התלבטנו ארוכות אם לנסוע למפרץ האלונג, לאור השמיים האפורים שמלווים אותנו כל החודש האחרון והמאמץ שכרוך בנסיעה הזו. כשפגשנו את ספי בן יוסף לפני כשבוע שאלנו לעצתו, הוא מאד המליץ לנסוע וגם לעשות שם לילה באניה.
עקבנו אחר מזג האוויר, והזמנו נסיעה כשהתחזית הראתה ימי שמש בהירים. באותה הזדמנות כבר יצאנו מהמלון שלנו בהאנוי ועברנו למלון אחר במיקום מרכזי יותר בעיר העתיקה.
אחרי 4 שעות נסיעה מהאנוי הגענו להאלונג סיטי, עברנו בסירה לאניה, קיבלנו חדרים ואכלנו צהריים בזמן שעשינו את דרכנו למפרץ. נאלצנו להתפצל לשני חדרי שינה אך החדרים היו בסך הכל משביעי רצון. איתנו בקבוצה בעיקר חבר'ה צעירים, מניו-זילנד, אירלנד, צרפת ועוד מקומות, ופתאום הכתה בנו ההכרה שהם קרובים יותר לגיל של הילדים מלגיל שלנו.
מפרץ האלונג שפירוש שמו הוא "הדרקון שירד" הוא אחד משבעת פלאי עולם של הטבע. האגדה מספרת כי אמא דרקון ובנה ירדו כשליחי האלים כדי לסייע לויאטנמים במלחמתם נגד הסינים ולאחר שניצחו החליטו להישאר לגור שם. זנבו של הדרקון חרץ את האדמה והותיר רק איים קטנים של סלעים. המדענים אומרים שתהליך היווצרותו המורכב של המפרץ החל לפני 500 מליון שנים ובמהלכו התרחשו מספר רעידות אדמה והים באזור נסוג והציף אותו מחדש במספר מחזורים.
השייט במפרץ שבו יש כ- 2000 איי סלעי גיר בגדלים שונים היה מדהים ביופיו, מראה מרהיב של ים כחול ירוק שעומדים בו הסלעים היפים האלה, שקט ודממה למרות שאיתנו במפרץ עוד עשרות סירות ואניות, לא היה לנו ספק שעשינו נכון כשבאנו.
לאחר כשעה וחצי של שייט נעצרנו ועברנו לסירה שלקחה אותנו אל מערת Sung Sot היפה, שמלבד נטיפים יפים, התקרה בה נראית כמו דיונות חול לבן בשפת הים. יש בה מספר סלעים שנראים כמאובנים של צבי ענק המסמלים בתרבות הויאטנמית אריכות ימים ואושר ולכן אנשים נוהגים לשים לידם פתקים כדי לבקש את ברכתם. ההליכה בתוך המערה היתה ארוכה והובילה אותנו לנקודת תצפית גבוהה על המפרץ.
משם נסענו לכפר הצף וחתרנו בקייאק מסביב לאחד מהסלעים הגדולים שהיו באזור. היה מפחיד כשמדי פעם אניות גדולות חצו לפנינו ואנחנו היינו צריכים בזמן קצר להאט או לפנות לאחד הצדדים. חזרנו רטובים אך מרוצים, האדרנלין היה גבוה. המשכנו לאי Titop שיש בו חוף עם חול ים בו אפשר לשחות ובקצה ההר שלו יש תצפית אליה הגענו בטיפוס של כ- 50 מטר על מדרגות תלולות. ואם חשבתי שקודם היה יפה, אז מהתצפית המפרץ נראה חלומי ואפילו הצלחנו לראות את השמש אדומה ושוקעת.
חזרנו לסירה שלקחה אותנו לאניה, התקלחנו והתיישבנו לארוחת ערב, שהתחילה בהדגמה של הכנת ספרינגרולס. הקטנים הלכו עם ליאור לדוג דיונונים אך לא העלו דבר בחכתם, טל ואני חתכנו לחדר בזמן שהמדריך ניסה להלהיב את החבר'ה הצעירים לשיר קריוקי.
ביום השני , לאחר ארוחת הבוקר ותצפית על הנוף מהסיפון, נסענו לחוות פנינים, בה מגדלים באופן מלאכותי פנינים בצדפות, ע"י הכנסת לכלוך לצדפה הגורם לה לייצר את החומר ממנו נוצרת הפנינה.
לאחר שייט איטי חזרה להאלונג סיטי במהלכו שיחקנו טקי יורד מ- 8 (ניצחתי!) ואכלנו ארוחת צהריים על האניה, נסענו חזרה להאנוי שוב כ- 4 שעות נסיעה.
