיחה להכין לנו. ריבה, נוטלה וכמובן חמאה ודבש על השולחן, אנחנו מתענגים ומתרפקים על הטעמים. אורי מספיק להתנסות בגלשן ה- SUP של דודי וכולנו בודקים איך זה לשכב על הרשת בחרטום של הקטמרן. |
| Koh Ngai |
בהמשך עצרנו למלא מים, והמשכנו בהפלגה אל Koh Kradan לעגינת לילה, הנקודה הדרומית ביותר שנהיה בה. נפגשנו עם כולם על החוף ויצאנו עם פנסים להליכה בג'ונגל אל מפרץ Lost Paradise הנמצא בצד השני של האי. לפנינו נגלה חוף ארוך ושליו, במרחק מטרים בודדים ממנו בקתות קטנות, לאחר צעידה קצרה לאורכו הגענו למסעדה. לא הצלחנו להתיישב באותו שולחן ואנחנו מתפצלים, ליאור וטל יושבים עם יאכטה איבליז ואורי, איתי ואני עם יאכטה אבי בצד אחד ויאכטה דני בצד השני. אחרי יותר מחצי שנה מגיע לליאור קצת חופש ממני ... האוכל מגיע אחרי נצח אבל בסך הכל נעים לנו. רק כשהחלטנו ללכת נזכרנו שצריך לחזור את הדרך לצד השני של האי, רק שעכשיו חשוך יותר ואנחנו מגששים את דרכינו לתחילת המסלול. הגענו לחוף, תמיד משמח לראות שהדינגי ממתין לנו במקום שהשארנו אותו, ולא נסחף לים או נגנב.
 |
| פסלים על החוף, Koh Kradan West |
יום ו', 14 מרס 2014
 |
| מפליגים ל- Koh Muk |
 |
| פתח המערה |
 |
 |
| היציאה מהמערה לצד השני |
 |
| קירות הסלעים והפתח לשמים |
מ- Koh muk הפלגנו לצפון האי קו לנטה, ועגנו מול Klong Dao. ירדנו לחוף המקסים, הקטנים נהנו לשחק בחול ואנחנו התיישבנו לשתות שייק, אלינו הצטרפו יאכטה דני ושליש יאכטה איבליז. בשעה שבע בערב התכנסו כל חברי הפלוטילה לקבלת שבת בחוף סביב דינגי, ויאכטה דני האלופים אפו חלות לכבוד הארוע. התעלפנו מהגעגוע לטעם של החלה ושוב דליה ורינה פינקו אותנו ונתנו לנו חלה שלמה לקחת ליאכטה. לא הספקנו להשיג שקית ל"אוצר" והילדים פירקו אותה בשתי דקות, מאושרים עד הגג. חזרנו לסיים את השייקים ועברנו כולנו למסעדה אחרת על החוף לארוחת ערב. הילדים שמסיימים פה את הימים מעולפים כבר בתשע בערב, החזיקו את עצמם בקושי עד שסיימנו והלכנו לכיוון הדינגי. גלים גבוהים הקשו עלינו את היציאה מהחוף, וכשהצלחנו להתרחק הדינגי היתה מלאה במים. חשבנו שזה מהגלים אבל אז ליאור גילה ששכחנו לסגור את הפקק ....
 |
| מתקררים אחרי העגינה |
 |
| נהנים מהחוף |
 |
| קבלת שבת עם מזמורים |
 |
| שייט הוא דרך מצויינת לגרום לילדים ללכת לישון מוקדם |
יום שבת, 15 מרס 2014
 |
| ראש התרנגול. רגע אחד בהיר |
 |
| רגע אחרי מתכהה |
עם חיזוק של אבי, המשכנו להפליג לכיוון קראבי. מרחוק ראינו את חופי ראיליי (Railay) ותונסאי (Thonsai) והמשכנו לעגינה ב- Ao Nang. ירדנו לחוף ונסענו עם כולם לסדנת בישול אצל Ya's. "בנג בנג צ'ופ צ'ופ, אההההההה" הפך להיות המוטו של הערב, כשהיא הסבירה והדגימה לנו איך לקצוץ את הירקות לספרינגרול, לתבשילי הקארי ולמנות הנוספות שעשינו. היה ערב מהנה מאוד, ובמיוחד נהניתי מזה שליאור והילדים בישלו גם לי כשאני הרמתי את הרגליים הנפוחות שלי (מסתבר שזה קרה לעוד אנשים בפלוטילה - לחות? חום? שמש?). שמחים ושבעים חזרנו לדינגי, שוב שמחנו למצוא אותה, משם ליאכטה, מקלחת ולישון.
 |
| עם יאכטה דני |
 |
| מנוחת המבשלים |
יום ראשון, 16 מרס 2014
את הבוקר פתחנו עם פנקייקים מפנקים שעשיתי לפני שיצאנו. דודי הצטרף אלינו להפלגה ובתשע וחצי הרמתי עוגן (כבר נהייתי אלופה) לכיוון האי Koh Hong בו נמצאת שמורת הטבע Than Bok Khorani ורצועת חוף לבנה ומדהימה, לטעמי החוף היפה ביותר שהיינו בו. לאחר שירדנו מהדינגי הלכנו לאורך החוף עד שהתגלתה לפנינו "בריכה" המחוברת לים דרך חריץ קטן בין הסלעים העוטפים אותה. המים ירקרקים בהירים והסלעים היוצאים מהם יוצרים ,תמונה מדהימה. התיישבנו במים ליד רינה ודליה, איתי כל כך נהנה לשחק בחול שהיה לנו קשה לגרור אותו חזרה ליאכטה. |
| Koh Hong |
 |
| הבריכה ב- Koh Hong |
כשחזרנו הכנו צהריים ויצאנו לפוקט בשייט מנועי ארוך עד המרינה. בדרך חלפנו על פני איי ג'יימס בונד היפים שהזכירו לנו את מפרץ האלונג בויאטנם. סיימנו את אחד השבועות הכי מהנים ומלמדים שהיו לנו בטיול. היה קצת מוזר לבקר מקומות דרך הים, זה הפוך ממה שקורה בדרך כלל. ההפלגות מאי לאי בים העצום והנופים שלעיתים קשה להאמין שהם אמיתיים, בנוסף להכרות עם חברי הפלוטילה המקסימים, עשו את השבוע הזה. זה רחוק מלהיות חופשת מנוחה, אבל לא הייתי משנה דבר (טוב אולי הייתי מעדיפה לא לעלות שרטון).
המציאות שלכם עולה על כל דמיון. מ ד ה י ם ! תעשו מזה סרט.
השבמחקמה אני אגיד ??? כל מילה מיותרת. התמונות של אורי על היאכטה ושל טל ואיתי על החול - ללא מילים. אתם בטוח לא בסרט ??? או אולי אני בסרט ??? תחזרו כבר !!!!
השבמחק