אחרי שבשנה שעברה שכחתי במשך יומיים רצופים להתעורר מספיק מוקדם כדי לעשות את הטקס המסורתי שלנו בימי הולדת, והאשמה לגמרי עלי כי ליאור היה בחו"ל, איתי עשה לי הכנה רצינית השנה והזכיר לי את האירוע הקשה.
כשהלכתי אתמול למסור כביסה במכבסה הנמצאת ברחוב של המלון שלנו, נכנסתי בדרך לכל חנות ושאלתי אם יש בלונים. בשלישית, שמכילה גם הכי הרבה מוצרים מיובאים היו. ליאור כיוון שעון לשש וחצי בבוקר והפעם הצלחנו במשימה. לאחר ארוחת הבוקר, יצאנו לפעילות האומגות של חברת Flight of the Gibbon, שמתקיימת ביער עצום הנמצא במתחם של מקדשי אנגקור בסיאם ריפ. את המקדשים לא ראינו היום, אבל גלשנו באומגות בין פלטפורמות המותקנות גבוה על העצים שבשיאן הגיעו ל- 45 מטר גובה ו- 300 מטר אורך ושמהן רואים הרבה מאוד צמרות עצים (מלמעלה...). מעבר לנוף ולגובה הרב הן גם מתנודדות עם העצים מה שגרם לי לחבק חזק כמה מהעצים היום. מה שנראה לי כפעילות מגניבה לפני שעלינו על הפלטפורמה הראשונה נראה מלמעלה כרעיון ממש רע, לא יכולתי להאמין שעשיתי את זה לעצמי ולאיתי שכנראה פחד ממש כמוני. כמו הקפיצה הראשונה, גם השניה היתה ממש מפחידה, ואחר כך פשוט ניסיתי לא לחשוב על מה שאני עושה, כי לא ממש היתה לי ברירה. כמובן שהיה בזה הרבה כיף, למרות שמחשבות על נפילה כל הזמן חולפות בראש. בין לבין עברנו בארבעה גשרים תלויים וצרים, שרק משתתף אחד הורשה לעבור עליהם בכל רגע נתון, והם היו לי הכי קשים, כנראה שזה הביא לקצה את פחד הגבהים שאני סוחבת מילדות. אבל הכי מדהים היה איתי, שלמרות הפחד הרב התגבר כל פעם מחדש ועשה הכל כמו גדול, ובדיעבד קיבל חוויה מעצימה במיוחד כמתנה. הגדולים נהנו מהאקסטרים מהרגע הראשון ואפילו כשאורי נתקע באמצע הדרך, תלוי בגובה 35 מטר, זה רק הוסיף לו להנאה ולאחר החילוץ הוא המשיך לקפץ כאילו כלום לא קרה. לסיום ירדנו מפלטפורמה שניצבת בגובה 25 מטר אל הרצפה בסנפלינג ולמרות שכל כך שמחנו לעמוד שוב על האדמה, מיד רצינו עוד פעם.
כשהלכתי אתמול למסור כביסה במכבסה הנמצאת ברחוב של המלון שלנו, נכנסתי בדרך לכל חנות ושאלתי אם יש בלונים. בשלישית, שמכילה גם הכי הרבה מוצרים מיובאים היו. ליאור כיוון שעון לשש וחצי בבוקר והפעם הצלחנו במשימה. לאחר ארוחת הבוקר, יצאנו לפעילות האומגות של חברת Flight of the Gibbon, שמתקיימת ביער עצום הנמצא במתחם של מקדשי אנגקור בסיאם ריפ. את המקדשים לא ראינו היום, אבל גלשנו באומגות בין פלטפורמות המותקנות גבוה על העצים שבשיאן הגיעו ל- 45 מטר גובה ו- 300 מטר אורך ושמהן רואים הרבה מאוד צמרות עצים (מלמעלה...). מעבר לנוף ולגובה הרב הן גם מתנודדות עם העצים מה שגרם לי לחבק חזק כמה מהעצים היום. מה שנראה לי כפעילות מגניבה לפני שעלינו על הפלטפורמה הראשונה נראה מלמעלה כרעיון ממש רע, לא יכולתי להאמין שעשיתי את זה לעצמי ולאיתי שכנראה פחד ממש כמוני. כמו הקפיצה הראשונה, גם השניה היתה ממש מפחידה, ואחר כך פשוט ניסיתי לא לחשוב על מה שאני עושה, כי לא ממש היתה לי ברירה. כמובן שהיה בזה הרבה כיף, למרות שמחשבות על נפילה כל הזמן חולפות בראש. בין לבין עברנו בארבעה גשרים תלויים וצרים, שרק משתתף אחד הורשה לעבור עליהם בכל רגע נתון, והם היו לי הכי קשים, כנראה שזה הביא לקצה את פחד הגבהים שאני סוחבת מילדות. אבל הכי מדהים היה איתי, שלמרות הפחד הרב התגבר כל פעם מחדש ועשה הכל כמו גדול, ובדיעבד קיבל חוויה מעצימה במיוחד כמתנה. הגדולים נהנו מהאקסטרים מהרגע הראשון ואפילו כשאורי נתקע באמצע הדרך, תלוי בגובה 35 מטר, זה רק הוסיף לו להנאה ולאחר החילוץ הוא המשיך לקפץ כאילו כלום לא קרה. לסיום ירדנו מפלטפורמה שניצבת בגובה 25 מטר אל הרצפה בסנפלינג ולמרות שכל כך שמחנו לעמוד שוב על האדמה, מיד רצינו עוד פעם.
 |
| טל ואורי קופצים ביחד באומגת "ירח הדבש" |
 |
| איתי חוצה גשר |
 |
| מחלצים את אורי |
 |
| ילד יום ההולדת האמיץ |
 |
| תפסתי אומץ |
הגעתי למסקנה - לא נורמאליים !!!!!!!!!!!!!!!!! איזה פחד, אמאל'ה...המון מזל טוב לאיתי האמיץ !!! ולמשפחה האמיצה כולה:) שיהיה שבוע טוב !
השבמחקאיזה חוויות אתם אוספים
השבמחק