הלחץ להספיק לטייל עם רמי לפני שהוא חוזר ארצה, הוביל אותנו לחברת הטיולים "קירי". חשבנו גם שצריך לבדוק את הערך המוסף של מדריך. באו לאסוף אותנו ב- 8:30 עם טיוטה קומיוטר ואחרי שהתיישבנו הבנו שלילדים בספסל האחורי אין חגורות בטיחות. אמי, המדריכה התאילנדית החיננית, לא אהבה את
ההתעקשות שלנו על חגורות והסבירה שהחוק בתאילנד לא מחייב. בכל זאת, חיכינו בלובי ונתנו לה זמן להסדיר רכב חלופי. חצי שעה אחר-כך הגיע רכב, ויצאנו לדרך.
נסענו כשעה וחצי לעיר Chiang Dao, בדרך עצרנו לקנות פומלות, והמדריכה הראתה לנו צמח בשם "נם" שכשמכים בו קלות, הוא נסגר ומתקפל כאילו שהוא הולך לישון. זה היה ממש מגניב והיינו חייבים לעשות את זה על כל צמחי ה"נם" שראינו שם לפני שהמשכנו. הנוף בדרך התחלף מעירוני לבין עירוני ותעשייתי ואז לנוף של טבע מהמם. עברנו על פני שדות אורז, בוטנים ותירס, חלפנו על פני ג'ונגל סמיך ועצי טיק תמירים. ככל שהתקדמנו בנסיעה הכביש הלך ונעשה צר יותר. הגענו לכפר של בני שבט ה- Akha, שם יצאו לקראתנו שלש נשים, לבושות בבגדים מסורתיים, נושאות מזכרות למכירה, כמעט כופות עלינו לקנות מהן. מספר צעירים ישבו בחוץ בחוסר מעש, וילדים הסתובבו כנראה בגלל שזה יום ראשון. קנינו מהן כמה דברים, ובכל זאת הן לא עזבו אותנו והלכו אחרינו לכל מקום שהלכנו, ממשיכות להציע לנו מדבריהן. כשחזרנו לאוטובוס אמי סיפרה שהן התלוננו שמדריכים כבר לא כל כך מביאים תיירים לכפר שלהם, וכי היא הסבירה להן שזה בגלל ההתנהגות שלהן, שגורמת חוסר נוחות לתיירים.
המשכנו ועברנו בכפר של בני שבט ה- Lisu, שם לא ראינו נפש חיה, אמי העריכה שכולם בכנסיה שגם על פניה חלפנו. הכפר הבא היה של בני ה- White Karen, המגדלים חזירים שחורים מתחת לבית. נכנסו לחצר אחד הבתים, וראינו אישה חותכת במיומנות ענפי במבוק לרצועות על מנת להכין מהם סלים לנשיאת תרנגולות. ליאור לקח ממנה את המצ'טה והמשיך לחתוך את הענף. שתי ילדות מתוקות לבושות שמלות התרוצצו בחצר ואז התיישבו לשחק עם חיפושית ענק שחורה שמצאו. ניגשנו לעץ תמרינדי שעמד במרחק שני מטר מאיתנו, פירותיו מאוד חמוצים ומשתמשים במיץ שלהם בבישול כמו בלימון. הפירות עדיין לא היו בשלים, אך קטפנו וטעמנו אותם.
רוב הבתים בכפרים עשויים מבמבוק וקש, לעיתים רואים מכוניות חונות בחצר. אמי הסבירה שהשבטים הפכו לנוצרים בגלל עבודת מסיונרים בכפרים הללו. הילדים לומדים בבית ספר משותף, ועבור תיכון הם נוסעים לעיר Chiang Dao. בשבט האחרון שביקרנו, Long Neck Karen, היושבים במקום אחר באזור, פגשנו אישה ששיניה היו מושלמות אך גם שחורות לחלוטין. תוצאה של אכילת בוטן מזן מסויים וגם של חוסר בצחצוח שיניים בשל האמונה שכך השיניים טובות יותר.
