גן החיות של צ'יאנג מאי

כשתכננו את הנסיעה לדואי סותפ, אמר לנו הנהג שממש למרגלות ההר נמצא גן החיות של צ'יאנג מאי.  הדבר היחיד שידעתי עליו זה שיש בו דובי פנדה שהסינים תרמו, ושהצאצא שלהם גרם לתקרית דיפלומטית בין שתי המדינות, לאחר שסין טענה שהוא שלהם ודרשה שיעבירו אותו אליה.  הצאצא הוחזר והשלום חזר. 

דואי סותפ

אחד המקומות הקדושים בצפון תאילנד הוא מקדש Phra That Doi Suthep, אשר נבנה בשנת 1383 ונמצא בפסגת הר דואי סותפ (1676 מ'), שנקרא כך על שם נזיר שחי שם שנים רבות.  כדי להגיע למקדש, טיפסנו 306 מדרגות.  הסדרנו נשימה, חלצנו נעלינו ונכנסנו למקדש המפואר, שהיה עמוס בפסלים וסמלים חשובים

העיר החדשה

ההורים עזבו לפני כמה ימים בפרידה קורעת לב, בידיעה שניפגש רק בעוד כשבעה וחצי חודשים, ואנחנו חזרנו לשגרה המוכרת לנו.  טיולים, קצת לימודים ועבודה, הרבה קריאה, בדרך לסיים שני ספרים נוספים שאני קוראת במקביל כדי שלא ישעמם. לקח לנו כמה ימים ללמוד להתנהל בעיר בהרכב מצומצם, רק חמשתנו.  כמה ביקורים נוספים בשוק, וגילינו את המתחם "שלנו".  רצף מסעדות תאילנדיות בשני טורים,

דואי אין

ביקרנו בפארק הלאומי דואי אינתאנון, ובקיצור דואי אין, שם נמצא ההר הגבוה ביותר בתאילנד, המתנשא לגובה של 2595 מ'.  הפארק נמצא כשעה ורבע נסיעה מצ'יאנג מאי, ומרגע הכניסה אליו נסענו במצטבר עוד כשעה עד לפסגה הקרירה.  הפארק כולו מיוער ובדרך למעלה יש נקודות עצירה שונות, בהן מפלים, מקדשים

פילים

את היום האחרון עם ההורים החלטנו לבלות ב- "Elephant Nature Park" לאחר שאורי קיווה שנהיה שם ביום ההולדת שלו והיה לו חשוב שהם יהיו איתנו.  בחרנו במקום אחרי שהתייעצנו עם הילדים והחלטנו שלא הולכים לרכב על פילים אלא לטפל בהם.

"Arroy Makmak"

כבר הרבה זמן רציתי לעשות פוסט על האוכל המדהים כאן.  אז עכשיו, אחרי סדנת הבישול המעולה שעשינו ביום שני, הייתי חייבת. השפית ננה אספה אותנו מהמלון בסביבות 8:45, ולאחר נסיעה קצרה הגענו ל- Galangal cooking studio ("גאלאנגל" זה ג'ינג'ר תאילנדי).  בסטודיו קיבלנו את התפריטים וכל אחד היה צריך לבחור ארבע מנות שהוא רוצה לבשל.  קצת עשינו להם בלאגן כי ארבעה מאיתנו רצו לבשל ללא

יום הולדת 11 לאורי

יש לנו מסורת בבית בימי הולדת.  כל בני הבית קמים בבוקר לפני מי שחוגג, מנפחים בלונים, ניגשים למיטה שלו ומעירים אותו בשירה של שירי יומהולדת, חיבוקים ונשיקות.  אז אתמול קמנו בשש וחצי, כי הרגשנו שתיכף כולם קמים, הערנו את איתי וגילינו שטל ממילא התעורר, הסתגרנו בחדר שלנו ותכננו שניקח כריות

פוסטצ'יק - שיטוט ושטויות

יצאנו לשוטט בעיר, דבר שאנחנו מאוד אוהבים לעשות. חיפשנו חנות ספרים לטל שלשמחתנו גומע ספרים בקצב מסחרר.  בחנות הספרים שאליה הגענו היו רק ספרים בתאילנדית והמוכרת האדיבה שלחה אותנו לחנות אחרת.  מצויידים בכתובת החנות בתאילנדית עלינו על סונגתוו

שבטי ההרים ועוד

הלחץ להספיק לטייל עם רמי לפני שהוא חוזר ארצה, הוביל אותנו לחברת הטיולים "קירי".  חשבנו גם שצריך לבדוק את הערך המוסף של מדריך.  באו לאסוף אותנו ב- 8:30 עם טיוטה קומיוטר ואחרי שהתיישבנו הבנו שלילדים בספסל האחורי אין חגורות בטיחות.  אמי, המדריכה התאילנדית החיננית, לא אהבה את

פוסטצ'יק - הגענו לצ'יאנג מאי

נסענו מהואה הין לבנגקוק, טסנו במטוס של חברת Thai Airways, שנראה כאילו עכשיו הוציאו אותו מהקופסא, והגענו לצ'יאנג מאי.   הדירה שלנו מאוד נוחה, ממוקמת 5 דק' הליכה משוק הלילה, אליו יצאנו קצת אחרי שהתארגנו עם החפצים.  בדרך הופתענו לגלות שלט גדול מאוד בעברית של "המרכז למטייל", חברת טיולים ישראלית בתאילנד, בבעלותם גם מלון ומסעדה, ומולם ממוקמת מסעדה נוספת בשם "סבבה", המגישה אוכל ישראלי.  ישב בה אדם שנראה כמו

חודש אחרי

איזה כיף זה שהבית מגיע אלינו במקום שאנחנו נגיע אליו.  כך הרגשתי כשההורים שלי ואחי הגיעו אלינו השבוע.  ההורים ממשיכים בטיול מאורגן לויאטנם וקמבודיה ורמי הגיע לשבועיים.  הארכנו את השהות פה בהואה הין בשבוע, כי רצינו להראות להם מה עשינו ואכלנו כל החודש, ומחר אנחנו עולים צפונה.  החלפנו דירה כדי שיגורו לידינו, וכרגע אנחנו במלון דירות מקסים

3 ימים בקנצ'נאבורי

 
החלטנו לצאת לכמה ימים מהעיר, לטייל קצת לפני שליאור חוזר לשגרת עבודה. יצאנו מוקדם בשבת, כבר מודעים לזמן ההתארגנות הארוך שלנו. עצרנו שעתיים בדרך, בשוק הצף המקסים בדמנון-סדואק. שוק המציע כל מה ששוק רגיל מציע, אוכל מבושל, פירות חתוכים, מיץ קוקוס קר, מזכרות, דברי אמנות, חולצות ועוד ועוד. הרוכלים, אלו שבדוכנים ואלו שבסירות, מושכים

אוכל, שירותים, חיות

קיים דיסוננס מאוד גדול בין האוכל הטעים שאנחנו אוכלים לסביבה שבו מכינים ומגישים אותו.  בין אם זה בשוק, או במסעדות בעיר או על חוף הים.  בחיים, אבל בחיים, לא הייתי אוכלת במסעדות שנראות כך בישראל.  תמיד הסביבה עלובה, שלא לדבר על מלוכלכת.  מציצים לאזור הבישול, נראה נקי עד כמה שאפשר ואוכלים רק אוכל שהוקפץ הרגע עבורנו. בשבוע שעבר רצינו לאכול במסעדה המומלצת באחד הספרים ונמצאת בבזאר לילה. המסעדה היתה די מלאה, ליוו אותנו