MR. MAN הגיע בדיוק בשמונה. נכנסנו לרכב, הפעם מצויידים במצלמה, ובכריכים שהצלחנו לארגן מדברים שמצאנו ב"סבן אילבן". הנסיעה לשמורה SAM ROI YOT ("שמורת 300 הפסגות") הנמצאת בדרומה של הואה הין, עוברת בעיירה פרנבורי, שאומרים שהיא "הרצליה פיתוח" של האיזור. אנחנו לא ראינו אזור יוקרתי, אבל הנופים בדרך מהממים, עמוסים בצמחייה שופעת
עלים וירוק, ומאחוריהם נישאים צוקים גבוהים, והבתים נראים כאילו הם נחלות באיזה מושב. עברנו גם מספר חוות לגידול שרימפסים.
השמורה כוללת חלק יבשתי וחלק ימי, ובכללם הרים וחופים, מיני חיות ים, קופים, ציפורים, וצמחיה עשירה של עצים שבחלקם גדלים במים (מנגרובים). MR. MAN אמר שכדאי להתחיל במקדש Wat Khao Daeng. הגענו וראינו שני מבנים של מקדשים לא גדולים כ"כ אבל מקושטים ויפים. בתוך אחד מהם פסל בודהה ופסלים נוספים של נזירים אחרים, מצופים בזהב מתקלף. ראינו שהמאמינים נוהגים לקחת פיסות זהב ולשמור אותם, מתייחסים לזה כמשהו שמעניק ברכה. ברכב שלנו זה היה מודבק לגג המכונית מבפנים. נזירים, פרה וקופים הסתובבו שם. ליאור היה עסוק חלק גדול מהזמן עם איתי ששירותי הבול-קלע גרמו לו לעצירות. רגע לפני שעמדנו לזוז הוצאתי את אחת משקיות הכריכים, לאחר שטל אמר שהוא רעב. בתוך שניה, נעמד מולי קוף ששמע את רשרוש השקית, מתקרב אלי לאט לאט, היה ברור שהוא חומד אותה. חשבתי לי שתוך רגע הוא קופץ עלי והעפתי עליו את השקית. הוא לקח אותה הוציא כריך והתחיל לאכול, ואח"כ כך רץ איתה לעצים. בתוך שניות ראינו עשרות קופים נוהרים אליו, רוצים שיכבד אותם בשלל.
המקדש הוא גם נקודת היציאה לשייט ב - Kaho Daeng Canal. מצויידים בחגורות הצלה שגרמו לנו להרגיש מגוחכים, עלינו על סירת הלונג-טייל. במהלך השייט, המשיט התאילנדי בעל השיניים הרקובות הסב את תשומת ליבנו למיני החיות שם, והמליץ לנו נקודות צילום מעניינות. ראינו ציפורים, סלמנדרות, לטאה ענקית אוכלת פגר של קוף, וגם קופים קטנים יותר מאלו שראינו במקדש.
משם המשכנו למערת Phraya Nakhon Cave . קראנו שיש שתי דרכים להגיע למערה. אחת היא לטפס ולחצות הר בטיפוס קשה, כדי להגיע לחוף Laem Sala beach, ממנו יש טיפוס נוסף לא פשוט. או פשוט לקחת סירה לחוף ומשם לעשות את הטיפוס שנותר. התעקשתי על הגעה לחוף בסירה, למורת רוחו של ליאור שחשב שאנחנו לא צריכים לוותר לעצמנו. הגענו לחוף והתחלנו בטיפוס של כ 430 מ' , במדרגות אבנים יחסית סדורות אך מאוד תלולות. היה קשה מאוד, הן בגלל המאמץ הפיזי והן בגלל הלחות הגבוהה. לא זוכרת שהזעתי ככה פעם. הגענו ליעד הנכסף. המערה בנויה משני חללים עם חורים בתקרה שדרכם נכנס אור יום. הראשון חלל גדול ובו צמחיה טבעית, בשני והעיקרי נמצא מקדש ה Kuha Karuhas Pavilion, שנבנה בשנת 1890 לכבוד המלך ראמה ה- 5, שביקר במקום. מאוחר יותר ביקרו במקום המלך ראמה ה- 7 והמלך ראמה ה- 9 שהוא המלך הנוכחי. שלושת המלכים חתמו את שמם על קירות המערה. המערה קרויה Phraya Nakhon על שמו של מושל מחוז נאקון סי טאמאראט אשר גילה במקרה את המערה כ 200 שנה לפני כן כאשר בעקבות סערה, נאלץ למצוא מחסה. את הדרך חזרה לחוף עשינו במצב חצי עילפון. מזל שוויתרנו לעצמנו היום.
השעה היתה כבר כמעט 15:00. עוד לא אכלנו צהריים וחשבנו לעשות את זה במפרץ הדולפינים, אבל הגשם שהתחיל לרדת שיבש את התכנית ועברנו שם רק בנסיעה . זהו חוף שאורכו כ 5 ק"מ, שממנו נשקף נוף של צוקים והאי Ko Lam שעליו ויתרנו בסדר העדיפויות. החוף עמוס דקלים, מסעדות וריזורטים ולפי מה שהבנתי דומה יותר לחופים באיים. את ארוחת הצהריים אכלנו במסעדה קטנה בדרך חזרה, והגענו הביתה כמעט בחמש. כמעט רבנו מי נכנס ראשון למקלחת.