הטבעות על הצוואר הן מסורת עתיקת יומין שעל פי דברי אמי, בני השבט לא כ"כ יודעים להסביר. בשל היותו של השבט במקור מהג'ונגלים בבורמה, ישנן סברות שהטבעות נועדו להגנה על צוואר הנשים במידה ויתקלו בטיגריסים, בשעה שהגברים יצאו מהכפר לציד. את הטבעות הראשונות שמים להן בגיל 4, אחת לשנה מורידים אותן לצורך ניקיון, ומחזירים בתוספת טבעת. הטבעות מאוד כבדות, ומהוות עומס רב לגב ולכן הן סובלות מכאבים. מעניין שלא ראינו בכפר גברים בכלל, רק נשים וילדים ששיחקו "פרה עיוורת". הם מתפרנסים מביקורי התיירות, ובשביל הראשי מהכניסה לכפר, מוצבים דוכנים עמוסים בפריטים הקשורים למסורת שלהם, בנוסף לצעיפים שהן אורגות ומזכרות רגילות. מאחורי הדוכנים נמצאים הבתים שלהם. ליאור והילדים נכנסו לראות. בתים צנועים מאוד, מזרנים, כילה, ערסל.אין מטבח כמו שאנחנו מכירים, אבל ראוטר לאינטרנט אלחוטי תלוי על הקיר. חלק מהנשים בשבט עונדות טבעות כחגורה על המותניים במקום על הצוואר. לחלקן יש טבעות על הברכיים, באותו אופן כמו על הצוואר, ונראה שהן מעט מעוותות.
משם המשכנו למערה קרסטית חשוכה ב- Chiang Dao ולידה מספר מקדשים. הכניסה למערה מכילה בריכת דגים החיים שם כמו בשמורת טבע. מסתבר שבאזור בו יש מקדשים יש איסור על צייד, ולכן בדגים שבבריכה לא נוגעים. כדי ללכת במערה מתלווים שני מדריכים של המקום עם עששיות גז, ובנוסף הילדים היו מצויידים בפנסים שהבאנו. התחלנו ללכת בתוך המערה, הרמנו את הראש וראינו עשרות עטלפי פירות על התקרה.
ההליכה במערה הצריכה זהירות מהחלקה ומפגיעה בראש מהנטיפים הנמוכים. מצאנו את עצמנו זוחלים מספר פעמים כדי לעבור בין החללים במערה. איתי שתמיד הוביל אחרי המדריכה, ליווה אותנו במעברים הקשים והדריך אותנו איך לעבור אותם ומתי להרים את הראש. מדי פעם המדריכה עצרה והצביעה על פסלים בצורות שונות שנוצרו באופן טבעי. כך ראינו פיל ופיל בעל שלושה ראשים, תרנגולת ופפאיה שהיתה הכי דומה לעצמה. צחקנו שצריך בהרבה מקרים דמיון מפותח כדי לראות את מה שהם רואים.
אחרי ארוחת הצהריים התחלנו לחזור לכיוון צ'יאנג מאי ועצרנו בדרך בחוות סחלבים ופרפרים שהיתה אכזבה. בטיולי הטבע שלנו כבר ראינו הרבה יותר פרפרים מאשר אלו שהתעופפו שם. סיימנו שם די מהר והחלטנו לנסוע ל- Tiger Kingdom, שם בחרנו לפגוש את הטיגריסים הכי קטנים, בני חודש וחצי. התבקשנו לשטוף ידיים ולחלוץ נעליים לפני הכניסה לכלוב. אסרו עלינו לגעת בראש שלהם, אלא בגוף בלבד. הם כל כך יפים ומתוקים ונראים לא מזיקים, נאמר לנו שנשיכה שלהם היא כמו של חתול. בכלוב ליד, היו טיגריסים בני שלושה חודשים שהיו כבר ממש פעילים ובמרץ רב קיפצו והשתוללו בכלוב שלהם.
בסופו של דבר היה לנו יום מקסים ועמוס, המדריכה אמי בחלק מהמקומות היתה מדהימה והעשירה אותנו בידע ובחלק לא היתה לה תרומה. מה שבטוח זה שיש משהו כיפי בזה שמישהו מארגן ומסדר הכל ואומר לך רק לאן להגיע.
