עוד אוכל ויאטנמי

עשינו סדנת בישול נוספת היום:  כי הבנו שיש לנו עוד הרבה מה ללמוד על האוכל כאן, כי זה תמיד מוצלח לבשל עם הילדים וגם כי לא היו דברים אחרים לעשות. אפילו לא היו כאן הרבה אופציות לסדנאות בישול.  
הסדנא הראשונה שבדקנו סגורה לרגל שיפוצים במטבח אז הלכנו למסעדה המעבירה סדנאות והיתה גם במרחק 200 מטר מהמלון שלנו.  בתקופה שאנחנו בויאטנם ראינו הבדל גדול בין האוכל בדרום המדינה למרכזה. נכון שבכל מקום מגישים Pho ופנקייק ויאטנמי, אבל בכל מקום זה עשוי אחרת ויש גם מנות מקומיות ייחודיות לכל עיר.  בהו צ'י מין סיטי זה היה הקינוח "בוב יאנג גוט", בהוי אן זה היה Cao Lao ובהואה זה "באן חואי" (Banh Khoai) שזה הפנקייק המסורתי מטוגן וממולא בירקות, עוף או שרימפס ברוטב חמאת בוטנים - מנה ממש טעימה.  מדובר כמובן ברוטב חמאת בוטנים שהם מכינים ולא קנוי, וזה מוגש כמו הרבה מנות אחרות עם ערימת עלים טריים.  היה לנו ברור שזה חייב להיות בתפריט שנבשל היום. 
הגענו למסעדה ובחור צעיר בשם Liu קיבל את פנינו.  הוא ניהל את הסדנא לצד שף צעיר יותר שלא דיבר מילה באנגלית.  על השולחן המיזו פלאס עמד לתפארת, כך שנותר רק להתחיל לבשל.  על הביקור בשוק ויתרנו הפעם, כי הילדים לא היו ממש בעניין בפעם הקודמת.

המתודולוגיה של הסדנא היתה קצת שונה ממה שהכרנו.  אנחנו צפינו בשף מדגים כל מנה ואחר כך עשינו אותה בעצמנו.  מצד אחד השקענו זמן רב בכל מנה, מצד שני למדנו הרבה (וגם לא היו כל כך הרבה מנות). 
לבקשתנו למדנו להכין מרק ירקות. כל מרקי הירקות כאן ממש מעולים ותהיתי איך משיגים כזה טעם רק מירקות. אז מסתבר שאין קסמים  - מטגנים בצל ועגבניות כבסיס וגם משתמשים מעט באבקת מרק בשר. מוסיפים מים רותחים ואת כל הירקות שמעוניינים במרק.  את המרק הכנו בתוך מחבת (זה היה ממש מוזר), בחמש דקות היה מרק מעולה וטרי אבל בכמות קטנה - מנה או שתיים, רק מה שנכנס במחבת. בגלל הבישול הקצר ירקות כמו ברוקולי וכרובית נשארים קריספיים וזה ממש טעים להרגיש את הטעמים בנפרד. אני כנראה אוותר על ההסמכה של המרק בקורנפלור והוספת ביצה, אני מעדיפה במרק ירקות רק ירקות, או מקסימום גם נודלס.

ליאור וטל מכינים מרק, חצי מהבצל והעגבניות שטיגנו עפו מחוץ למחבת

המנה השניה היתה דג טונה לבן שהצריך בישול של חצי שעה.  מנה מסורתית ומפורסמת כאן באזור היא דג מבושל בכלי חרס על אש, המוגש עם אורז מאודה.  ההכנה היתה ממש פשוטה אחרי הניקיון וחיתוך הדג לחתיכות פילה.  פשוט  מסדרים הכל בתוך הכלי - בצל חתוך, הדג, תיבול במעט אבקת מרק בשר, סוכר, מלח, פלפל שחור, צ'ילי ובצל ירוק מעל, שופכים מים כמעט לגובה הדג ובשביל הצבע יש להם גרגרים מיוחדים שמשמשים לצבוע את הנוזל בו הם מושרים (שמן במקרה הזה).  ליאור ואני החלטנו שגם פפריקה יכולה לעשות את העבודה.

לפני הבישול

אחרי הבישול

המנה השלישית והרביעית היו באן חואי ורוטב הבוטנים.  מנה פשוטה וטעימה, מנת הדגל של הואה.  אכלנו אותה כאן במגוון צורות של בצק ומילויים שונים, כולן טעימות. הבסיס למנה הוא הפנקייק שלמדנו להכין בסדנא הקודמת, רק שכאן ניתן למלא כפרי הדמיון ואז מטגנים ...

מכינים את המילוי

הרוטב עשוי ממשחת בוטנים לא מתוקה, מים, שברי בוטנים, שומשום, מעט רוטב דגים ורוטב צדפות

מטגנים את הפנקייק: קמח אורז, מים ושתי ביצים

באן חואי

טיפ הזהב שליאור קיבל, לאחר שהשף ראה אותו נאבק בהוצאת המעי של השרימפסים, הוא לקחת קיסם לדקור בגב השרימפס ולהוציא את החוט השחור (המעי).  
בסוף Liu הסביר לנו שבשל עברה של הואה כבירת ויאטנם ומקום מושבם של המלכים (שאהבו אוכל טוב), היא היוותה מרכז קולינרי איכותי ומעמדה נמשך עד היום.  לטענתו האוכל הטוב ביותר הוא במרכז ויאטנם, וכשנגיע להאנוי בצפון השפה תשתנה מעט (כמו שהיא שונה גם בהו צ'י מין בדרום), הלבוש ישתנה וגם האוכל. אני עוד צריכה לבדוק אם באמת מגישים שם בשר כלבים, יש שמועות שכן.