עלים וירוק, ומאחוריהם נישאים צוקים גבוהים, והבתים נראים כאילו הם נחלות באיזה מושב. עברנו גם מספר חוות לגידול שרימפסים.
השמורה כוללת חלק יבשתי וחלק ימי, ובכללם הרים וחופים, מיני חיות ים, קופים, ציפורים, וצמחיה עשירה של עצים שבחלקם גדלים במים (מנגרובים). MR. MAN אמר שכדאי להתחיל במקדש Wat Khao Daeng. הגענו וראינו שני מבנים של מקדשים לא גדולים כ"כ אבל מקושטים ויפים. בתוך אחד מהם פסל בודהה ופסלים נוספים של נזירים אחרים, מצופים בזהב מתקלף. ראינו שהמאמינים נוהגים לקחת פיסות זהב ולשמור אותם, מתייחסים לזה כמשהו שמעניק ברכה. ברכב שלנו זה היה מודבק לגג המכונית מבפנים. נזירים, פרה וקופים הסתובבו שם. ליאור היה עסוק חלק גדול מהזמן עם איתי ששירותי הבול-קלע גרמו לו לעצירות. רגע לפני שעמדנו לזוז הוצאתי את אחת משקיות הכריכים, לאחר שטל אמר שהוא רעב. בתוך שניה, נעמד מולי קוף ששמע את רשרוש השקית, מתקרב אלי לאט לאט, היה ברור שהוא חומד אותה. חשבתי לי שתוך רגע הוא קופץ עלי והעפתי עליו את השקית. הוא לקח אותה הוציא כריך והתחיל לאכול, ואח"כ כך רץ איתה לעצים. בתוך שניות ראינו עשרות קופים נוהרים אליו, רוצים שיכבד אותם בשלל.
המקדש הוא גם נקודת היציאה לשייט ב - Kaho Daeng Canal. מצויידים בחגורות הצלה שגרמו לנו להרגיש מגוחכים, עלינו על סירת הלונג-טייל. במהלך השייט, המשיט התאילנדי בעל השיניים הרקובות הסב את תשומת ליבנו למיני החיות שם, והמליץ לנו נקודות צילום מעניינות. ראינו ציפורים, סלמנדרות, לטאה ענקית אוכלת פגר של קוף, וגם קופים קטנים יותר מאלו שראינו במקדש.
משם המשכנו למערת Phraya Nakhon Cave . קראנו שיש שתי דרכים להגיע למערה. אחת היא לטפס ולחצות הר בטיפוס קשה, כדי להגיע לחוף Laem Sala beach, ממנו יש טיפוס נוסף לא פשוט. או פשוט לקחת סירה לחוף ומשם לעשות את הטיפוס שנותר. התעקשתי על הגעה לחוף בסירה, למורת רוחו של ליאור שחשב שאנחנו לא צריכים לוותר לעצמנו. הגענו לחוף והתחלנו בטיפוס של כ 430 מ' , במדרגות אבנים יחסית סדורות אך מאוד תלולות. היה קשה מאוד, הן בגלל המאמץ הפיזי והן בגלל הלחות הגבוהה. לא זוכרת שהזעתי ככה פעם. הגענו ליעד הנכסף. המערה בנויה משני חללים עם חורים בתקרה שדרכם נכנס אור יום. הראשון חלל גדול ובו צמחיה טבעית, בשני והעיקרי נמצא מקדש ה Kuha Karuhas Pavilion, שנבנה בשנת 1890 לכבוד המלך ראמה ה- 5, שביקר במקום. מאוחר יותר ביקרו במקום המלך ראמה ה- 7 והמלך ראמה ה- 9 שהוא המלך הנוכחי. שלושת המלכים חתמו את שמם על קירות המערה. המערה קרויה Phraya Nakhon על שמו של מושל מחוז נאקון סי טאמאראט אשר גילה במקרה את המערה כ 200 שנה לפני כן כאשר בעקבות סערה, נאלץ למצוא מחסה. את הדרך חזרה לחוף עשינו במצב חצי עילפון. מזל שוויתרנו לעצמנו היום.
השעה היתה כבר כמעט 15:00. עוד לא אכלנו צהריים וחשבנו לעשות את זה במפרץ הדולפינים, אבל הגשם שהתחיל לרדת שיבש את התכנית ועברנו שם רק בנסיעה . זהו חוף שאורכו כ 5 ק"מ, שממנו נשקף נוף של צוקים והאי Ko Lam שעליו ויתרנו בסדר העדיפויות. החוף עמוס דקלים, מסעדות וריזורטים ולפי מה שהבנתי דומה יותר לחופים באיים. את ארוחת הצהריים אכלנו במסעדה קטנה בדרך חזרה, והגענו הביתה כמעט בחמש. כמעט רבנו מי נכנס ראשון למקלחת.
זה נשמע כמו פנטזיה שכמעט בדית מהדמיון:
השבמחקהנופים, איריס (אנטי -טבע) מאכילה קופים, המסעדות.
תפנקי אותנו ביותר תמונות,
נשיקות ותשמרו על עצמכם.
אתי