עקבנו אחר מזג האוויר, והזמנו נסיעה כשהתחזית הראתה ימי שמש בהירים. באותה הזדמנות כבר יצאנו מהמלון שלנו בהאנוי ועברנו למלון אחר במיקום מרכזי יותר בעיר העתיקה.
אחרי 4 שעות נסיעה מהאנוי הגענו להאלונג סיטי, עברנו בסירה לאניה, קיבלנו חדרים ואכלנו צהריים בזמן שעשינו את דרכנו למפרץ. נאלצנו להתפצל לשני חדרי שינה אך החדרים היו בסך הכל משביעי רצון. איתנו בקבוצה בעיקר חבר'ה צעירים, מניו-זילנד, אירלנד, צרפת ועוד מקומות, ופתאום הכתה בנו ההכרה שהם קרובים יותר לגיל של הילדים מלגיל שלנו.
מפרץ האלונג שפירוש שמו הוא "הדרקון שירד" הוא אחד משבעת פלאי עולם של הטבע. האגדה מספרת כי אמא דרקון ובנה ירדו כשליחי האלים כדי לסייע לויאטנמים במלחמתם נגד הסינים ולאחר שניצחו החליטו להישאר לגור שם. זנבו של הדרקון חרץ את האדמה והותיר רק איים קטנים של סלעים. המדענים אומרים שתהליך היווצרותו המורכב של המפרץ החל לפני 500 מליון שנים ובמהלכו התרחשו מספר רעידות אדמה והים באזור נסוג והציף אותו מחדש במספר מחזורים.
השייט במפרץ שבו יש כ- 2000 איי סלעי גיר בגדלים שונים היה מדהים ביופיו, מראה מרהיב של ים כחול ירוק שעומדים בו הסלעים היפים האלה, שקט ודממה למרות שאיתנו במפרץ עוד עשרות סירות ואניות, לא היה לנו ספק שעשינו נכון כשבאנו.
לאחר כשעה וחצי של שייט נעצרנו ועברנו לסירה שלקחה אותנו אל מערת Sung Sot היפה, שמלבד נטיפים יפים, התקרה בה נראית כמו דיונות חול לבן בשפת הים. יש בה מספר סלעים שנראים כמאובנים של צבי ענק המסמלים בתרבות הויאטנמית אריכות ימים ואושר ולכן אנשים נוהגים לשים לידם פתקים כדי לבקש את ברכתם. ההליכה בתוך המערה היתה ארוכה והובילה אותנו לנקודת תצפית גבוהה על המפרץ.
מהתצפית |
משם נסענו לכפר הצף וחתרנו בקייאק מסביב לאחד מהסלעים הגדולים שהיו באזור. היה מפחיד כשמדי פעם אניות גדולות חצו לפנינו ואנחנו היינו צריכים בזמן קצר להאט או לפנות לאחד הצדדים. חזרנו רטובים אך מרוצים, האדרנלין היה גבוה. המשכנו לאי Titop שיש בו חוף עם חול ים בו אפשר לשחות ובקצה ההר שלו יש תצפית אליה הגענו בטיפוס של כ- 50 מטר על מדרגות תלולות. ואם חשבתי שקודם היה יפה, אז מהתצפית המפרץ נראה חלומי ואפילו הצלחנו לראות את השמש אדומה ושוקעת.
Titop Beach |
חזרנו לסירה שלקחה אותנו לאניה, התקלחנו והתיישבנו לארוחת ערב, שהתחילה בהדגמה של הכנת ספרינגרולס. הקטנים הלכו עם ליאור לדוג דיונונים אך לא העלו דבר בחכתם, טל ואני חתכנו לחדר בזמן שהמדריך ניסה להלהיב את החבר'ה הצעירים לשיר קריוקי.
ביום השני , לאחר ארוחת הבוקר ותצפית על הנוף מהסיפון, נסענו לחוות פנינים, בה מגדלים באופן מלאכותי פנינים בצדפות, ע"י הכנסת לכלוך לצדפה הגורם לה לייצר את החומר ממנו נוצרת הפנינה.
בוקר בהאלונג ביי |
חוות הפנינים |
לאחר שייט איטי חזרה להאלונג סיטי במהלכו שיחקנו טקי יורד מ- 8 (ניצחתי!) ואכלנו ארוחת צהריים על האניה, נסענו חזרה להאנוי שוב כ- 4 שעות נסיעה.
אם באמת אלוהים ברא את העולם, אז זה לא פיר שהוא בזבז את כל היופי הזה בוייטנאם ולא השאיר קצת בשבילנו. ממש עוצר נשימה.
השבמחקמישהו/י אחר/ת מתחזה לאנונימי שלי חחחח ד"ש שושי
השבמחקיא אולוהים!!! איזה מחזה מרהיב. ממש לא עושה חשק לחזור לארץ, אה? :)
השבמחק