ההתעקשות שלנו על חגורות והסבירה שהחוק בתאילנד לא מחייב. בכל זאת, חיכינו בלובי ונתנו לה זמן להסדיר רכב חלופי. חצי שעה אחר-כך הגיע רכב, ויצאנו לדרך.
נסענו כשעה וחצי לעיר Chiang Dao, בדרך עצרנו לקנות פומלות, והמדריכה הראתה לנו צמח בשם "נם" שכשמכים בו קלות, הוא נסגר ומתקפל כאילו שהוא הולך לישון. זה היה ממש מגניב והיינו חייבים לעשות את זה על כל צמחי ה"נם" שראינו שם לפני שהמשכנו. הנוף בדרך התחלף מעירוני לבין עירוני ותעשייתי ואז לנוף של טבע מהמם. עברנו על פני שדות אורז, בוטנים ותירס, חלפנו על פני ג'ונגל סמיך ועצי טיק תמירים. ככל שהתקדמנו בנסיעה הכביש הלך ונעשה צר יותר. הגענו לכפר של בני שבט ה- Akha, שם יצאו לקראתנו שלש נשים, לבושות בבגדים מסורתיים, נושאות מזכרות למכירה, כמעט כופות עלינו לקנות מהן. מספר צעירים ישבו בחוץ בחוסר מעש, וילדים הסתובבו כנראה בגלל שזה יום ראשון. קנינו מהן כמה דברים, ובכל זאת הן לא עזבו אותנו והלכו אחרינו לכל מקום שהלכנו, ממשיכות להציע לנו מדבריהן. כשחזרנו לאוטובוס אמי סיפרה שהן התלוננו שמדריכים כבר לא כל כך מביאים תיירים לכפר שלהם, וכי היא הסבירה להן שזה בגלל ההתנהגות שלהן, שגורמת חוסר נוחות לתיירים.
המשכנו ועברנו בכפר של בני שבט ה- Lisu, שם לא ראינו נפש חיה, אמי העריכה שכולם בכנסיה שגם על פניה חלפנו. הכפר הבא היה של בני ה- White Karen, המגדלים חזירים שחורים מתחת לבית. נכנסו לחצר אחד הבתים, וראינו אישה חותכת במיומנות ענפי במבוק לרצועות על מנת להכין מהם סלים לנשיאת תרנגולות. ליאור לקח ממנה את המצ'טה והמשיך לחתוך את הענף. שתי ילדות מתוקות לבושות שמלות התרוצצו בחצר ואז התיישבו לשחק עם חיפושית ענק שחורה שמצאו. ניגשנו לעץ תמרינדי שעמד במרחק שני מטר מאיתנו, פירותיו מאוד חמוצים ומשתמשים במיץ שלהם בבישול כמו בלימון. הפירות עדיין לא היו בשלים, אך קטפנו וטעמנו אותם.
רוב הבתים בכפרים עשויים מבמבוק וקש, לעיתים רואים מכוניות חונות בחצר. אמי הסבירה שהשבטים הפכו לנוצרים בגלל עבודת מסיונרים בכפרים הללו. הילדים לומדים בבית ספר משותף, ועבור תיכון הם נוסעים לעיר Chiang Dao. בשבט האחרון שביקרנו, Long Neck Karen, היושבים במקום אחר באזור, פגשנו אישה ששיניה היו מושלמות אך גם שחורות לחלוטין. תוצאה של אכילת בוטן מזן מסויים וגם של חוסר בצחצוח שיניים בשל האמונה שכך השיניים טובות יותר.
