כך איבדתי את הסקוני שלי

עברנו להורים!  בשבת מסרנו את הדירה לשוכרים, מותשים אך מרוצים (התאהבנו בדירה מחדש, ככה, כמו שהיא ריקה). אחרי יותר מחודש של אריזות בסופי שבוע, וסוף שבוע אחרון ארוך של עבודה, עם סיוע שקיבלנו מהילדים, מהורי וגיסתי, ובסוף, כל הבית במחסן.  טוב לא כולו, היינו צריכים איתנו קצת בגדים וחפצים לתקופה הקרובה ולנסיעה.  המעבר הזה הוא השיא של כל המעברים

שנהיה בריאים

אם יש משהו שמטריד אותי בנסיעה הזו, זה כל נושא הבריאות. הייתי כנראה משוגעת אם לא.  ברור לי שאנחנו לא המשפחה הראשונה שתבקר במקומות האלה, כבר נסעו עם ילדים קטנים יותר משלי, ועדיין זה מפחיד.  מול הילדים אני מאוד אמיצה ורגועה, ומסבירה את כל הדברים שצריך ואיך אנחנו נוקטים בכל אמצעי הזהירות הנדרשים - חיסונים, תרופות למניעה ועונה על שאלות כמו אלו

פחות ממאה ימים לנסיעה

השבוע התקדמנו בדברים הגדולים. אבל עם כל מחיקה של שורה מהרשימה, נוספות לפחות עוד שתי משימות חדשות ..... אולי אחרי שנצא מהבית, זה ישנה כיוון.
זה התחיל בכך שחתמנו על חוזה שכירות לשנה. חוזה לשנה ללא אופציה הוא חסרון לרוב המתעניינים, אבל הזוג איתם חתמנו מתחיל עכשיו לבנות בית ביישוב, וצפוי לסיים בקיץ הבא. כתוצאה מכך