הטבעות על הצוואר הן מסורת עתיקת יומין שעל פי דברי אמי, בני השבט לא כ"כ יודעים להסביר. בשל היותו של השבט במקור מהג'ונגלים בבורמה, ישנן סברות שהטבעות נועדו להגנה על צוואר הנשים במידה ויתקלו בטיגריסים, בשעה שהגברים יצאו מהכפר לציד. את הטבעות הראשונות שמים להן בגיל 4, אחת לשנה מורידים אותן לצורך ניקיון, ומחזירים בתוספת טבעת. הטבעות מאוד כבדות, ומהוות עומס רב לגב ולכן הן סובלות מכאבים. מעניין שלא ראינו בכפר גברים בכלל, רק נשים וילדים ששיחקו "פרה עיוורת". הם מתפרנסים מביקורי התיירות, ובשביל הראשי מהכניסה לכפר, מוצבים דוכנים עמוסים בפריטים הקשורים למסורת שלהם, בנוסף לצעיפים שהן אורגות ומזכרות רגילות. מאחורי הדוכנים נמצאים הבתים שלהם. ליאור והילדים נכנסו לראות. בתים צנועים מאוד, מזרנים, כילה, ערסל.אין מטבח כמו שאנחנו מכירים, אבל ראוטר לאינטרנט אלחוטי תלוי על הקיר. חלק מהנשים בשבט עונדות טבעות כחגורה על המותניים במקום על הצוואר. לחלקן יש טבעות על הברכיים, באותו אופן כמו על הצוואר, ונראה שהן מעט מעוותות.
 |
| מתורגלת בלפגוש תיירים הילדה המהממת הזו דיברה איתנו באנגלית |
משם המשכנו למערה קרסטית חשוכה ב- Chiang Dao ולידה מספר מקדשים. הכניסה למערה מכילה בריכת דגים החיים שם כמו בשמורת טבע. מסתבר שבאזור בו יש מקדשים יש איסור על צייד, ולכן בדגים שבבריכה לא נוגעים. כדי ללכת במערה מתלווים שני מדריכים של המקום עם עששיות גז, ובנוסף הילדים היו מצויידים בפנסים שהבאנו. התחלנו ללכת בתוך המערה, הרמנו את הראש וראינו עשרות עטלפי פירות על התקרה.
ההליכה במערה הצריכה זהירות מהחלקה ומפגיעה בראש מהנטיפים הנמוכים. מצאנו את עצמנו זוחלים מספר פעמים כדי לעבור בין החללים במערה. איתי שתמיד הוביל אחרי המדריכה, ליווה אותנו במעברים הקשים והדריך אותנו איך לעבור אותם ומתי להרים את הראש. מדי פעם המדריכה עצרה והצביעה על פסלים בצורות שונות שנוצרו באופן טבעי. כך ראינו פיל ופיל בעל שלושה ראשים, תרנגולת ופפאיה שהיתה הכי דומה לעצמה. צחקנו שצריך בהרבה מקרים דמיון מפותח כדי לראות את מה שהם רואים.
אחרי ארוחת הצהריים התחלנו לחזור לכיוון צ'יאנג מאי ועצרנו בדרך בחוות סחלבים ופרפרים שהיתה אכזבה. בטיולי הטבע שלנו כבר ראינו הרבה יותר פרפרים מאשר אלו שהתעופפו שם. סיימנו שם די מהר והחלטנו לנסוע ל- Tiger Kingdom, שם בחרנו לפגוש את הטיגריסים הכי קטנים, בני חודש וחצי. התבקשנו לשטוף ידיים ולחלוץ נעליים לפני הכניסה לכלוב. אסרו עלינו לגעת בראש שלהם, אלא בגוף בלבד. הם כל כך יפים ומתוקים ונראים לא מזיקים, נאמר לנו שנשיכה שלהם היא כמו של חתול. בכלוב ליד, היו טיגריסים בני שלושה חודשים שהיו כבר ממש פעילים ובמרץ רב קיפצו והשתוללו בכלוב שלהם.
בסופו של דבר היה לנו יום מקסים ועמוס, המדריכה אמי בחלק מהמקומות היתה מדהימה והעשירה אותנו בידע ובחלק לא היתה לה תרומה. מה שבטוח זה שיש משהו כיפי בזה שמישהו מארגן ומסדר הכל ואומר לך רק לאן להגיע.
התמונות מאלפות. איזה יופי של מקום. לגעת באוכלוסיה, זה היופי - ממש לגעת. ואיתי עם הטיגריסים - אין, אין !!! איתיה - מתה עלייך, אתה פשוט גיבור. אני הייתי מתה מפחד...והנטיפים - משו משו. מקסים
השבמחק